מפת האינטרסים במפרץ הפרסי עוברת טלטלה דרמטית בשבועות האחרונים, כאשר דונלד טראמפ מוצא את עצמו נאלץ להחליף את הרטוריקה הלוחמנית שלו בהכרה מפוכחת, גם אם מרירה, במציאות המורכבת בשטח. רק לפני זמן קצר הבטיח הנשיא כי מצר הורמוז, צוואר הבקבוק של האנרגיה העולמית, "ייפתח מעצמו", אך המציאות הוכיחה שוב שהגיאוגרפיה והנחישות האיראנית חזקות יותר מהצהרות פומביות. לאחר שבועות של איומים בתגובה "מהירה ואלימה" לכל הפרעה בחופש השיט, נראה כי הבית הלבן מתחיל להשלים עם העובדה שאיראן מחזיקה דה-פקטו בזכות הווטו על נתיב המים הקריטי הזה, שרוחבו 21 מייל בלבד.
השינוי הרטורי של טראמפ בלט במיוחד במהלך ישיבת קבינט שנערכה לאחרונה, שם הוא נשמע כמי שמתחיל להכיר ביכולת של טהרן לנהל את המעבר הימי ואף לגבות עליו "דמי מעבר" מהספינות המעזות לעבור. "הם לא אמורים להיות מסוגלים לעשות את זה, אבל הם עושים את זה קצת", ציין הנשיא בטון שכמעט מבטא הערכה מאולצת ליכולת העמידה של המשטר. טראמפ אף סיפר בהתרגשות מסוימת על עסקה קטנה במסגרת שיחות השלום המתנהלות, שבה הבטיחו האיראנים לאפשר מעבר של שמונה מכליות נפט גדולות – ועמדו במילתם. עבור הנשיא, שרק לפני ימים אחדים דרש פתיחה מלאה של המצר ללא תנאים, העובדה שהאיראנים "עמדו במילה שלהם" נתפסה כסימן חיובי לכך שיש עם מי לדבר, למרות הפער העצום בין הצפיות למציאות.
עבור המשקיעים והסוחרים בשווקי האנרגיה, המשחק הזה של חתול ועכבר במצר הורמוז הוא הרבה יותר מפוליטיקה; מדובר במה שרבים מגדירים כ"הלם הנפט הגדול בהיסטוריה". לפני פרוץ הלחימה ב-28 בפברואר, עברו במצר כ-100 ספינות ביום, המהוות כ-20% מאספקת הנפט העולמית. כיום, התנועה צנחה לשבריר מנפח זה, כאשר השירות MarineTraffic מדווח שהמעבר פתוח למעשה רק לספינות שקיבלו "אישור מראש" מאיראן. ההשלכות הכלכליות הן מרחיקות לכת: מחירי הנפט כבר זינקו בכ-40% מאז תחילת המלחמה והם נסחרים סביב 100 דולר לחבית. האזהרה של לארי פינק, מנכ"ל בלקרוק, מהדהדת באוזני הסוחרים: אם המתיחות במצר תימשך, הנפט עלול לטוס ל-150 דולר לחבית ולגרור את הכלכלה העולמית למיתון עמוק.
המסע של טראמפ בשבועות האחרונים רצוף באולטימטומים שפגו מבלי שמומשו. החל מהאיום ב-9 במרץ להכות באיראן "פי 20 יותר חזק", דרך האיום להשמיד את תשתיות הנפט באי חארג', ועד לדרישה בשבת האחרונה לפתוח את המצר תוך 48 שעות או שתחנות הכוח של איראן יושמדו. בכל פעם מחדש, הנשיא בחר לסגת מהקו האדום שמתח בעצמו, תוך שהוא מצטט "שיחות פרודוקטיביות" כסיבה להבלגה. כעת, הוא הודיע על דחייה נוספת של "תקופת השמדת תחנות הכוח" ב-10 ימים, מה שמעניק לשיחות, המתנהלות בתיווך פקיסטני, חלון הזדמנויות עד ה-6 באפריל.
בשורה התחתונה ניתן לומר כי השווקים מבינים כעת שהשקט והיציבות באספקת האנרגיה לא יושגו באמצעות כוח צבאי בלבד. כפי שטראמפ עצמו סיכם ביום חמישי, הקלה אמיתית במחירי הנפט ובחופש השיט תגיע רק "אם הם יעשו את העסקה הנכונה". עד אז, סוחרי הנפט ימשיכו לעקוב בדריכות אחרי כל ספינה שעוברת (או לא עוברת) תחת דגל פקיסטני במצר, בידיעה שמי שמחזיק כרגע את היד על השלטר של הכלכלה הגלובלית היא טהרן, והנשיא האמריקאי, למרות כל האיומים, מבין שהוא חייב להגיע איתם להסדר כדי למנוע קריסה כלכלית עולמית.
