הזירה הגיאופוליטית במזרח התיכון ממשיכה לייצר גלי הדף שמרעידים את יסודות הביטחון והכלכלה האזורית, כאשר אירועי הקיצון הופכים לשגרה החדשה. בריאיון מקיף ויוצא דופן לרשת סי-אן-אן, שרטט ראש הממשלה בנימין נתניהו את גבולות הגזרה של מאבק האיתנים מול ציר ההתנגדות, תוך שהוא חושף פרטים חדשים על דרמת הענק שהתרחשה בשחקים. ב-30 בספטמבר 2026, טיסת פליי דובאי FZ1073 שהייתה בדרכה לישראל הפכה לזירת קרב של ממש, אירוע שהיה עלול להסתיים בקריסה מוחלטת של אמון המשקיעים בתעופה האזרחית באזור. טייס המשנה, אזרח עומאני, ניסה לרסק את המטוס בצלילת אף חדה שגרמה לנזק כבד להגה הכיוון ולזנב המטוס. נתניהו הדגיש את חומרת האירוע כשאמר, "הגבורה המדהימה כאן של הטייס ההודי, הנוסע הישראלי ועמיתיו, ואותם טייסים שהצליחו למנוע אסון 11 בספטמבר, כי זה מה שנראה שהתרחש".
הדינמיקה בתוך תא הטייס המחישה את שבריריות הביטחון באוויר ואת ההשלכות המיידיות שיש לכך על פרמיית הסיכון של ישראל. הטייס ההודי, חרף פציעות דקירה ודימום מסיבי, הפגין תושייה עילאית כשהצליח לשחרר את נעילת דלת הקוקפיט. באותו שבריר שנייה, נוסע ישראלי בשם יניב, במקצועו שרברב, הסתער פנימה. לדברי נתניהו, התוקף העומאני לא ישב בכיסא הטייס אלא רכן מעל המכשירים בניסיון לשבש את מערכות הטיסה האלקטרוניות. ההשתלטות הפיזית על התוקף, יחד עם התערבותם של טייסי מילואים ששהו בתא הנוסעים וייצבו את המטוס, מנעה קטסטרופה שהייתה מוחקת מיליארדי דולרים משווי השוק של חברות התעופה ומשתקת את נתב"ג לתקופה ארוכה. כעת, כשהחשוד נחקר בסעודיה וצפוי להיות מוסגר לאיחוד האמירויות, מתגבשת חזית מודיעינית חסרת תקדים. נתניהו חשף כי שוחח עם נשיא איחוד האמירויות, באומרו: "שוחחתי עם נשיא איחוד האמירויות, השייח' מוחמד בן זאיד, והוא הסכים שישראל תצטרף לחקירה".
הסכמה זו של השייח' מוחמד בן זאיד מהווה איתות ברור לשווקים ולקהילה הבינלאומית כי הסכמי אברהם מחזיקים מעמד גם תחת לחץ קיצוני, וכי שיתוף הפעולה הביטחוני קורם עור וגידים הלכה למעשה, מה שמשדר יציבות למשקיעים הזרים. למרות שהמערכת המודיעינית קולטת זרם בלתי פוסק של התרעות על כוונות של שלוחי איראן, ובראשם חמאס וחיזבאללה, לבצע פיגועים נגד אזרחים ישראלים בחו"ל, לא הייתה התרעה ממוקדת לאירוע הספציפי הזה. "מה שאנחנו יודעים זה שהוא אזרח עומאני", ציין נתניהו, והוסיף כי בקרוב יתברר האם לטהרן הייתה מעורבות ישירה בהכוונת הפיגוע. המעבר המהיר מאירוע טרור נקודתי לחקירה בינלאומית משותפת מדגיש כיצד מדינות המפרץ וישראל מבינות שכל פגיעה בנתיבי הסחר והתעופה היא פגיעה ישירה ביציבות הכלכלית של המזרח התיכון כולו, יציבות שמופרעת פעם אחר פעם על ידי גורמים קיצוניים.
בעוד תשומת הלב הציבורית נוטה להתמקד בדרמות טקטיות, האיום האסטרטגי האמיתי המעיב על הכלכלה העולמית נותר תוכנית הגרעין האיראנית. הניסיון של טהרן לשקם את תשתיות הגרעין שלה נתקל בחומה כלכלית אדירה. נתניהו התייחס להשפעת המהלכים של הממשל האמריקאי, וטען כי המצור הכלכלי שהטיל דונלד טראמפ מרסק את הכלכלה של משמרות המהפכה וגורם למשטר להתנדנד תחת כובד המשקל של שחיקת ההון. ההחלטה לפעול נגד איראן לא נבעה מהשערות, אלא מעובדות מוצקות. "זה לא הערכת מודיעין, זה מודיעין", קבע נתניהו בנחרצות, כשהוא מסביר שאלמלא הפעולה הישראלית, איראן כבר הייתה מחזיקה בפצצות אטום ומשנה את מהלכה של ההיסטוריה הכלכלית והביטחונית של העולם החופשי. הוא השווה את האיום לגידול סרטני שמחייב ערנות מתמדת, שכן גם לאחר הסרתו, הסכנה להישנות המחלה נותרת בעינה. במקביל, המעורבות האיראנית אינה מוגבלת למזרח התיכון; טהרן עמדה מאחורי מתקפה בבריטניה, מידע שהועבר ללונדון, מה שהפך את החלטת הבריטים להטיל סנקציות על ישראל ימים ספורים לאחר מכן למפגן של צביעות בעיני הצמרת המדינית בירושלים.
הדיון על כשלים מודיעיניים הוביל בהכרח לפצע הפתוח של אירועי השביעי באוקטובר, אירוע ששינה את תפיסת הסיכון של הכלכלה הישראלית לחלוטין. נתניהו דחה מכל וכל את הדיווחים לפיהם גורמים במצרים ובאיחוד האמירויות העבירו אזהרות מוקדמות, וכינה אותם שקרים המקודמים על ידי יריבים פוליטיים. המערכת כולה, כך עולה מהדברים, לקתה בעיוורון קונספטואלי. הערכות המודיעין, אפילו ימים ספורים לפני המתקפה, הצביעו על כך שחמאס מורתע ומעוניין בהטבות כלכליות, מה שהוביל להפתעה מוחלטת של כלל שדרת הפיקוד שסמכה על התמריץ הפיננסי כגורם מייצב. במקביל לזירה הדרומית והצפונית, שם הבהיר נתניהו כי כוחות הביטחון יישארו במסדרונות האבטחה כל עוד נשקף איום, עלתה סוגיית האלימות ביהודה ושומרון. הניסיון לייצר משוואה בין הטרור הפלסטיני לבין פעולות של ישראלים תואר על ידו כתרמית אדירה. "העניין של אלימות מתנחלים הוא תרמית אדירה", אמר, כשהוא מגנה בתוקף קבוצה של כ-150 עד 200 עבריינים צעירים שלוקחים את החוק לידיים, ומדגיש כי השב"כ פועל נגדם נחרצות. ההשוואה בין תופעת השוליים הזו לבין מכונת הטרור הממוסדת שכוללת מטעני חבלה, פיגועי התאבדויות וחטיפות, משולה בעיניו להשוואה בין זית לעץ רעיל.
התמונה הכוללת המצטיירת מתוך המציאות המורכבת הזו מחייבת את מקבלי ההחלטות לנווט בזהירות בתוך שדה מוקשים גיאופוליטי. המשקולות הכלכליות המופעלות על מדינות תומכות טרור, לצד בריתות מודיעיניות חדשות וחסרות תקדים באזור, מעצבות מחדש את מאזן האימה במזרח התיכון. בסופו של דבר, היכולת של ישראל לשמור על חוסן פנימי תוך פירוק שיטתי של איומים חיצוניים היא זו שתקבע את כיוון השווקים ואת רמת הביטחון של אזרחיה בעשור הקרוב.
