התקופה האחרונה בשוק ההון האמריקאי מספקת למשקיעים ולחוקרי שוק הצצה לתופעה מרתקת ולעיתים אף מנוגדת לאינטואיציה. בעוד שמדדי המניות המרכזיים ממשיכים להפגין עוצמה ונסחרים ברמות גבוהות, מתחת לפני השטח מתרחשת פעילות ערה וחסרת תקדים בשוק הנגזרים, ובמיוחד באופציות המכר, הידועות גם כאופציות פוט. אופציית פוט היא למעשה כלי פיננסי המאפשר למשקיע להרוויח אם מחיר נכס הבסיס יורד, או לחלופין, היא משמשת כמעין תעודת ביטוח המגנה על תיק ההשקעות מפני מפולת פתאומית. הנתונים מצביעים על כך שמשקיעים רבים רוכשים את ההגנות הללו בהיקפים שלא נראו בעבר.
כאשר בוחנים את תעודות הסל העוקבות אחרי המדדים המובילים, התמונה מתבהרת דרך מספרים שקשה להתעלם מהם. בקרנות העוקבות אחר מדד הנאסד"ק מאה, המיוצגות על ידי הסימול QQQ, נרשם בחמישה ביוני שיא של שישה מיליון וארבע מאות אלף אופציות פוט. אולם, השיא הזה לא החזיק מעמד זמן רב, וכבר בתשעה ביוני הוא נשבר שוב כאשר נפח המסחר זינק לשבעה מיליון וארבע מאות אלף אופציות. מגמה דומה ואף עוצמתית יותר נצפתה בתעודת הסל SPY, העוקבת אחר מדד ה-S&P 500 הרחב. שם, שיא של עשרה מיליון ומאתיים אלף אופציות פוט מהחמישה ביוני נמחק לחלוטין בתשעה ביוני, עם קביעת רף חדש של אחד עשר מיליון ומאתיים אלף אופציות ביום מסחר בודד.
במבט ראשון, קריאת הנתונים הללו עלולה לעורר דאגה בקרב המשקיע הממוצע. הרי אם כמות כל כך גדולה של כסף מהמרת על ירידות או מתגוננת מפניהן, זהו לכאורה סימן מובהק לכך ששחקנים רבים בשוק צופים שהמדדים נמצאים בדרכם למטה. עם זאת, המכניקה של וול סטריט עובדת לעיתים קרובות בצורה הפוכה לחלוטין, ותופעה זו זכתה לכינוי המקצועי של דלק להמשך עליות. כדי להבין מדוע, צריך להסתכל על הצד השני של המתרס, כלומר על מי שמוכר את אותן אופציות למשקיעים המודאגים. אלו הם לרוב עושי שוק וגופים פיננסיים מוסדיים גדולים, שכדי לאזן את הסיכון שלקחו על עצמם במכירת אותן הגנות, נאלצים לבצע פעולות גידור מורכבות שמייצרות בפועל תמיכה במחירי המניות.
מעבר למכניקה הטכנית של עושי השוק, ישנו גם אלמנט פסיכולוגי עמוק המוכר בעולם ההשקעות כאינדיקטור קונטריאני. הרעיון הוא שכאשר הפסימיות מגיעה לרמות קיצון ורוב החוששים כבר רכשו הגנות או הימרו נגד השוק, למעשה אוזל כוח המכירה הפוטנציאלי העתידי. במצב כזה, כל התפתחות חיובית, נתון מאקרו-כלכלי טוב מהצפוי, או אפילו סתם היעדר חדשות רעות, מאלצים את אותם פסימיסטים לסגור את הפוזיציות שלהם בהפסד. תהליך הסגירה הזה דורש מהם לקנות בחזרה נכסים, מה שיוצר לחץ קניות פתאומי ועוצמתי שדוחף את המחירים כלפי מעלה במהירות, בתהליך שיכול להזין את עצמו שוב ושוב.
המציאות הנוכחית משקפת סביבה שבה הפחד מהחמצת חגיגת העליות נאבק באופן תמידי מול הפחד ממפולת אפשרית. המשקיעים רוצים להישאר מושקעים בשוק המניות כדי ליהנות מהתשואות, אך הם מבועתים מהרמות אליהן הגיעו המדדים, ולכן הם מוכנים לשלם פרמיות גבוהות על אופציות פוט שירגיעו את מצפונם. האירוניה המובנית בשוק ההון היא שדווקא ההתנהגות ההגנתית והמסיבית הזו היא שבונה כרגע מעין רצפת בטון וירטואלית תחת המדדים. כל עוד הר ההגנות ואופציות הפוט ממשיך לגדול, הוא משמש כקפיץ דרוך שממתין להשתחרר כלפי מעלה. בדרך זו, השיאים החדשים בנפחי הפוט מספקים פרספקטיבה מעניינת על האופן שבו פחד מוגזם מצד הציבור יכול לספק לשוק את האנרגיה הנדרשת כדי לפרוץ לשיאים היסטוריים חדשים.
