הכלכלה האמריקאית ניצבת בנקודת זמן היסטורית הממחישה שינוי טקטוני במבנה המשק ובמעורבות הממשלתית בו. נתונים המנתחים את הוצאות ממשלת ארצות הברית בממוצעים רבעוניים, החל מהרבעון הראשון של שנת 1950 ועד לרבעון הראשון של שנת 2026, מגלים כי מעולם בהיסטוריה הכלכלית המודרנית הממשל לא צרך נתח כה גדול מתוך התוצר המקומי הגולמי. המגמה הזו אינה מקרית או תוצר של אירוע נקודתי בודד, אלא משקפת תהליך עקבי ומתמשך של התרחבות ציבורית על חשבון או לצד המגזר הפרטי.
כדי להבין את העוצמה של השינוי, יש להתבונן לאחור אל שנות החמישים של המאה הקודמת. באותה תקופה, שלאחר מלחמת העולם השנייה, הוצאות הממשל עמדו על ממוצע של 17% בלבד מהתמ"ג. זה היה עשור שאופיין בצמיחה כלכלית מהירה של המגזר הפרטי, בעוד הממשלה שמרה על ריסון יחסי בהוצאותיה האזרחיות. מגמה זו החלה להשתנות בהדרגה בשנות השישים, אז טיפס הנתון ל-18%, בין היתר על רקע תוכניות חברתיות נרחבות והוצאות ביטחוניות של המלחמה הקרה. בשנות השבעים כבר נרשמה קפיצת מדרגה נוספת אל רמה של 21%, שהושפעה מתקופה של אינפלציה גבוהה ומשברים כלכליים שדרשו התערבות ממשלתית גוברת במטרה לייצב את המשק.
שנות השמונים המשיכו את קו העלייה והביאו את ההוצאה הממשלתית לממוצע של 22%. התקופה אופיינה בהגדלה משמעותית של תקציב הביטחון האמריקאי, לצד שינויים במדיניות המיסוי שניסו לאזן את הכלכלה מחדש. באופן מעניין, דווקא שנות התשעים ושנות האלפיים הציגו בלימה מסוימת ואף נסיגה קלה במעורבות הממשלתית. בשנות התשעים ירד הממוצע חזרה ל-21%, ובשנות האלפיים הוא אף נסוג ל-20%. ירידה זו מיוחסת לעידן של צמיחה כלכלית חזקה, מהפכת האינטרנט והטכנולוגיה שדחפה את המגזר הפרטי קדימה, וניסיונות מוצלחים יחסית של הממשל לרסן את הגירעון לפני משבר הסאב-פריים.
אולם, המשבר הפיננסי העולמי טרף את הקלפים ושינה את המסלול מהקצה אל הקצה. שנות העשור של 2010 התאפיינו בחבילות חילוץ חסרות תקדים, תוכניות תמריצים נרחבות והתערבות מסיבית של הממשל והבנק המרכזי כדי למנוע קריסה של הכלכלה האמריקאית. כתוצאה מכך, הוצאות הממשל זינקו לממוצע של 23% מהתוצר. למרות התקוות הרבות לחזרה לשגרה ולריסון תקציבי עם ההתאוששות הכלכלית, המציאות של שנות העשרים הנוכחיות הוכיחה אחרת לחלוטין.
העשור הנוכחי, שאת נתוניו אנו בוחנים כעת, מציג זינוק דרמטי לממוצע הוצאות של 26% מהתמ"ג. התפרצות מגפת הקורונה בתחילת העשור, שהובילה לחלוקת מענקים ישירים לאזרחים ולעסקים במטרה להנשים את הכלכלה, יחד עם תוכניות השקעה אדירות בתשתיות, בייצור מקומי ובמעבר לאנרגיות מתחדשות, ניפחו את התקציב הממשלתי לממדים היסטוריים. העלייה הזו משקפת מציאות שבה הממשל הפדרלי נדרש לתת מענה מתמיד לא רק למשברים בריאותיים וכלכליים אלא גם לאתגרים גיאופוליטיים מורכבים, שרשראות אספקה עולמיות משתנות וצרכי פנים גוברים של האוכלוסייה.
המשמעות המעשית של המספרים הללו היא שכיום, יותר מרבע מהכלכלה הגדולה והחזקה בעולם מונע או נשלט באופן ישיר על ידי הוצאות של הממשלה הפדרלית. מציאות כזו מציבה בפני ארצות הברית שאלות נוקבות וקריטיות לגבי היכולת להחזיק חוב ציבורי הולך ותופח, וההשפעה ארוכת הטווח של הוצאות אלו על סביבת האינפלציה והריבית. הנתונים ממחישים כיצד הממשל הפך לשחקן הכלכלי הדומיננטי ביותר, תהליך שמעצב מחדש את חוקי המשחק עבור עסקים, משקיעים ואזרחים כאחד.
