אישור מועצת הביטחון של יוון לעסקת הרכש הביטחונית בהיקף של כ 3.5 מיליארד יורו מול התעשיות הישראליות מסמן אבן דרך אסטרטגית וכלכלית חסרת תקדים. במסגרת התוכנית, המכונה "מגן אכילס", תצטייד יוון במערך הגנה אווירי רב-שכבתי שלם המבוסס על טכנולוגיה ישראלית, לצד כלי טיס בלתי מאוישים מסוג "הרון" ומערכות מכ"ם מתקדמות. המהלך המסיבי כולל את מערכת "קלע דוד" של חברת רפאל לשכבת ההגנה העליונה, מערכת "ברק MX" של התעשייה האווירית לשכבה הבינונית, ומערכת "ספיידר" של רפאל לשכבה הנמוכה. העסקה, שצפויה להתפרס על פני תקופת אספקה של כמעט שלוש שנים, מצטרפת להתקשרות קודמת של יוון מול אלביט מערכות בהיקף של כ 650 מיליון יורו לרכישת רקטות מדויקות ומערכות שיגור מסוג PULS, ומציבה את אתונה כאחת הלקוחות הביטחוניות המרכזיות של ישראל באירופה.
מעבר לממדיה הביטחוניים והמענה שהיא מספקת ליוון ברקע המתיחות המתמשכת מול טורקיה, הפן הכלכלי של העסקה חושף מנגנון מורכב המשפיע ישירות על שוק העבודה ועל התעשייה המקומית בשתי המדינות. כחלק מההסכמים הממשלתיים, נקבע כי לפחות 25% מהיקף העסקה הכללי – סכום שנאמד במאות מיליוני יורו – ייוצרו באופן מקומי ביוון תוך העברת ידע טכנולוגי ישיר מרפאל וממהנדסי התעשייה האווירית. דרישה זו, המוכרת בעולם הרכש הביטחוני כרכש גומלין או ייצור רכש מקומי, מהווה תנאי סף מרכזי מצד ממשלות באירופה. עבור היוונים, שילוב התעשייה המקומית ב כ 25% מהתפוקה מבטיח יצירת מקומות עבודה איכותיים, שדרוג תשתיות הייצור הביטחוניות במדינה והזרמת הון ישירה לכלכלה המקומית, מה שמקל על אישור תקציבי עתק מסוג זה בפרלמנט ובדעת הקהל.
עבור התעשיות הביטחוניות הישראליות, העסקה מייצגת הצפת ערך פיננסית אדירה ורווחיות לטווח הארוך. מכירת מערכות לחימה מתקדמות אינה מסתכמת ברכישה הראשונית של הסוללות והטילים, אלא מייצרת תזרימי מזומנים יציבים ומתמשכים לאורך עשרות שנים. מערכות הגנה אוויריות דורשות תחזוקה שוטפת, שדרוגי תוכנה תקופתיים, אספקת חלקי חילוף ורכש חוזר של מיירטים בעת הצורך. שיעור הרווח הגבוה בעסקאות אלו נגזר פעמים רבות דווקא מחוזים ארוכי טווח לתמיכה לוגיסטית וסיוע טכני. מעבר לכך, העובדה שיוון הופכת למדינה השנייה בעולם, לצד פינלנד, שרוכשת את מערכת "קלע דוד", מעניקה לחברה חותמת איכות בינלאומית המגדילה את הפוטנציאל העסקי מול מדינות נוספות בברית נאט"ו.
העסקה הנוכחית מתרחשת על רקע גל התחמשות חסר תקדים באירופה וזינוק גלובלי בהוצאות הביטחון, מגמה שדוחפת את היצוא הביטחוני הישראלי לשיאים חדשים. הנתונים הכלכליים מצביעים על כך שהיצוא הביטחוני של ישראל רשם שיאים רצופים בשנים האחרונות, כשהוא חוצה את רף ה 13 מיליארד דולר ומתקרב ל כ 15 מיליארד דולר בשנה. מדינות יבשת אירופה הפכו ליעד המרכזי של הנשק הישראלי, כאשר נתח השוק שלהן מסך חוזי היצוא הביטחוני הישראלי זינק מ כ 24% בשנים קודמות ל שיעור של כ 40% עד 50% מכלל ההסכמים שנחתמו. הגידול החשבונאי בעסקאות מול מדינות נאט"ו נובע מההבנה האירופית כי מערכות ישראליות הוכיחו יעילות מבצעית גבוהה בתנאי אמת.
מבחינת המאזן הכלכלי של מדינת ישראל, עסקאות נשק בהיקפי ענק של מיליארדי יורו מהוות מנוע צמיחה משמעותי המזרים מטבע חוץ לקופה הציבורית ומחזק את חוסנו של השקל. ההכנסות מעסקאות אלו מופנות בחלקן למחקר ופיתוח של הדור הבא של טכנולוגיות הלחימה, מה שמאפשר לצה"ל ולמערכת הביטחון ליהנות ממערכות מתקדמות יותר בעלות פיתוח מופחת למשלם המסים הישראלי. הכלכלה הנגזרת מעסקאות אלו מחלחלת גם לעשרות ספקי משנה קטנים ובינוניים בישראל, המספקים רכיבים אלקטרוניים, מכאניים ותוכנה עבור התעשיות הגדולות.
המגמה העולמית של הסתמכות על מערכות הגנה ישראליות משלבת בין צרכים אסטרטגיים-ביטחוניים לבין היגיון כלכלי צרוף. הנכונות הישראלית לשלב ייצור מקומי בהיקף של כ 25% והעברת ידע טכנולוגי מאפשרת למדינות כמו יוון להתמודד עם איומים אזוריים תוך חיזוק התעשייה המקומית שלהן. במקביל, התעשיות הביטחוניות בישראל מבטיחות לעצמן צבר הזמנות יציב לשנים קדימה, הגדלת נתחי שוק באירופה והמשך השקעה במנועי פיתוח שיבטיחו את יתרונן הטכנולוגי והמסחרי גם בעתיד.
