במשך עשרות שנים הזהירו סוחרים, מנהלים בכירים ואנליסטים בתחום האנרגיה כי סגירה של מצר הורמוז תוביל לאסון כלכלי חסר תקדים ברמה הגלובלית. כעת, יותר משלושה חודשים לאחר שהנתיב הימי הקריטי נחסם למעשה, נוצר זעזוע האספקה החמור ביותר בהיסטוריה המודרנית עם אובדן של יותר מעשרה מיליון חביות ביום מהמזרח התיכון. למרות זאת, שורה של פתרונות יצירתיים ועוקפים שומרת על מחיר הנפט הגולמי מתחת לרף המאה דולר לחבית. המציאות הזו עומדת בניגוד מוחלט לתחזיות הקודרות ביותר של התעשייה, שצפו זינוק למחירים דמיוניים של מאתיים דולר ואף יותר.
ההסבר המרכזי לתופעה המפתיעה הזו טמון בשילוב של כמה גורמים מרכזיים. שילוב של ייצוא אמריקאי שובר שיאים, האטה חדה ולא צפויה בביקוש הסיני לנפט, וזרימה יציבה, גם אם חלשה, של נפט שעדיין מצליח לפלס את דרכו אל מחוץ למצר, סייעו לספוג את רוב ההלם. בנוסף, עודפי נפט שנצברו בעולם טרם פרוץ העימות ריככו את המכה הראשונית. הנשיא דונלד טראמפ אף התייחס לכך לאחרונה כשציין כי החששות היו למחירים של שלוש מאות דולר לחבית, אך בפועל המחירים נותרו יציבים סביב התשעים ושישה דולרים. עם זאת, שאלת השאלות שמעסיקה כיום את הכלכלה העולמית היא עד מתי יוכלו חומות המגן הללו להחזיק מעמד.
אחת ההפתעות הגדולות ביותר עבור שוק הנפט הגיעה מכיוונה של סין, יבואנית הנפט הגדולה בעולם. בחודש מאי חתכה סין את היקף המשלוחים הנכנסים אליה בכמעט ארבעים אחוזים בהשוואה לממוצע של השנה שעברה. ההפחתה הזו לבדה מספיקה כדי לקזז בין שליש לחמישית מהחביות שאבדו בעקבות המלחמה. הירידה הדרמטית בביקוש הסיני נובעת בין היתר מהפסקת הגדלת המלאי האסטרטגי העצום שלה, מעבר לייצור כימיקלים מחומרי גלם חלופיים כמו פחם, וכן מזינוק במכירות של כלי רכב חשמליים בשוק המקומי שמפחית את הצריכה של דלקים מסורתיים.
במקביל לירידה בביקוש, ארצות הברית התבססה כספקית הגמישה והחשובה ביותר בעולם מאז תחילת העימות מול איראן בסוף פברואר. הייצוא של נפט גולמי ומוצרי דלק אמריקאיים בחודש מאי היה גבוה ביותר משני מיליון חביות ביום לעומת הממוצע של השנה החולפת. השפע האנרגטי הזה, שהוא תוצר של מהפכת פצלי השמן שהחלה לפני למעלה מעשור, העניק לממשל בוושינגטון מרחב תמרון גיאופוליטי חסר תקדים. כחלק ממאמץ עולמי לייצב את השווקים, ארצות הברית התחייבה לשחרר מאה שבעים ושניים מיליון חביות ממאגר הנפט האסטרטגי שלה, קצב שחרור שמעטים האמינו שהוא אפשרי מבחינה לוגיסטית.
גם במזרח התיכון לא ישבו בחיבוק ידיים ומצאו דרכים חלופיות להזרים את הזהב השחור לשווקים. יצרניות במפרץ הפרסי השתמשו בתשתיות קיימות כדי לעקוף את מצר הורמוז. ערב הסעודית הזרימה מיליוני חביות ביום דרך צינור מזרח-מערב אל עבר הים האדום, בעוד שאיחוד האמירויות העבירה נפט בצינורות לנמל פוג'יירה ששוכן מחוץ למפרץ. למרות הסיכונים הכבדים והשיבושים במערכות הניווט, ישנן עדיין ספינות בודדות שלוקחות את הסיכון וחוצות את המצר בכל יום, לעיתים במסגרת עסקאות ממשלתיות או בסיוע צבאי. במקביל, כדי להקל על הלחץ העולמי, הוענקו פטורים נקודתיים לרכישת נפט רוסי הנתון תחת סנקציות, מה שאפשר למדינות כמו הודו להגדיל משמעותית את הרכישות שלהן ולייצב את האספקה המקומית.
השילוב של כוחות שוק אלו הצליח לעת עתה להרגיע את החששות ולמנוע זינוק מחירי הרסני, אך מומחים רבים מזהירים כי השקט הזה עלול להיות זמני. מלאי הנפט העולמיים הולכים ומצטמצמים בקצב שיא, מה שמותיר את השוק פגיע במיוחד לכל שיבוש נוסף באספקה. בארצות הברית, המלאים הכלליים ירדו לאחרונה לרמה הנמוכה ביותר מזה למעלה משני עשורים, ומאגרי החירום מתרוקנים במהירות. התחושה הרווחת בקרב סוחרים היא שהמחירים נשמרים ברמה סבירה בעיקר בשל הציפייה להסדר מדיני קרוב. אולם, ללא קשר למהירות שבה תחודש ההפקה באזור המפרץ, הכלכלה העולמית תיאלץ להתמודד בקרוב עם חוסר עצום של כמיליארד חביות נפט שפשוט נעלמו מהשוק, מציאות שעלולה לטרוף את הקלפים מחדש בחודשים הקרובים.
