חברת תיקון עולם-קנביט פארמסוטיקלס נמצאת בעיצומו של הליך חדלות פירעון ושיקום כלכלי, במסגרתו גובש הסדר חוב דרמטי המשנה את פני החברה. על פי הנתונים היבשים העולים מהדוח, החברה סובלת מהפסדים חוזרים מפעילותה, מהון חוזר שלילי ומגירעון בהון, כאשר סך התחייבויותיה מסתכם בכ-16.58 מיליון שקלים. תזרים המזומנים השוטף של החברה שלילי, ויתרות המזומנים שלה אפסיות. לאור מצבה הפיננסי הרעוע, החברה אינה סולבנטית ואינה מסוגלת לשרת את חובותיה. במסגרת הסדר החוב שאושר באסיפת הנושים, הוצע מתווה מורכב לפיצול נכסי החברה לשני חלקים מרכזיים. החלק הראשון כולל את מכירת השלד הבורסאי לרוכשים ברק רוזן ואסף טוכמאיר בתמורה לסך של 5 מיליון שקלים, בניכוי מע"מ, סכום שיירשם כהלוואת בעלים. החלק השני מתמקד במכירת פעילות הליבה של החברה, קרי חברת הבת המרכזת את פעילות הקנאביס, לידי יושב ראש הדירקטוריון והמנכ"ל, מר רונן אלעד. העברת הפעילות לידיו תתבצע כנגד ויתור או קיזוז של חוב החברה כלפיו, שעמד במועד הגשת ההצעה על כ-3.8 מיליון שקלים, ללא כל תשלום במזומן לקופת ההסדר [1.1].
השלכות הסדר החוב על בעלי המניות מן הציבור הן משמעותיות ביותר, שכן במצב של חדלות פירעון, שווי המניות מתאפס והם נדחקים לתחתית סדר הנשייה. במסגרת זו, מר אליהו ביטון, המחזיק בכ-13% ממניות החברה, הגיש בקשה להשהיית ההליכים בטענה כי מתווה ההסדר מקפח את בעלי המניות. לטענתו, המחיר שנקבע לפעילות הקנאביס נגזר אך ורק מגובה החוב של החברה כלפי מר אלעד, ולא על בסיס הערכת שווי כלכלית בלתי תלויה הבוחנת את נכסיה, רישיונותיה, המוניטין והפוטנציאל העסקי שלה. המתווה המוצע קובע כי לאחר הקצאת המניות לרוכשי השלד הבורסאי, יחזיקו הרוכשים ב-99.9% מהון החברה בדילול מלא, בעוד שבעלי המניות הנוכחיים יוותרו עם שיעור זניח של כ-0.1% בלבד לאחר איחוד הון. נתון זה ממחיש את המחיקה הכמעט מוחלטת של ערך ההשקעה עבור ציבור המשקיעים, אשר נותרים ללא נכס הליבה שהועבר החוצה וללא תמורה ממשית מהשלד הבורסאי. בנוסף, ההסדר כולל סעיף המאפשר מימוש זכויות תביעה של החברה ונושיה כנגד מר ביטון עצמו.
מנגד, עמדת מנהל ההסדר והממונה על הליכי חדלות פירעון נשענת על הנתונים החשבונאיים המעידים כי אין היתכנות ריאלית שבעלי המניות ייהנו מערך שיורי כלשהו לאחר פירעון החובות לנושים והוצאות ההליך. לשיטתם, מאחר שהחברה אינה יכולה לפרוע את חובותיה, הכלל הוא שאין צורך בהסכמת בעלי המניות לאישור הסדר חוב, שכן השקעתם ירדה לטמיון בלאו הכי. מנהל ההסדר הדגיש כי נקט בצעדים פומביים לפרסום הזמנה להציע הצעות לרכישת השלד הבורסאי ופעילות הקנאביס כדי לייצר הליך תחרותי. בפועל, הונחו שלוש הצעות לרכישת השלד ששתיים מהן נסוגו, והצעה יחידה של מר אלעד לרכישת פעילות הקנאביס. הממונה ציין כי התנגדותו של מר ביטון לא לוותה בהצעה קונקרטית חלופית או בהפקדת ערבות בנקאית, אלא בהבטחה להגשת הצעה עתידית בלבד. בהיעדר הצעה מחייבת שתבטיח תמורה גבוהה יותר לנושים, אין הצדקה כלכלית או משפטית לעצירת ההליך שגובש ואושר כדין על ידי אסיפת הנושים.
המהלך הפיננסי המשתקף מדוחות אלו מציג תמונת מצב קלאסית של חברה ציבורית המגיעה לחדלות פירעון, שבה נכסי הפעילות מופרדים מהפלטפורמה הבורסאית כדי למקסם החזרים לנושים, גם אם באופן חלקי. אישור ההסדר, שצפוי להידון בבית המשפט, סולל את הדרך למחיקת החובות המעיקים על פעילות הקנאביס, אך במקביל גוזר את דינם של מחזיקי המניות הקיימים לספוג את מלוא ההפסד הכלכלי. מכירת השלד הבורסאי תוכל להכניס פעילות חדשה לחברה הציבורית תחת שליטת הרוכשים החדשים, אך עבור המשקיעים המקוריים של חברת תיקון עולם-קנביט מדובר בסוף פסוק. ניתוח הנתונים היבשים מראה כי בהיעדר מקורות מימון חלופיים או הצעות רכש מתחרות המגובות בערבויות ממשיות, המתווה הנוכחי נותר האפשרות המעשית היחידה שעומדת על הפרק לטיפול בהתחייבויות החברה.
השלכות הסדר החוב על בעלי המניות מן הציבור הן משמעותיות ביותר, שכן במצב של חדלות פירעון, שווי המניות מתאפס והם נדחקים לתחתית סדר הנשייה. במסגרת זו, מר אליהו ביטון, המחזיק בכ-13% ממניות החברה, הגיש בקשה להשהיית ההליכים בטענה כי מתווה ההסדר מקפח את בעלי המניות. לטענתו, המחיר שנקבע לפעילות הקנאביס נגזר אך ורק מגובה החוב של החברה כלפי מר אלעד, ולא על בסיס הערכת שווי כלכלית בלתי תלויה הבוחנת את נכסיה, רישיונותיה, המוניטין והפוטנציאל העסקי שלה. המתווה המוצע קובע כי לאחר הקצאת המניות לרוכשי השלד הבורסאי, יחזיקו הרוכשים ב-99.9% מהון החברה בדילול מלא, בעוד שבעלי המניות הנוכחיים יוותרו עם שיעור זניח של כ-0.1% בלבד לאחר איחוד הון. נתון זה ממחיש את המחיקה הכמעט מוחלטת של ערך ההשקעה עבור ציבור המשקיעים, אשר נותרים ללא נכס הליבה שהועבר החוצה וללא תמורה ממשית מהשלד הבורסאי. בנוסף, ההסדר כולל סעיף המאפשר מימוש זכויות תביעה של החברה ונושיה כנגד מר ביטון עצמו.
מנגד, עמדת מנהל ההסדר והממונה על הליכי חדלות פירעון נשענת על הנתונים החשבונאיים המעידים כי אין היתכנות ריאלית שבעלי המניות ייהנו מערך שיורי כלשהו לאחר פירעון החובות לנושים והוצאות ההליך. לשיטתם, מאחר שהחברה אינה יכולה לפרוע את חובותיה, הכלל הוא שאין צורך בהסכמת בעלי המניות לאישור הסדר חוב, שכן השקעתם ירדה לטמיון בלאו הכי. מנהל ההסדר הדגיש כי נקט בצעדים פומביים לפרסום הזמנה להציע הצעות לרכישת השלד הבורסאי ופעילות הקנאביס כדי לייצר הליך תחרותי. בפועל, הונחו שלוש הצעות לרכישת השלד ששתיים מהן נסוגו, והצעה יחידה של מר אלעד לרכישת פעילות הקנאביס. הממונה ציין כי התנגדותו של מר ביטון לא לוותה בהצעה קונקרטית חלופית או בהפקדת ערבות בנקאית, אלא בהבטחה להגשת הצעה עתידית בלבד. בהיעדר הצעה מחייבת שתבטיח תמורה גבוהה יותר לנושים, אין הצדקה כלכלית או משפטית לעצירת ההליך שגובש ואושר כדין על ידי אסיפת הנושים.
המהלך הפיננסי המשתקף מדוחות אלו מציג תמונת מצב קלאסית של חברה ציבורית המגיעה לחדלות פירעון, שבה נכסי הפעילות מופרדים מהפלטפורמה הבורסאית כדי למקסם החזרים לנושים, גם אם באופן חלקי. אישור ההסדר, שצפוי להידון בבית המשפט, סולל את הדרך למחיקת החובות המעיקים על פעילות הקנאביס, אך במקביל גוזר את דינם של מחזיקי המניות הקיימים לספוג את מלוא ההפסד הכלכלי. מכירת השלד הבורסאי תוכל להכניס פעילות חדשה לחברה הציבורית תחת שליטת הרוכשים החדשים, אך עבור המשקיעים המקוריים של חברת תיקון עולם-קנביט מדובר בסוף פסוק. ניתוח הנתונים היבשים מראה כי בהיעדר מקורות מימון חלופיים או הצעות רכש מתחרות המגובות בערבויות ממשיות, המתווה הנוכחי נותר האפשרות המעשית היחידה שעומדת על הפרק לטיפול בהתחייבויות החברה.
