מי שעבר הבוקר ליד המשאבות גילה כי מחיר ליטר בנזין 95 אוקטן בשירות עצמי חצה את רף 8 השקלים ונעצר על 8.05 שקלים, רמה שלא נראתה במחוזותינו מאז שיאי הקיץ של שנת 2022. עבור אלו המעדיפים או נאלצים להשתמש בשירות מלא, המחיר כבר נושק לשיאים חדשים ועומד על 8.30 שקלים לליטר, נתון שמשנה לחלוטין את חישוב ההוצאות החודשי של משק הבית הממוצע בישראל. העדכון הנוכחי אינו רק תנודה שגרתית של כמה אגורות כלפי מעלה או מטה כפי שהתרגלנו לראות בחודשים האחרונים, אלא קפיצה דרמטית של למעלה משקל שלם לכל ליטר בנזין, המבטאת התייקרות של כ-15% בבת אחת. גם בבירת התיירות הדרומית, אילת, שבה הנהגים נהנים באופן מסורתי מפטור ממע"מ, המכה מורגשת היטב כאשר המחיר זינק ב-87 אגורות והתייצב על 6.82 שקלים לליטר, מה שמעיד על עוצמת המגמה ששטפה את המדינה כולה עם חלוף חצות הלילה שבין יום שלישי לרביעי.
כדי להבין כיצד הגענו למצב שבו תדלוק משפחתית ממוצעת הופך למבצע כלכלי המצריך תכנון מוקדם, יש לצלול אל המנגנון המורכב שקובע את מחירי הדלק בישראל, מנגנון המושפע משילוב של כוחות שוק גלובליים ותנודות מטבע מקומיות. המרכיב המרכזי בזינוק הנוכחי נעוץ בעלייה חדה של כמעט חמישים אחוזים במחירי הבנזין באגן הים התיכון, המשמש כבסיס לחישוב המחיר המקומי לפי נוסחת הפיקוח של משרד האנרגיה. העלייה הזו אינה מקרית והיא משקפת את המתיחות הגיאופוליטית הגואה בעולם, כאשר המלחמה המתמשכת והחששות משיבושים בנתיבי האספקה העולמיים דוחפים את מחירי הנפט הגולמי מעלה. כאשר מחיר החבית מטפס בשווקים הבינלאומיים, ההשפעה על המשאבה בפתח תקווה או בבאר שבע היא כמעט מידית, אך הפעם נוסף לכך משתנה נוסף שהחמיר את המצב והוא היחלשותו של השקל מול הדולר האמריקאי. מכיוון שהנפט והדלק נרכשים בדולרים, כל ירידה בערכו של המטבע המקומי הופכת את הרכישה ליקרה יותר עבור היבואנים, והעלות הזו מגולגלת בסופו של דבר ישירות אל הצרכן הסופי. בשבועות האחרונים איבד השקל כ-2% מערכו מול הדולר, נתון שנראה אולי זניח במבט ראשון, אך בחישוב המצטבר של אלפי טונות דלק, הוא מתרגם לעשרות אגורות נוספות בכל תדלוק.
עם זאת, למרות ההסברים המלומדים על מחירי הנפט ברוטרדם או שער החליפין בניו יורק, האמת הפשוטה והכואבת היא שחלק הארי של המחיר שאנו משלמים בתחנה אינו קשור כלל לעלות הייצור או ההובלה של הדלק. למעשה, עלות הדלק הגולמית מהווה רק כשליש מהמחיר הסופי שאנו רואים על הצג. ה"שותף השקט" העיקרי בכל תדלוק הוא קופת המדינה, הגוזרת נתח משמעותי ביותר מכל ליטר שנמכר. מס הבלו לבדו מהווה קרוב למחצית ממחיר הבנזין, וכאשר מוסיפים לכך את המע"מ, מתברר כי המדינה גובה יותר מחצי מהתשלום עבור כל תדלוק בצורה של מיסים. מבנה המיסוי הזה יוצר מצב שבו גם אם מחיר הנפט בעולם יירד בצורה דרמטית, המחיר לצרכן בישראל יישאר גבוה יחסית בגלל רצפת המיסוי הקבועה. מצד שני, המבנה הזה גם מעניק לממשלה כלי עוצמתי לשליטה במחיר. בידי שר האוצר נתונה הסמכות להפחית את מס הבלו בצו שעה, כפי שנעשה מספר פעמים בעבר כדי למנוע מהמחיר לחצות קווים אדומים פסיכולוגיים וכלכליים.
ההחלטה שלא להתערב הפעם ולהשאיר את מס הבלו על כנו מציפה את הדילמה הקשה שבה נמצאת הממשלה. מן העבר האחד ניצבים משקי הבית, המעמד הבינוני והנמוך, שעבורם כל התייקרות כזו היא פגיעה ישירה בהכנסה הפנויה. הדלק אינו מוצר מותרות עבור רוב הישראלים; הוא הכרחי להגעה לעבודה, להסעת ילדים ולניהול חיי יומיום תקינים במדינה שבה התחבורה הציבורית עדיין אינה מהווה תחליף מלא לרכב הפרטי. יתרה מכך, להתייקרות הבנזין והסולר יש אפקט דומינו על המשק כולו. כאשר עלויות ההובלה והלוגיסטיקה עולות, הן מתגלגלות במהירות למחירי המזון, הטקסטיל ומוצרי הצריכה, מה שמתדלק את האינפלציה ומגדיל את יוקר המחיה הכללי. מן העבר השני, הממשלה מתמודדת עם גירעון תקציבי הולך וגדל ועם הוצאות ביטחוניות חסרות תקדים הנובעות מהמלחמה. הדרג המקצועי במשרד האוצר מתריע כי כל סבסוד של מחיר הדלק, ולו בשיעור של חצי שקל לליטר, משמעותו אובדן הכנסות של כ-300 מיליון שקלים בחודש לקופת המדינה. בתקופה שבה המדינה זקוקה לכל שקל כדי לממן את המערכה הצבאית ואת שיקום היישובים, השרים מתקשים לאשר הטבות מס רחבות היקף, גם אם הן נועדו להקל על הציבור הרחב.
מבחינה היסטורית, ראינו בעבר שרי אוצר שבחרו בנתיב של הפחתת מס הבלו כדי "לספוג" את העליות העולמיות. בשנת 2013 וגם בשיא משבר האנרגיה של 2022, הממשלה נקטה בצעדים אקטיביים כדי למנוע ממחיר הדלק לנסוק מעבר לרף שמונת השקלים, מתוך הבנה שזהו סף שכאשר חוצים אותו, נוצרת תסיסה ציבורית ופגיעה כלכלית רוחבית. אולם הפעם, נראה כי סדר העדיפויות השתנה או שהאילוצים התקציביים הפכו כבדים מדי. ההערכות בקרב מומחי הכלכלה הן שגם אם הממשלה תחליט בעתיד הקרוב לבצע התערבות כלשהי, היא תהיה מוגבלת מאוד וזמנית באופייה, ולא תחזיר את המחירים לרמות שהכרנו בשנה שעברה. הנהג הישראלי מוצא את עצמו בתווך, בין הפטיש של מחירי האנרגיה העולמיים לסדן של צרכי התקציב הלאומיים.
נקודה מעניינת שעלתה בבדיקת השטח שנערכה ערב כניסת המחיר החדש לתוקף היא האדישות היחסית שבה התקבל הבשורה בקרב הציבור. בניגוד למקרים קודמים שבהם נרשמו תורים ארוכים והסתערות על המשאבות בשעות שלפני חצות כדי "לחסוך" כמה עשרות שקלים על מיכל מלא, הפעם התנועה בתחנות הדלק הייתה דלילה ורגילה למדי. נראה כי הציבור הישראלי, שעבר בשנים האחרונות שורה של זעזועים כלכליים, חברתיים וביטחוניים, פיתח סוג של קהות חושים או השלמה עם המציאות. ייתכן שהשחיקה המתמשכת בערך הכסף וההתרגלות לעליות מחירים בכל תחומי החיים גרמו לכך שגם זינוק של שקל לליטר כבר אינו מוציא אנשים מהבית בשעות הלילה. התחושה ברחוב היא של חוסר אונים מול כוחות גדולים יותר, מציאות שבה המאבק על מחיר הדלק נראה משני לעומת הדאגות הקיומיות האחרות המעסיקות את החברה הישראלית בימים אלו.
העדכון הנוכחי במחירי הדלק הוא תזכורת חדה למורכבות הכלכלית שבה נמצאת מדינת ישראל. השילוב של מלחמה אזורית, תנודתיות בשווקים העולמיים וגירעון ממשלתי תופח יצר "סערה מושלמת" שנחתה ישירות בכיסו של הצרכן. בעוד שהגורמים לעלייה הם ברובם חיצוניים או נובעים מצרכי השעה של המדינה, התוצאה הסופית היא הכבדה נוספת על יוקר המחיה בישראל, בתקופה שבה משקי בית רבים גם כך נאבקים לשמור על הראש מעל המים. השאלה שנותרה פתוחה היא האם המחיר הנוכחי הוא תקרה זמנית שתתחיל לרדת עם התייצבות המצב הביטחוני והעולמי, או שמא מדובר בנורמה חדשה שתחייב את כולנו לחשב מסלול מחדש בכל הנוגע להרגלי התחבורה והצריכה שלנו. בינתיים, הנהגים ימשיכו לעצור בתחנות, להביט בלוח המחירים שחצה את רף שמונת השקלים, ולקוות שהחודש הבא יביא איתו בשורה מעט יותר מעודדת.
