המספרים היבשים אמנם מספרים סיפור של הצלחה פנומנלית, אך כשצוללים פנימה מגלים שהרווח הזה לא הגיע רק מפעילות הליבה הבנקאית המסורתית אלא נהנה מ"רוחות גביות" משמעותיות שספק אם יחזרו על עצמן באותה עוצמה. מדובר בהכנסה של 432 מיליון שקל שהגיעה מהסדר הפשרה בתביעת חקירת המס האמריקאית, לצד הטבת מס של כ-300 מיליון שקל שנבעה מתחילת פירוק חברת הבת בשווייץ. אלו הם אירועים של פעם בחיים, וכשמנטרלים אותם נותרים עם רווח של 9.4 מיליארד שקל – נתון מרשים ומרעיש לכל הדעות שמשקף תשואה של 15.3% על ההון, אך כזה שמעמיד את הזינוק בפרספקטיבה מעט יותר מתונה. 

 חשוב לזכור שהבנק פועל בתוך סביבת מקרו ששיחקה לידיו לאורך כל שנת 2025. הריבית הגבוהה במשק המשיכה לתדלק את הכנסות המימון, בעוד הגאות בבורסה והעליות בשווקים סידרו לבנקים גידול משמעותי בעמלות והכנסות מניירות ערך. התוצאות הללו אינן ייחודיות רק להפועלים, אלא הן משקפות את המציאות של מרבית המערכת הבנקאית בישראל בשנה החולפת, שמתאפיינת ברווחי עתק, שיפור עקבי ביחסי היעילות וחלוקת דיבידנדים נדיבים במיוחד לבעלי המניות. כעת, כשהבנקים נסחרים סביב שיאי כל הזמנים ומציגים תשואות הון גבוהות באופן היסטורי, השוק מתחיל לשאול את שאלת המיליארד – או במקרה הזה, שאלת ה-9.8 מיליארד: כמה עוד המניות הללו יכולות לטפס? 

 החשש המנקר בקרב המשקיעים הוא שמא הגענו ל"שיא המחזור". כל עוד הריבית נותרת גבוהה ותיק האשראי ממשיך לצמוח בשיעור דו-ספרתי של 13.4%, החגיגה נמשכת, אך ככל שהציפיות נוסקות לשמיים, כך גדל הסיכון שכל סטייה קלה מהתחזיות בעתיד תתקבל באכזבה צורבת. כשמסתכלים קדימה לעבר 2026, האתגר של הפועלים יהיה לשמר את המומנטום הזה בסביבה שבה חלק גדול מהרווחים הגיע מגורמים חד-פעמיים ומסביבת ריבית שעשויה להשתנות. בסופו של יום, הפועלים עקף את היעדים הפיננסיים שלו בסיבוב, אך בשיא הגובה, האוויר נוטה להפוך לדליל יותר, והשוק יצטרך להחליט אם הוא מוכן להמשיך להמר על כך שהצמיחה הזו היא ברת-קיימא.