המשקיע הישראלי הממוצע, זה שמבקש לגוון את תיק ההשקעות שלו ולמצוא חוף מבטחים במטבע חוץ, נאלץ לא פעם להתמודד עם מסלול מכשולים בירוקרטי ופיננסי סבוך. הניסיון לרכוש איגרות חוב ממשלתיות הנקובות בדולר אמריקאי או באירו כרוך לרוב בפתיחת חשבונות מסחר ייעודיים, בתשלום עמלות המרה גבוהות במיוחד לבנקים או לברוקרים, ובניהול פעילות מסחר מול זירות הנמצאות מעבר לים בשעות פעילות משתנות. המציאות הפיננסית הזו עומדת כעת להשתנות באופן דרמטי, בעקבות החלטתו של אגף החשבת הכללית במשרד האוצר להרחיב משמעותית את מסלול הרישום הכפול, ולהנחית היישר אל תוך הבורסה לניירות ערך בתל אביב ארבע סדרות נוספות של איגרות חוב ממשלתיות גלובליות. המהלך האסטרטגי הזה, שמאפשר מסחר דואלי תוסס באג"ח שהונפקו במקור עבור שווקים בינלאומיים, חותך באבחה אחת את פערי התיווך היקרים. הוא מנגיש את הנכסים האיכותיים הללו לכל חוסך מקומי דרך מערכות המסחר המוכרות לו ובשקלים, מבלי להזדקק כלל להמרת מטבע פיזית. עמלות ההמרה והפרשי השער, שלרוב נוגסים בין 1% ל-2% מסך ההשקעה במסלול המסורתי דרך בנקים זרים, נחסכים כעת לחלוטין מכיסו של המשקיע המקומי.
הצעד הנוכחי אינו ניסוי כלים ראשוני הנעשה בחלל ריק, אלא הרחבה מתבקשת של מהלך קודם שהוכיח את עצמו מעל ומעבר למצופה. בראשית חודש יוני 2026, יצאה לדרך תוכנית ייעודית חלוצית שנועדה לפתור את עקב אכילס המוכר ביותר של מנגנוני הרישום הכפול בעבר: בעיית הנזילות המוגבלת והסחירות הנמוכה. משקיעים, גדולים כקטנים, נוטים להתרחק באופן טבעי מנכסים פיננסיים שאי אפשר למכור אותם באופן מיידי ובלחיצת כפתור במחירי שוק הוגנים. מתוך הבנה עמוקה של החסם הזה, האוצר והבורסה שילבו ידיים במטרה לממן ולהפעיל תוכנית מקצועית של עשיית שוק. התוצאות החיוביות לא איחרו להגיע והכו גלים בשוק ההון. הנתונים הרשמיים שנאספו מאז ההשקה ב-1 ביוני ועד ל-23 באוקטובר 2026 חושפים בפנינו זינוק מרשים ביותר בהיקפי המסחר היומיים והחודשיים. המחזור המצרפי באותן סדרות קיימות חצה במהירות את רף 360 מיליון השקלים, כאשר המחזור היומי הממוצע התייצב על כ-3.6 מיליון שקלים.
מעניין במיוחד לנתח את זהות השחקנים שלקחו חלק ב-4,389 העסקאות שנרשמו בתקופה זו. בעוד שברור כי קרנות הנאמנות והתאגידים המוסדיים הגדולים הם אלו שנתנו את הטון, הזרימו ביקושים כבדים והובילו את עיקר הנפח הכספי, אי אפשר להתעלם מההתעוררות בגזרה הקמעונאית. עם 216 עסקאות ישירות שבוצעו על ידי אנשים פרטיים, מתבהרת תמונה שלפיה ציבור המשקיעים הכללי מתחיל לזהות את הערך הפיננסי העצום הטמון באפיק השקעה סולידי, המספק מצד אחד גיבוי של ממשלת ישראל ומצד שני חשיפה ישירה למטבע חוץ בתנאים נוחים ושקופים. בתקופות של תנודתיות כלכלית או אי-ודאות גלובלית ומקומית, היכולת לגדר סיכונים באמצעות הצמדה לדולר או לאירו מהווה עוגן משמעותי בכל תיק השקעות מודרני ומאוזן.
כדי להבין לעומק מדוע המהלך הזה מצליח לשגשג כעת היכן שניסיונות עבר דומים נתקלו בקשיים, חובה להסתכל אל מאחורי הקלעים של מנגנון המסחר החדש. על מנת להבטיח שהמשקיע הקטן או הגדול תמיד ימצא קונה או מוכר במחיר הוגן שאינו רחוק מהשווי ההוגן של האיגרת, אישר דירקטוריון הבורסה בחודש ספטמבר האחרון מסגרת תקציבית ייעודית של עד 2 מיליון שקלים בשנה. הכסף החשוב הזה נועד לתדלק ולתמרץ את פעילות עושי השוק, כאשר החברה המקצועית שנבחרה להוביל את ציטוט הסדרות הגלובליות מול הציבור היא עידן מכשירים פיננסיים מבית קבוצת ההשקעות ברק קפיטל. עושה שוק הפועל במרווחים תחרותיים וצרים מבטיח הלכה למעשה שהמשקיע לא יאבד חלקים מהתשואה הפוטנציאלית שלו רק בגלל פערים קיצוניים בין מחירי הקנייה והמכירה. כאשר פערים אלו מצטמצמים למינימום, נבנה אמון שוק חזק שמושך עוד ועוד הון חדש אל תוך הזירה הפיננסית הזו ומקבע אותה כאלטרנטיבה ראויה להשקעות ישירות בחו"ל.
מנקודת המבט המאקרו-כלכלית הרחבה, מדובר בבנייה של תשתית אסטרטגית ארוכת טווח עבור מדינת ישראל כולה. גיל כהן, המשמש בתפקיד מפתח כסגן בכיר לחשבת הכללית וכמנהל חטיבת המימון במשרד האוצר, מתייחס אל הצעד הזה כהרבה מעבר לטכניקה פיננסית טהורה. לדבריו, רישום הסדרות הנוספות למסחר באחוזת בית מאפשר להרחיב את הנגישות לאיגרות החוב שהמדינה ממילא מנפיקה בשווקים הבינלאומיים. חיבור הסדרות הללו לתל אביב מייצר גשר חי, פעיל ופועם בין היכולת המוכחת של מדינת ישראל לגייס הון בבירות העולם, לבין שוק ההון המקומי שמשווע באופן תמידי למכשירי השקעה עמוקים ומגוונים. המעקב השוטף של פקידי משרד האוצר אחר התפתחות מחזורי המסחר נועד בדיוק למטרה אסטרטגית זו, לבסס מנגנון משוכלל שדרכו ניתן יהיה להזרים באופן שיטתי בעתיד סדרות נוספות אל המגרש הביתי ובכך להמשיך ולחזק את החוסן הפיננסי והתשתיתי של המשק הישראלי כולו.
האופק של המהלך פורץ הדרך הזה טומן בחובו התפתחויות מסקרנות אף יותר עבור מנהלי ההשקעות והציבור הרחב. ארבע הסדרות החדשות, שכבר החלו את דרכן המעשית על מסכי הבורסה ב-28 באוקטובר ונהנות מתמיכת עושה השוק החל מ-2 בנובמבר, מסומנות כמי שעשויות לשנות את פני המדדים המובילים. ברגע שסדרות איכותיות אלו יעמדו בתנאי הסף הנוקשים של הבורסה מבחינת נזילות ושווי שוק, הן עתידות להשתלב באופן טבעי במדדי האג"ח המוכרים של תל אביב, ובראשם משפחת מדדי התל גוב היוקרתית. המשמעות של כניסה למדד היא דרמטית ומיידית – מדובר בכסף מוסדי שזורם פנימה באופן אוטומטי מצד קרנות סל, תעודות סל ומוצרים עוקבי מדדים אחרים. הזרמה פסיבית זו מעצימה את הסחירות פי כמה ונועלת את האיגרות כנכס בסיס חיוני. מעבר לכך, במערכות הבורסה כבר בוחנים ברצינות רבה כוונה מרתקת להשקה של מדדים ייעודיים חדשים שיורכבו אך ורק מאיגרות חוב ממשלתיות דואליות, מה שיעצים את יכולת המעקב והחשיפה.
הרוח הגבית הממשלתית והמוסדית הזו זוכה להד ברור ומובהק מדבריו של יניב פגוט, המכהן כסמנכ"ל מסחר, נגזרים ומדדים בבורסה לניירות ערך בתל אביב. לראייתו, החלטת ממשלת ישראל להרחיב את הרישום היא בראש ובראשונה הבעת אמון עצומה בהצלחת הדרך שהובילה הבורסה בשנה החולפת. השילוב ההדרגתי אך העקבי של איגרות חוב, אשר במשך שנים רבות התאפיינו כמיועדות למשקיעים זרים מעבר לים, אל תוך ליבת הפעילות היומיומית של שוק ההון המקומי, מהווה תעודת כבוד ליכולת האמיתית לייצר ערך באמצעות הפחתת חסמים בירוקרטיים. המהלך הזה מוכיח בפועל שכאשר משפרים את הנזילות ומנגישים מידע פיננסי מרכזי בשקיפות מלאה, מצליחים לייצר תחרות בריאה שמשרתת בסופו של יום את החוסך הישראלי. אלו כבר אינם כלים אקסקלוסיביים השמורים לחדרי העסקאות הממודרים בלונדון או בניו יורק בלבד, אלא מכשיר השקעה נגיש, שקוף ויציב הממתין כעת לכל משקיע מקומי במרחק של הקלקה בודדת במערכת הבנקאית האישית שלו.
