משק האנרגיה הישראלי עומד בפני התפתחות שעשויה לעצב מחדש את מפת היצוא האזורית בשנים הבאות. השותפות במאגר תמר עשו צעד משמעותי לקראת עסקת ענק לייצוא גז טבעי למצרים, כאשר החברות ישראמקו ומובאדלה אנרג'י, אשר מחזיקות יחד בכ-40% מהזכויות במאגר, דיווחו על חתימת מזכר הבנות לא מחייב עם תאגיד זר. המתווה המוצע מתאר יצוא רחב היקף של עד 80 מיליארד מטרים מעוקבים של גז, המוכרים בתעשייה כ-BCM, כאשר תחילת האספקה מתוכננת לשנת 2031 והיא עתידה להימשך עד סוף שנת 2043. במידה שהמהלך יקרום עור וגידים וכלל השותפות יצטרפו, היקף ההכנסות המצטבר של העסקה מוערך בסכום דרמטי של כ-20 מיליארד דולר.
אף על פי שהדיווח הפומבי אינו חושף את מחיר הרצפה שנקבע במשא ומתן, המספרים הגלויים מספקים הצצה מרתקת אל מאחורי הקלעים של התחשיב הכלכלי. חלקה של ישראמקו בכמות הגז הכוללת המיועדת ליצוא עומד על כ-23 BCM, וההכנסות הצפויות שלה ממהלך זה נאמדות ב-5.75 מיליארד דולר. נתונים אלו גוזרים מחיר ממוצע משתמע של כ-250 מיליון דולר לכל BCM, או במונחי האנרגיה המקובלים, סדר גודל של כ-7 דולר ליחידת חום. חשוב להבין כי לא מדובר במחיר רצפה קבוע שילווה את כל תקופת ההסכם, אלא בתחזית מחיר ממוצעת ומשוערת. המחיר בפועל ייקבע על בסיס נוסחה שנגזרת ממחיר חבית נפט מסוג ברנט וכוללת מנגנון הגנה של מחיר רצפה. ההערכות של ישראמקו נשענות על תחזיות מחירי אנרגיה ארוכות טווח, אשר מתאפיינות בדרך כלל בשמרנות רבה כיאה לחברות בסדר גודל כזה.
למרות המספרים המרשימים המציאות בשטח עדיין מורכבת והעסקה רחוקה מלהיות סגורה. המסמך הנוכחי הוא מזכר הבנות לא מחייב בלבד, והפיכתו להסכם מסחרי סופי מותנית בשורה של משוכות כבדות משקל. ראשית, הצלחת המהלך במלואו תלויה בהחלטתן של יתר השותפות במאגר, ובהן ענקית האנרגיה שברון, תמר פטרוליום, דור גז ואיש העסקים אהרון פרנקל, האם להצטרף להסכם. אם אלו יבחרו שלא לקחת חלק, היקף העסקה יצטמצם משמעותית ויוגבל רק לחלקן היחסי של החברות החתומות. מעבר להסכמות המסחריות בין השותפים, המהלך דורש אישורים רגולטוריים מקיפים, לרבות הארכת משך תקופת ההחזקות במאגר תמר וקבלת היתר יצוא רשמי ממשרד האנרגיה.
התפתחות זו משתלבת במגמה רחבה יותר של העמקת הקשרים האנרגטיים בין ישראל למדינות האזור. היא מגיעה בהמשך ישיר לעסקת ענק אחרת שנחתמה בקיץ שעבר על ידי שותפי מאגר לווייתן, במסגרתה סוכם על ייצוא של 130 BCM למצרים תמורת כ-35 מיליארד דולר. יחד עם השלמת עבודות התשתית להקמת צנרת תת ימית חדשה ופיתוח יכולות ההפקה בתמר, מסתמנת תמונה ברורה של הפיכת ישראל לשחקנית מפתח באספקת גז אזורית.
מנגד, התנופה העסקית של חברות האנרגיה מתנגשת חזיתית בקצב העבודה של הרגולטור המקומי. משק הגז מצוי מזה כשנתיים וחצי בהמתנה דרוכה למסקנותיה של ועדה מיוחדת בראשות מנכ"ל משרד האנרגיה יוסי דיין, שמונתה במטרה לעדכן את מדיניות היצוא הלאומית. למרות הצהרות עדכניות בוועדת הכלכלה של הכנסת לפיהן עבודת הוועדה הסתיימה והמסקנות יפורסמו בתוך ימים, הדבר טרם קרה. העיכוב המתמשך מעורר ביקורת ציבורית, כפי שמשתקף בדרישת ארגון לובי 99 לפרסם את ההמלצות לאלתר ולפני שהמערכת הפוליטית תיכנס לתקופת בחירות לקראת סוף אוקטובר. נוצר מצב שבו שוק האנרגיה מקדם עסקאות ענק ארוכות טווח, בעודו כפוף למדיניות שנקבעה לפני שנים, אשר אינה משקפת בהכרח את התמורות הדרמטיות שהתחוללו מאז במציאות הביטחונית והגיאופוליטית במזרח התיכון.
