כאשר אנו מסתכלים לאחור על אחת התקופות הסוערות ביותר בהיסטוריה של שוק ההון, בועת הדוט קום שהגיעה לשיאה והתפוצצה במרץ 2000, הזיכרון הקולקטיבי נוטה לצייר תמונה של קריסה כללית. משקיעים רבים זוכרים את התקופה הזו כמשבר שסחף אחריו את כלל המניות בוול סטריט, אך בחינה מעמיקה של נתוני העבר, ובפרט של מדד התשואה הכוללת שבו שנת הבסיס של ינואר 1998 שווה ל-100, חושפת מציאות מורכבת ומעניינת הרבה יותר. מתברר כי התנהגות השוק באותם ימים לא הייתה אחידה כלל, והתקיימה בה הפרדה ברורה בין מניות הטכנולוגיה לבין שאר הענפים המרכיבים את הכלכלה הריאלית.

בשלב הראשוני שלאחר התפוצצות הבועה, בזמן שמניות הטכנולוגיה החלו לצלול מטה במהירות, שאר השוק חווה דווקא מגמה הפוכה של עליות. כדי להבין את עוצמת הפער, ניתן להסתכל על הנתונים המספריים המדויקים שעיצבו את אותה תקופה. מניות הטכנולוגיה, אשר יוצגו על ידי מדד ה-S&P 500 IT, ספגו מכה אנושה ורשמו התרסקות חדה של 55%. הירידה הדרמטית הזו של סקטור כה משמעותי ודומיננטי הכבידה באופן טבעי על השוק כולו, וגררה את מדד ה-S&P 500 הרחב לירידה מתונה יותר של 13%. אולם, המספרים הללו של המדד הכללי מטשטשים במידת מה את מה שהתרחש מתחת לפני השטח עבור חברות שלא השתייכו לענף ההייטק והאינטרנט.

כאשר מבודדים את ביצועי החברות המסורתיות ובוחנים את מדד המניות ללא סקטור הטכנולוגיה, הידוע כ-S&P 500 EX. IT, מתגלה תמונה מפתיעה של חוסן כלכלי. בניגוד לאווירת הפאניקה שאפפה את חברות האינטרנט שחלקן נמחקו כליל, מניות אלו לא רק ששמרו על יציבות יחסית, אלא אף רשמו צמיחה ועלייה מרשימה של 11%. מגמה חיובית זו אינה אירוע חולף של ימים בודדים, אלא תהליך שנמשך חודשים ארוכים לאחר פרוץ המשבר, עד שהגיע לנקודת שיא חדשה בחודש מאי 2001. תופעה זו מדגימה הלכה למעשה את המושג של הסטת כספים או "טיסה לאיכות". בתקופות שבהן בועה מתפוצצת בסקטור ספציפי שהוערך יתר על המידה, משקיעים רבים אינם ממהרים למשוך את כספם מחוץ לשוק ההון לחלוטין, אלא נוטים להעביר את ההון שלהם לאפיקי השקעה מסורתיים, יציבים ובטוחים יותר, מה שמוביל לעליית ערכם של ענפים אחרים. הנתונים ההיסטוריים הללו מהווים תזכורת חשובה לדינמיקה הפנימית של השווקים הפיננסיים, שבה לעיתים התרסקות מהדהדת של ענף אחד מספקת רוח גבית וקרקע פורייה לצמיחה עבור יתר חלקי השוק.