בימים האחרונים המזרח התיכון כולו עוצר את נשימתו נוכח דיווחים דרמטיים על פריצת דרך דיפלומטית משמעותית. על פי פרסום של אתר החדשות האמריקני אקסיוס, המבוסס על גורמים רשמיים, נציגים מארצות הברית ומאיראן הצליחו להגיע להסכמות ראשוניות על מזכר הבנות. המטרה המרכזית של המסמך היא להאריך את הפסקת האש הנוכחית בשישים יום, לפתוח מחדש את מצר הורמוז לתנועה חופשית של ספינות מסחר, ובכך גם להוביל להורדת מחירי הנפט בעולם. בתמורה, יוסר המצור האמריקני על נמלי איראן באופן הדרגתי. במהלך חלון הזמן הזה, אמור לצאת לדרך משא ומתן אינטנסיבי ורחב יותר על עתיד תוכנית הגרעין האיראנית. למרות שהצוותים המקצועיים כבר גיבשו את רוב הפרטים ועל פי הדיווחים איראן אף נתנה אור ירוק למהלך, העסקה רחוקה מלהיות סגורה. הסיבה העיקרית לכך היא שהנשיא דונלד טראמפ החליט לקחת צעד אחורה וביקש מספר ימים נוספים כדי לשקול את ההסכם לעומק.
ההססנות של טראמפ אינה מקרית. בעוד שהדיפלומטים מנסים לסגור קצוות, הנשיא האמריקני מקשיח עמדות פומבית ומאותת שהוא לא מתכוון להתפשר בקלות. בארצות הברית מבינים שאיראן רואה בהסכם הזה חבל הצלה לכלכלה הקורסת שלה, ולכן האמריקנים מבהירים שלא יהיו סעיפים סודיים או מתנות חינם. המשוואה שמוצגת לטהרן פשוטה וישירה – ככל שתעשו יותר ויתורים משמעותיים בסוגיית הגרעין, כך תקבלו יותר הקלות בסנקציות. טראמפ עצמו אף הבהיר בראיונות ובישיבות קבינט שהוא אינו מרוצה לחלוטין מהנוסח הנוכחי ושהוא מוכן להתרחק משולחן המשא ומתן, או אף להגיב צבאית, אם הדברים לא יסתדרו לשביעות רצונו. מעבר לסוגיית הגרעין, נראה שטראמפ מחפש תמונת ניצחון אזורית רחבה הרבה יותר. הוא דורש לקשור בין ההסכם מול איראן לבין הרחבת הסכמי אברהם, תוך הפעלת לחץ על מדינות מפתח כמו סעודיה וקטאר לנרמל את יחסיהן עם ישראל באופן מיידי. ההיגיון שלו ברור: המדינות הללו חוששות מחידוש המלחמה ומפגיעה בתשתיות האנרגיה שלהן, וטראמפ מצפה מהן לשלם במטבע דיפלומטי היסטורי תמורת ההגנה והשקט שהוא מנסה להביא.
בזמן שבוושינגטון מתלבטים, בירושלים מפלס החרדה עולה. החשש המרכזי של ישראל הוא שהסכם חלקי, שמתמקד רק בהקפאת המצב הקיים לחודשיים, ישאיר את איראן במעמד מסוכן של מדינת סף גרעינית ולא ייתן שום מענה מקיף לסכנת הטילים הבליסטיים. ראש הממשלה בנימין נתניהו פועל מאחורי הקלעים ומול המצלמות כדי ללחוץ על הממשל האמריקני שלא להסתפק בפתרונות זמניים. הוא מזכיר את ההצלחות המבצעיות האחרונות, כמו המבצעים שאגת הארי ועם כלביא, ומדגיש שלולא הפעולות הללו איראן כבר הייתה מחזיקה בנשק אטומי. השיחות בין נתניהו לטראמפ מתקיימות כמעט מדי יום באווירה מתוחה, וניכר שישראל מנסה בכל כוחה לוודא שהאינטרסים הביטחוניים הקיומיים שלה לא יידחקו לשוליים לטובת הישג דיפלומטי מהיר של הבית הלבן.
הפער בין הדיבורים הדיפלומטיים לבין המציאות בשטח זועק לשמיים. בזמן שהצדדים דנים על הפסקת אש, חילופי המהלומות הצבאיים נמשכים, ולעתים אף מחריפים. רק לאחרונה ביצעו הכוחות האמריקניים סדרת תקיפות באזור נמל בנדר עבאס באיראן במטרה לסכל שיגורים של כלי טיס בלתי מאוישים שאיימו על נתיבי השיט במצר הורמוז. בתגובה לפעולות אלו, איראן שיגרה טיל בליסטי לעבר בסיס אמריקני בכוויית, איום שיורט בהצלחה על ידי מערכות ההגנה של הכוחות המקומיים. הרטוריקה היוצאת מטהרן נשארת לוחמנית ובלתי מתפשרת. בכירים במשמרות המהפכה ובמועצה העליונה לביטחון לאומי מצהירים כי אי אפשר לסמוך על האמריקנים שמפרים הבטחות באופן סדרתי, ומציבים תנאי פתיחה נוקשים במיוחד. הם דורשים את שחרורם המיידי וללא תנאי של עשרות מיליארדי דולרים שהוקפאו, ומתעקשים שכל הבנה חייבת לכלול את סיום הלחימה בכל החזיתות, בדגש על לבנון. האיראנים מקפידים לשדר שהם מגיעים למשא ומתן מתוך ביטחון עצמי ועמדת כוח, כשהלוחמים שלהם ערוכים בשטח לכל תרחיש של עימות ישיר.
אל תוך הקלחת הפוליטית והצבאית הזו נכנס שחקן נוסף שהצליח לעורר סערה. עומאן, מדינה שבדרך כלל משמשת כמתווכת שקטה וניטרלית באזור, מצאה את עצמה תחת איום ישיר של הממשל האמריקני. הדיווחים על כך שעומאן בוחנת הקמת מנגנון משותף עם איראן לגביית עמלות מעבר מספינות במצר הורמוז – צעד שממותג לעתים כ"דמי שירותים" – הובילו לתגובה חריפה מוושינגטון. שר האוצר האמריקני, סקוט בסנט, הבהיר בצורה חד-משמעית שארצות הברית תפעיל סנקציות אגרסיביות נגד כל מדינה או גורם שישתפו פעולה עם ניסיונות להטיל אגרות במים בינלאומיים. הנשיא טראמפ אף הרחיק לכת עוד יותר כשאמר בישיבת קבינט שאם עומאן לא תתנהל כשורה, ארצות הברית תאלץ להפציץ אותה. המסר האמריקני נועד להדהד היטב בכל בירות המזרח התיכון: וושינגטון לא תאפשר לאיראן או לשותפותיה לנצל את השיחות הדיפלומטיות כדי לבסס מנגנוני סחיטה כלכליים שיאיימו על חופש השיט והמסחר העולמי. כעת, כשמכלול האינטרסים, האיומים וההבטחות מונח על השולחן, נותר לראות לאן יובילו ימי ההמתנה של הבית הלבן והאם האזור ניצב בפתחו של עידן חדש או על סף פיצוץ קריטי נוסף.
