הדיונים הנמרצים בוועדת הכספים סביב מתווה הפיצויים למלחמת "שאגת הארי" עולים שלב, כאשר נשיא לשכת יועצי המס, ירון גינדי, הציג השבוע שורה של דרישות קריטיות שנועדו להבטיח שהכסף שיגיע לעסקים אכן ישקף את הנזק הממשי בשטח. בעוד שהמתווה הראשוני הניח יסודות מסוימים לסיוע, המגזר העסקי מבהיר כי ללא תיקונים טכניים ומהותיים, עסקים רבים עלולים למצוא את עצמם מחוץ למעגל הסיוע או עם פיצוי שאינו מכסה את ההוצאות הבסיסיות. אחת הנקודות המרכזיות שעלו היא הצורך בדיוק מנגנון המקדמות; הדרישה היא שהתשלום המיידי יתבסס על הגבוה מבין המענקים שניתנו בעבר, בין אם במלחמת "חרבות ברזל" ובין אם במבצע "עם כלביא", כדי להבטיח מקסימום נזילות לבעלי העסקים כבר בקו הזינוק.
נדבך משמעותי בתיקונים המבוקשים נוגע להוצאות השכר, המהוות את הנטל הכבד ביותר על המעסיקים בימים אלו. כיום, המתווה מציע פיצוי של 75% על שכר העבודה, אך לשכת יועצי המס דורשת להעלות את הרף ל-90% לפחות. ההיגיון העומד מאחורי הדרישה הוא פשוט: העסקים סופגים כרגע את כל אובדן הרווחים והנזקים המצטברים ללא כל שיפוי מצד המדינה, ולכן עליהם לקבל לפחות הגנה מקיפה יותר על עלויות השכר כדי שיוכלו להמשיך ולהחזיק את העובדים. לצד זאת, עלתה דרישה לתקן את ההגדרה הבעייתית של "עובד מזכה". המצב הנוכחי, שבו יום חופש בודד של עובד עלול לשלול מהמעסיק את הפיצוי על שכר אותו עובד למשך חודש שלם, נתפס כעיוות ביורוקרטי שפוגע דווקא במעסיקים שמנסים להתנהל בגמישות מול עובדיהם בימי מלחמה.
לשכת יועצי המס עומדת על כך שיש להפריד את חודשי הדיווח של מרץ ואפריל ולא לצמד אותם להשוואה דו-חודשית אחת. החשש הוא שחזרה חלקית לשגרה במהלך חודש אפריל תעלה את הממוצע ותפגע בפיצוי המגיע לעסקים על חודש מרץ הקשה, שבו הפעילות הייתה משותקת כמעט לחלוטין. הפרדה זו תאפשר דיוק רב יותר בחישוב הירידה במחזורים ותמנע מצב שבו הצלחה נקודתית בחודש אחד מבטלת את הנזק הממשי של החודש שקדם לו. במקביל, הוצע להעלות משמעותית את תקרות הפיצוי לעסקים גדולים ובינוניים – מתקרה של 600 אלף שקלים למיליון שקלים לעסקים עד מחזור של 100 מיליון, ועד ל-2 מיליון שקלים לעסקים גדולים יותר.
הסיוע לעסקים הקטנים נותר במוקד תשומת הלב, עם דרישה להעלאה ריאלית של 15% בפיצוי לעסקים עם מחזור של עד 120 אלף שקלים, מתוך הבנה כי השחיקה ברווחיות שלהם גבוהה במיוחד. בנוסף, עלתה דרישה גיאוגרפית וסקטוריאלית רחבה: הכללת כלל יישובי הצפון, כמו העיר צפת שאינה מוגדרת בקו העימות הישיר אך סובלת מהגבלות תנועה ופעילות קשות, בתוך "מסלול המחזורים" המורחב. דרישה נוספת וחשובה היא ביטול החרגת ענף החקלאות מהמתווה, מתוך הכרה בכך שהחקלאים הם אלו שסופגים את הפגיעה הישירה ביותר בנכסים ובייצור המזון הלאומי. ועדת הכספים גילתה קשב רב לדברים, והמשך החקיקה צפוי לשקף את הניסיון למצוא את האיזון שבין האחריות התקציבית לצורך הבוער להחזיק את המשק הישראלי מעל המים.
