קבוצת אי־די־בי (IDB) פעלה במשך עשורים כקונגלומרט האחזקות הגדול, הדומיננטי והמשפיע ביותר במשק הישראלי, כשהיא מחזיקה בנתחי שליטה בחברות הציבוריות המובילות ביותר בבורסה לניירות ערך בתל אביב, בהן שופרסל, סלקום, נשר, ונכסים ובניין, לצד זרועות פיננסיות רחבות היקף כמו כלל ביטוח. מודל הפעילות של הקבוצה תחת ניהולו של נוחי דנקנר נשען על מבנה פירמידלי מורכב ועל גיוסי אשראי מאסיביים מהמערכת הבנקאית ומהציבור באמצעות איגרות חוב, תוך ניצול כוח שוק ריכוזי לביצוע רכישות ענק ומינוף פיננסי אגרסיבי במיוחד. עבור הסוחרים והמשקיעים בשוק ההון, הפעילות של קבוצת המערך הזו היוותה במשך שנים את אחד המנועים המרכזיים של מחזורי המסחר בתל אביב, כאשר קריסתה המהדהדת בעשור הקודם שינתה לחלוטין את חוקי המשחק של שוק האשראי התאגידי, הגבירה את הרגולציה על הריכוזיות והובילה לשינוי מבני עמוק באופן שבו בנקים ומוסדיים מעריכים סיכוני מנפיקים וביטחונות.

ההשלכות של אותה קריסה תאגידית הגיעו היום לנקודת הכרעה משפטית ואישית המהווה סגירת מעגל היסטורית עבור שוק ההון המקומי, עם מעבר רשמי של בעל השליטה לשעבר לסטטוס של פשיטת רגל מלאה. בתום דיון דרמטי שנערך בבית המשפט, נקבע כי המערכת המשפטית תחל בנקודת הזמן הנוכחית בהליכי חדלות פירעון רשמיים נגד נוחי דנקנר, וזאת בעקבות קריסתו של הסדר החוב האישי שלו מול ארבעת הבנקים הנושים הגדולים במדינה הכוללים את בנק לאומי, בנק הפועלים, מזרחי טפחות ובנק דיסקונט. הצעד הנוכחי הגיע לאחר שדנקנר לא עמד בתשלומי ההסדר שנקבעו מול המערכת הבנקאית במהלך החודשים האחרונים, מה שדחף את הגופים הפיננסיים לפנות לערכאות משפטיות על מנת לפרק את ההסדר הקיים ולמנות נאמן לנכסיו הפרטיים.

במהלך הדיון, אותו ניהלה השופטת נורית טביב מזרחי, הציג עורך דינו של דנקנר, שולי גולדבלט, עמדה רשמית לפיה הצד המיוצג אינו מתנגד לפתיחת הליכי חדלות הפירעון ולדרישתם של ארבעת הבנקים הנושים. הנתונים הפיננסיים שנחשפו במסגרת ההליך מראים כי מתוך היקף חוב אישי כולל שעמד על רמה של כ-180 מיליון שקל, הצליח דנקנר להחזיר במהלך השנים סכום מצטבר של כ-110 מיליון שקל, אולם יתרת החוב שלא שולמה והיעדר מקורות תזרימיים יציבים מנעו את המשך קיומו של המתווה המוסכם. חוסר היכולת לעמוד בתשלומים האחרונים נבע, בין היתר, מכך שניסיונותיו של דנקנר לייצר מנועי הכנסה חדשים באמצעות פעילות עסקית פרטית בחברת חושן פודטק לא הבשילו לכדי רווחיות, כאשר לדבריו המיזם נתקל בקשיים מהותיים מול משקיע חיצוני ולא צלח את שלבי הפיתוח והמסחור הנדרשים.

בפנייה ישירה לשופטת במהלך הדיון, תיאר דנקנר את המצב הפיננסי והאישי אליו קלע בשנים האחרונות, כשהוא מבהיר כי מיצה את כלל האפשרויות שעמדו לרשותו לצורך שירות החובות וטען כי "אני מרים ידיים. נתתי כל מה שיש לי, כולל משכון על זכויותיי בבית אבי שהנכס המרכזי הוא בית השנהב בירושלים, שעל מכירתו אני מנהל מו"מ עם רוכש". דנקנר הוסיף וציין בפני בית המשפט כי "כבר עשר שנים אני למעשה נמצא בחדלות פירעון. עשיתי הכל, כולל מימוש בית המגורים שלי ומענקים מחברים וקרובי משפחה". דברים אלו משקפים את עומק השבר של מי שהיה בעבר האיש החזק במשק, ומצביעים על כך שתהליך המימוש הנכסים הגיע הלכה למעשה לקצה היכולת התזרימית שלו.

בעקבות החלטת בית המשפט והמעבר הרשמי להליכי חדלות פירעון, צפוי להתמנות בימים הקרובים נאמן רשמי לנכסיו של דנקנר, אשר יקבל לידיו את הסמכות המלאה לנהל, לאתר ולממש את כל היתרות, הזכויות והנכסים שנותרו בבעלותו בארץ ובחו"ל. כחלק מהמגבלות הקשיחות המוטלות על פי חוק על פושטי רגל בישראל, עם קבלת ההליך המשפטי יחולו על דנקנר סנקציות אישיות ופיננסיות מידיות הכוללות צו עיכוב יציאה מהארץ ואיסור מוחלט על שימוש או החזקה של כרטיסי אשראי. במקביל להליכים הפיננסיים, ציין דנקנר כי בכוונתו להעלות על הכתב את ההתרחשויות הסוערות שעבר בעשורים האחרונים במסגרת ספר אוטוביוגרפי שהוא שוקד על כתיבתו בתקופה זו.

עבור פעילי שוק ההון והסוחרים המקצועיים, ההכרזה הרשמית על פשיטת הרגל של מי שהוביל את תרבות המינוף הפירמידלי בישראל מהווה אירוע מפתח בעל משמעות סימבולית ופרקטית כאחד. היא מסמנת באופן סופי את השינוי הדרמטי שעבר שוק האשראי המקומי, אשר התנתק כמעט לחלוטין ממודל ההלוואות האישיות המבוססות על קשרים והשפעה, ועבר למערכות דירוג וחתמות קשיחות ואנליטיות המבוססות על תזרימי מזומנים מוכחים וביטחונות נזילים. היציבות שמפגינות מניות ארבעת הבנקים הגדולים בבורסה לניירות ערך בתל אביב למרות סגירת ההסדר וההפסד החלקי של יתרת החוב, מעידה על כך שהמערכת הבנקאית כבר ביצעה את ההפרשות הנדרשות בגין חובות פגומים אלו מבעוד מועד, וכי השוק מתמחר כיום את הבנקים לפי איכות תיקי האשראי המודרניים שלהם ולא לפי משקעי העבר.