אם שנת 2025 הייתה החגיגה הגדולה של בנק ישראל, עם רווחי מט"ח שזרמו בזכות מהפכת הבינה המלאכותית ותשואות שגרמו לכולנו להרגיש על גג העולם, חודש מרץ 2026 הגיע כצינון כואב במיוחד. הנתונים האחרונים חושפים כי בתוך חודש אחד בלבד, ה"קופה הרושמת" של המדינה בדולרים הצטמצמה ב-6,274 מיליוני דולרים, ונעצרה על סכום של 228,271 מיליוני דולרים. זה אולי נשמע כמו מספרים דמיוניים, אבל עבור כל אחד מאיתנו מדובר במדחום של החוסן הלאומי. הירידה הזו לא קרתה בחלל ריק; היא התרחשה בדיוק כשהמציאות הביטחונית של מבצע "שאגת אריה" פגשה את ההחלטה הנועזת של הבנק המרכזי לקחת יותר סיכונים ולהשקיע יותר במניות על חשבון האפיקים השמרניים.
הסיפור הגדול מאחורי הירידה הזו הוא לא רק ההוצאות על המלחמה, אלא בעיקר העובדה ששווי הנכסים שישראל מחזיקה בחו"ל פשוט נחתך. מה שמכונה בדו"חות היבשים "שערוך", הוא בעצם הדרך לומר שההשקעות של המדינה בבורסות וביתר המטבעות בעולם איבדו מערכן כ-8,936 מיליוני דולרים בחודש אחד. תחשבו על זה כמו על תיק השקעות פרטי שסופג מכה בגלל מצב הרוח של השווקים; רק שכאן מדובר בתיק של כולנו. הירידה הזו קוזזה מעט בזכות פעולות הממשלה שהזרימה כ-2,681 מיליוני דולרים, אבל השורה התחתונה נותרה אדומה ומהדהדת. זהו המחיר של הניסיון לרדוף אחרי רווחים גבוהים יותר ברגע שבו "ברבור שחור" בדמות עימות ישיר מול איראן טורף את הקלפים.
למרות הכותרות המדאיגות על המיליארדים שנעלמו, חשוב לשמור על פרופורציות ולהסתכל על חצי הכוס המלאה, שהיא עדיין גדולה למדי. נכון לסוף מרץ, רמת הרזרבות שלנו ביחס לכל מה שהמשק הישראלי מייצר עומדת על 37.2 אחוזים. זהו נתון קריטי כי הוא משמש כסוג של חומת מגן; זה מה שמאפשר לבנק ישראל לשמור על יציבות השקל גם כשמסביב הכל סוער. אם נחזור אחורה בזמן, רק בפברואר האחרון עוד היינו בשיא של מעל 234 מיליארד דולר, והנפילה המהירה הזו ממחישה כמה מהר המציאות הכלכלית יכולה להשתנות כשעוברים מניהול של "ימי שפע" לניהול של "כלכלת מלחמה".
המעבר הזה כואב במיוחד כי הוא תפס את המערכת הפיננסית בעיצומו של שינוי אסטרטגי. בנק ישראל, שראה איך ב-2025 היתרות שלו תופחות בזכות עליות בנאסד"ק, החליט להעלות את רף ההשקעה במניות ל-35%. המטרה הייתה לייצר תשואה שתכסה את עלויות האחזקה של הכסף, אבל המלחמה הבהירה שכשצריך נזילות וביטחון, הסיכון הופך לנטל. תחזיות הצמיחה המבטיחות של 5.2% כבר נראות כמו זיכרון רחוק אחרי שנחתכו ל-3.8%, והגירעון שנוסק בגלל עלויות הלחימה רק מגביר את הצורך באותה "כרית ביטחון" דולרית.
עבור הציבור הרחב, המסר שעולה מהנתונים הוא שלמרות הטלטלה, המחסנים של ישראל עדיין מלאים מספיק כדי למנוע קריסה. הירידה של חודש מרץ היא תזכורת חריפה לכך שאין ארוחות חינם – כשמנסים להרוויח יותר בשוק ההון, חשופים יותר לתנודות שלו, במיוחד כשהן מלוות בטילים ובחוסר ודאות גיאופוליטי. בנק ישראל נאלץ עכשיו לחזור למדיניות של "קודם כל לשמור על הקיים", כשהוא משתמש ביתרות העצומות שצבר כדי להבטיח שהכלכלה הישראלית תישאר עם הראש מעל המים גם בסביבה של נפט יקר ואינפלציה שמאיימת להרים ראש. השנה שהתחילה בתוכניות לכיבוש יעדי תשואה חדשים הפכה למבחן הישרדות, שבו היתרות הן לא רק מספר בבנק, אלא חבל ההצלה של המשק כולו.
