ההחלטה של סוכנות הדירוג הבינלאומית פיץ' להותיר את דירוג האשראי של ישראל ברמה של A מעניקה לכאורה אנחת רווחה זמנית למשק, אך הדו"ח הנלווה מבהיר היטב כי מדובר בשקט מתוח בלבד. התחזית נותרה ברמה של אופק שלילי, מה שמאותת כי הסיכון להורדת דירוג נוספת בעתיד הקרוב עדיין מרחף מעל ירושלים. אם בעבר מוקד הדאגה העיקרי של האנליסטים היה ההשלכות הביטחוניות והצבאיות, כעת הזרקור הבינלאומי מופנה היישר אל תוצאות הבחירות ואל הזירה הפוליטית הסוערת. בפיץ' מתריעים כי אי הוודאות הפוליטית הגוברת עלולה להחזיר את ישראל למעגל שיתוק מוכר ומסוכן, המאיים לכרסם במשמעת הפיסקלית של המדינה.
החשש המרכזי שמעלים כלכלני הסוכנות נוגע ליכולתה של המערכת הפוליטית להקים קואליציה יציבה הנהנית מרוב של 61 חברי כנסת לפחות. המפה הפרלמנטרית הנוכחית עלולה להוביל לתקופה ממושכת של ממשלות מעבר רעועות וסבבי בחירות חוזרים, בתרחיש שמזכיר את המשבר הפוליטי העמוק של השנים 2019 עד 2022, שבהן נגררה המדינה לחמש מערכות בחירות רצופות. במצב שבו לקואליציה היוצאת כבר אין רוב פרלמנטרי מתפקד, הסיכוי לאשר את תקציב המדינה לשנת 2027 הופך לקלוש במיוחד. חוסר היכולת להעביר תקציב מסודר ומעודכן אינו רק עניין פוליטי פנימי, אלא מהלומה ישירה למדיניות הכלכלית הכוללת.
היעדר תקציב מאושר יאלץ את ישראל לעבור שוב למתכונת של תקציב המשכי, כלומר התנהלות על בסיס אחד חלקי שתים עשרה מהתקציב של השנה הקודמת. אף שמדובר במנגנון מוכר שכבר הופעל בעבר, יש לו מחיר כבד. בשנת 2020 התנהלה המדינה במשך שנה מלאה ללא תקציב מאושר במקביל למשבר הקורונה, ב-2021 התעכב התקציב עד נובמבר ויצר כעשרה חודשים של מגבלות תקציביות, וב-2023 נרשמו כחמישה חודשים תחת תקציב המשכי עד לאישורו הסופי במאי. התנהלות כזו כובלת את ידי משרדי הממשלה, מקפיאה תוכניות פיתוח, מונעת רפורמות מבניות ארוכות טווח ופוגעת קשות בוודאות העסקית שחברות ומשקיעים זקוקים לה כדי לפעול.
מעבר לשיתוק הביורוקרטי, סוכנות הדירוג מצביעה על פגיעה מתמשכת בפרמטרים הפיסקליים של ישראל, ובראשם יחס החוב לתוצר. על פי הערכות הכלכלנים, שיעור החוב הממשלתי יחסית לתוצר ימשיך לעלות באופן מתון, נתון המהווה את אחד הגורמים המרכזיים להותרת התחזית השלילית על כנה. עלייה בנטל החוב, בשילוב עלויות גיוס כספים גבוהות יותר וגירעון מבני עמוק, מכבידה על קופת המדינה וגוזלת משאבים שהיו יכולים לשרת מנועי צמיחה, חינוך ותשתיות. המגמה הזו מעוררת דאגה מיוחדת כאשר אין בנמצא ממשלה יציבה שמסוגלת לבצע קיצוצים כואבים, לקבוע סדרי עדיפויות חדשים או להוביל מדיניות מיסוי אחראית.
השווקים הפיננסיים והמשקיעים הזרים עוקבים בדריכות אחר ההתפתחויות בירושלים. עמידה בכללי הפיסקליות היא תנאי בסיסי לאמון הבינלאומי בישראל, אך כאשר המערכת הפוליטית ממוקדת בהישרדות יומיומית, היכולת לתכנן קדימה נפגעת אנושות. אישור תקציב בזמן הוא כלי העבודה המרכזי לניהול מדינה מודרנית, והיעדרו מעביר מסר בעייתי של חוסר שליטה וחוסר יכולת הכרעה. הציפייה בקרב אנליסטים ברחבי העולם היא לראות האם מנהיגי המפלגות יצליחו להתעלות מעל למחלוקות האישיות והמגזריות כדי לייצר מסגרת שלטונית מתפקדת, או שיגררו את המשק לסחרור פוליטי שיגבה מחיר כלכלי ישיר מכל אזרח.
ההחלטה של פיץ' משמשת מעין כרטיס צהוב חריף להנהגה בישראל. הדירוג עצמו עדיין מחזיק מעמד, אך השעון מתקתק והסבלנות של סוכנויות הדירוג הבינלאומיות הולכת ואוזלת. ללא מנגנון קבלת החלטות סדור, ללא תקציב מדינה מעודכן שמתאים לאתגרים הכלכליים של השנים הבאות, וללא בלימה של העלייה בחוב הציבורי, האופק השלילי עלול להתממש במהירות רבה ולהפוך להורדת דירוג בפועל. המשק הישראלי הוכיח כושר עמידה מרשים בעבר, אך כעת המבחן אינו רק ביטחוני או תעשייתי, אלא מבחן בגרות של המערכת הפוליטית כולה.
