בשעות וביימים האחרונים השיח ברשתות ובקהילה הפיננסית מתמקד באפשרות להחזיר לעור מראה צעיר ורענן, אך הסיפור האמיתי והמשמעותי בהרבה מסתתר עמוק מתחת לפני השטח. מחקר חדש שפורסם בכתב העת המדעי הנחשב Nature Communications, פרי שיתוף פעולה בין חברת Revel Pharmaceuticals, חברת Calico ואוניברסיטת קולורדו, מציג גישה מהפכנית להסרת אחד מסוגי הנזק המולקולריים שנחשבו עד היום לבלתי הפיכים בגוף האדם. לא מדובר עוד בניסיון קוסמטי להסתיר את פגעי הזמן, אלא בפריצת דרך שעשויה לשנות מן היסוד את הדרך שבה המדע מבין ומטפל בתהליכי ההזדקנות הביולוגיים ובמחלות הכרוניות המלוות אותם.

במרכז התגלית עומדת מולקולה בשם CML, שהיא אחד מתוצרי הקצה המתקדמים של תהליך הגליקציה, המוכר בספרות המדעית כ-AGEs. תהליך הגליקציה מתרחש באופן טבעי כאשר סוכרים מגיבים עם חלבונים ברקמות הגוף לאורך עשרות שנים. כדי להבין את התופעה בצורה פשוטה, ניתן להשוות אותה להשחמה האיטית של לחם בתנור: מדובר בתהליך כימי איטי, מצטבר וכמעט בלתי הפיך. הבעיה המרכזית היא שמולקולות CML אינן נשארות ניטרליות, אלא נצמדות לחלבונים חיוניים כמו קולגן ואלסטין ברקמות שונות בגוף. בעור הן פוגעות בגמישות ובאלסטיות, בעדשת העין הן מצטברות ומעכירות את הראייה, ובעיקר בדפנות העורקים הן תורמות להתקשחות כלי הדם ולהגברת דלקת כרונית דרך הפעלת הקולטן RAGE.

במשך יותר מארבעה עשורים, תפיסת העבודה השולטת בקהילה המדעית הייתה כי לגוף האנושי אין שום מנגנון טבעי שמסוגל לפרק את המולקולה העמידה הזו. כל הניסיונות והטיפולים שנחקרו לאורך השנים התמקדו אך ורק בהאטת הקצב שבו נוצר נזק חדש, אך אף טיפול לא הצליח לנקות או לשקם את הנזק הקיים שכבר הצטבר ברקמות לאורך ימי חייו של האדם. כאן בדיוק נכנסת לתמונה פריצת הדרך ההנדסית של עידן הבינה המלאכותית, אשר אפשרה למדענים לחשוב מחדש על גבולות האפשרי בביולוגיה סינתטית.

החוקרים תכננו מאפס אנזים חדש לחלוטין שאינו קיים בטבע. כדי להגיע לתוצאה המדויקת, הם שילבו כלים מתקדמים של בינה מלאכותית, ובראשם כלי חיזוי מבני החלבונים AlphaFold, וסרקו באמצעותו כ-45,000 מבני חלבונים שונים. לאחר מכן, הצוות ביצע חמישה סבבים של אבולוציה מכוונת במעבדה על פני מעל 500 מיליון וריאנטים שונים. בתום התהליך המורכב נולד האנזים המלאכותי CMLase. ייעודו של האנזים פשוט וממוקד מאוד: לזהות את מולקולת ה-CML ברקמה, לגזום אותה מהחלבון שאליו היא קשורה, ולהותיר מאחור חלבון תקין ופעיל במצב הקרוב ביותר למצבו המקורי.

תוצאות הניסויים שנערכו במעבדה הפתיעו אפילו את צוות המחקר עצמו, שציפה מלכתחילה להפחתה צנועה של כ-20% בלבד ברמות ה-CML. ברקמת אאורטה שנלקחה מתורמים בגיל הממוצע של 75 שנים, האנזים הצליח להסיר מעל 70% ממולקולות ה-CML. ברקמות עור אנושי מתורמים מבוגרים נרשמה הסרה של מעל 55%, נתון שהוריד את רמת הנזק המולקולרי לרמות נמוכות מאלו שנמדדו בעורו של אדם בן 31. בעדשות עין שנבדקו במעבדה נרשמה הפחתה מרשימה של 45% עד 78% ברמות הנזק.

המשמעות הפיזיולוגית של התוצאות הללו משתרעת הרבה מעבר לעולם הקוסמטיקה והאסתטיקה. קשיחות עורקים נחשבת לאחד הגורמים המרכזיים להתפתחות יתר לחץ דם סיסטולי, אי-ספיקת לב ושבץ מוחי בגיל המבוגר. ברפואה המודרנית קיימות תרופות רבות המיועדות לאזן את לחץ הדם או להאט את קצב הדרדרות כלי הדם, אך עד כה לא היה בנמצא שום טיפול המסוגל לבטל באופן אקטיבי את הקשיחות המולקולרית שכבר נגרמה. אם בעתיד יוכח כי הסרת מולקולות ה-CML מגבירה מחדש את הגמישות של העורקים בגוף החי, מדובר בפוטנציאל לשינוי דרמטי בטיפול במחלות לבביות ובאיכות החיים של האוכלוסייה המבוגרת.

ההתלהבות מהתגלית כבר מהדהדת בעוצמה גם בעולם ההשקעות והביוטכנולוגיה. בדיונים קהילתיים ופודקאסטים מובילים בתחום הפיננסים והטכנולוגיה, כמו פודקאסט All-In בהשתתפות המשקיעים דייוויד פרידברג וצ'מאת פאליהאפיטיה, הועלתה הטענה כי טיפול מוצלח המבוסס על האנזים החדש עשוי לתרגם את עצמו לשוק של טריליוני דולרים. הפוטנציאל הכלכלי אמנם אדיר, אך הקהילה המדעית ממהרת להבהיר כי הדרך מיישום במעבדה ועד למוצר מדף בטוח ויעיל עודנה ארוכה ומלאת אתגרים.

כדי לשמור על פרופורציות נכונות, מדענים מדגישים כי המחקר הנוכחי בוצע על גבי דגימות רקמה שנתרמו ונבדקו מחוץ לגוף (ex vivo), ולא בבני אדם חיים. כעת עדיין לא הוכח כי הסרת ה-CML אכן מחזירה בפועל את האלסטיות התפקודית של העורקים והרקמות בגוף שלם. בנוסף, החדרה והובלה בטוחה של אנזים גדול אל עומק הרקמות בגוף חי מהוות אתגר הנדסי וביולוגי מורכב מאוד, וניסויים קליניים רחבי היקף בבני אדם עדיין רחוקים ממימוש.

הערך המרכזי של המחקר אינו טמון בפיתוח של עוד קרם פנים יוקרתי, אלא בעצם ההוכחה המדעית לכך שניתן לפרק סוג נזק מולקולרי שנחשב במשך עשרות שנים לבלתי חדיר. השילוב בין אלגוריתמים של בינה מלאכותית לבין הנדסת חלבונים מתקדמת פותח צוהר לעידן חדש ברפואה, שבו חלק ניכר מנזקי הגיל המצטברים אינם גזרת גורל בלתי הפיכה, אלא אתגרים ביולוגיים שניתן לפתור בעזרת תכנון מולקולרי מדויק.