עבור מי שחי בעוני, המלחמה מייצרת מלכוד כלכלי כפול: זינוק בהוצאות הביתיות בשל שהיית הילדים בבית, לצד צניחה בהכנסות של עובדים שעתיים המאבדים ימי עבודה. פניית הפורום למאבק בעוני לשרי האוצר והכלכלה חושפת כשל מערכתי במנגנון הפיקוח על המחירים, שהופך אותו לתיאורטי בלבד בשעה שהוא נדרש ביותר.
הבעיה אינה בחוסר סמכויות, אלא בלוחות הזמנים של היישום. חוק הגנת הצרכן מאפשר לממשלה להקפיא מחירי מוצרים חיוניים בשעת חירום, אך המנגנון דורש השוואה למחיר הממוצע בשלושת החודשים שקדמו להכרזה. מכיוון שמשרד האוצר מתמהמה חודשים עם ההכרזה הרשמית, המחירים שכבר עלו במהלך ימי הלחימה הופכים ל"מחיר הבסיס" החדש. כך, רשתות השיווק מקבלות הכשר דה-פקטו להתייקרויות שביצעו בראשית המערכה, והצרכן נותר ללא הגנה אפקטיבית.
"עבור אנשים החיים בעוני, המלחמה מכה משני כיוונים בו זמנית", מסבירה עו"ד בקי כהן קשת מהפורום. הדרישה המרכזית היא לקבוע את ה-15 בפברואר 2026 – המועד שקדם להסלמה – כתאריך הקובע לחישוב מחיר הייחוס. רשימת המוצרים המבוקשת לפיקוח כוללת מזון בסיסי כמו אורז, לחם ומוצרי חלב, לצד ציוד חירום חיוני כמו סוללות, פנסים ומים מינרליים, שגם מחירם זינק מאז פרוץ המתיחות.
מהיבט כלכלי, המצב הנוכחי משקף את הרגישות הגבוהה של משקי הבית המסתמכים על שכר שעתי. בעוד מגזרים אחרים במשק שומרים על רציפות תעסוקתית, עובדי השירותים והכפיים חווים פגיעה מיידית בהכנסה הפנויה. השילוב בין ירידה זו לבין התייקרות סל הצריכה הבסיסי מייצר עומס תקציבי כבד על האוכלוסיות בעשירונים התחתונים, ומחייב בחינה מחודשת של כלי הסיוע הממשלתיים.
