השווקים הפיננסיים בארצות הברית ובעולם כולו נכנסים לשבוע גורלי, כאשר תשומת הלב מופנית לאולטימטום חסר התקדים שהציב הנשיא דונלד טראמפ לפתיחתו המחודשת של מצר הורמוז. בתוך המתיחות הגבוהה, בה מחירי הנפט כבר נסחרים סביב 115 דולר לחבית, עולה שאלה קריטית עבור כל סוחר: האם אנחנו עומדים בפני שחזור של משברי האנרגיה של שנות ה-70? ניתוח מעמיק שפרסם לאחרונה בנק אוף אמריקה מספק תשובה מפתיעה ומרגיעה במידה מסוימת, לפיה הכלכלה האמריקאית הפכה להרבה פחות רגישה לזעזועי נפט מכפי שהייתה בעשורים הקודמים. מאז שנות ה-70, התלות העולמית בנפט צנחה באופן דרמטי, וכיום נדרש רק כשליש מכמות הנפט ששימשה בעבר כדי לייצר את אותה יחידת תוצר מקומי גולמי. השינוי הזה הוא מנוע מרכזי ביכולת המשופרת של המשק האמריקאי לצלוח שיבושים באספקה מבלי להיכנס לסחרור מיידי.
המספרים שמאחורי החוסן הזה מספרים סיפור של התייעלות טכנולוגית ומעבר למקורות אנרגיה מקומיים. אם בשנות ה-70 זינוק של 10% במחירי הנפט היה מוביל באופן כמעט אוטומטי לעלייה של 90 נקודות בסיס בנתוני האינפלציה, הרי שכיום אותו הלם בדיוק צפוי לייצר עלייה של כ-25 נקודות בסיס בלבד. עבור הסוחרים בוול סטריט, מדובר בנתון מפתח בניהול הסיכונים, שכן הוא מצביע על כך שהפדרל ריזרב עשוי שלא להידרש לצעדים דרסטיים ומיידיים כפי שנדרש בעבר. עם זאת, החוסן הזה אינו מחולק באופן שווה בעולם. אירופה נותרה רגישה פי שניים לארה"ב לזעזועי נפט, בעיקר בשל העובדה שמוצרי האנרגיה מהווים נתח גדול יותר מסל הצריכה האירופי (כ-9-10% לעומת כ-6-7% בארה"ב) והיבשת עדיין מתפקדת כיבואנית אנרגיה נקייה, מה שחושף אותה לפגיעה קשה בהרבה בצמיחה ובאינפלציה.
למרות האופטימיות המבנית, בנק הפדרל ריזרב של דאלאס מזהיר במחקר חדש כי אין מקום לשאננות, במיוחד בתרחיש של חסימה ממושכת של מצר הורמוז. המצר, שדרכו עוברת חמישית מתנועת הנפט העולמית, נמצא במוקד האיומים של טראמפ להשמדת תשתיות איראניות אם לא ייפתח לאלתר. חוקרי הבנק בדקו מספר תרחישים ומצאו כי אם החסימה תימשך לאורך שלושה רבעונים, מחירי הנפט עלולים לזנק מרמתם הנוכחית ועד לשיא של 167 דולר לחבית. במצב כזה, מדד האינפלציה המרכזי (PCE) בארה"ב עלול לחצות את רף ה-4% עד סוף השנה, נתון המתרחק משמעותית מיעד ה-2% של הבנק המרכזי. העלייה הזו תורגש בעיקר ב"אינפלציה הכותרתית" (Headline), בעוד שהאינפלציה הבסיסית, שאינה כוללת אנרגיה ומזון, צפויה להישאר יציבה יחסית עם עלייה מתונה בהרבה.
המציאות הכלכלית המורכבת הזו מאלצת את קובעי המדיניות בוושינגטון ללכת על חבל דק. מצד אחד, הירידה ברגישות הכלכלית לנפט מאפשרת לפד מרחב תמרון מסוים ומונעת "הינתקות" של ציפיות האינפלציה לטווח ארוך, כפי שקרה במשברים קודמים. מצד שני, מחירי הדלק הגבוהים כבר הפכו לדאגה פוליטית וכלכלית מרכזית, מה שאילץ את הבנק המרכזי להותיר את הריבית ברמתה הגבוהה למרות סימני האטה מסוימים במגזרים אחרים. בעוד שבנק אוף אמריקה כבר עדכן את תחזיות הצמיחה שלו כלפי מטה ב-30 נקודות בסיס בשל העימות, מדובר בפגיעה קלה בהרבה לעומת הקיצוץ של 60 נקודות בסיס שנרשם בתחזיות עבור גוש היורו.
האולטימטום של הנשיא טראמפ, שאיים להשמיד גשרים ותחנות כוח באיראן אם מצר הורמוז לא ייפתח עד ליום שלישי בערב, מוסיף מימד של אי-ודאות קיצונית למשוואה. עם זאת, עבור הסוחרים, הידיעה שהכלכלה האמריקאית של 2026 מצוידת ב"שכבות הגנה" שהופכות אותה לעמידה יותר לזעזועי היצע מספקת סוג של רצפה לשווקים. בניגוד לעבר, הגידול בייצור הנפט המקומי בארה"ב והתייעלות המגזר התעשייתי פועלים כבלמים טבעיים בפני משבר אנרגיה כולל. השבועות הקרובים יכריעו האם הדיפלומטיה הכוחנית של טראמפ תצליח למנוע את הזינוק ל-167 דולר לחבית, אך נראה כי לפחות מבחינה פונדמנטלית, ארה"ב מגיעה לעימות הזה בעמדת חוזק כלכלית שלא הייתה לה מעולם.
