עולם התכנון הפיננסי והבטחת העתיד הכלכלי של המשפחה מנוהל לרוב מתוך הנחה שכל אדם דואג מראש להסדיר את רכושו באמצעות מסמכים משפטיים מחייבים. עם זאת, המציאות בשטח מלמדת שחלק ניכר מהציבור בישראל אינו עורך צוואה מסודרת, וכאשר אדם הולך לעולמו ללא מסמך מפורט, נכנס לתוקף באופן אוטומטי חוק הירושה הקובע במדויק כיצד יחולק כלל העיזבון בין השארים.
הבנת מנגנון החלוקה הסטטוטורי הזה קריטית לא רק בהיבט המשפחתי, אלא גם עבור משקיעים ובעלי הון המבקשים לדעת כיצד נכסיהם יושפעו במצבי קיצון, שכן ברירת המחדל החוקית מציבה סדר קדימות נוקשה המחולק לשלוש קבוצות עיקריות של קרובי משפחה. על פי המבנה החוקי, הקבוצה הראשונה והמועדפת כוללת את הילדים של המנוח וצאצאיהם, הקבוצה השנייה מורכבת מההורים, האחים והאחיות, והקבוצה השלישית והרחוקה יותר כוללת את הסבים והסבתות, הדודים וכן בני הדודים. הכלל המשפטי קובע באופן חד-משמעי כי כל עוד קיים לפחות שאר בחיים השייך לקבוצה הראשונה, הזכויות אינן זולגות כלל לקבוצות השנייה או השלישית.
בתוך הקבוצה הראשונה עצמה פועל מנגנון ייצוג, שבו כל עוד הילד הישיר של המוריש חי, ילדיו שלו – כלומר הנכדים – אינם מקבלים דבר. הנכד הופך ליורש זכאי רק במקרה שהורו הישיר כבר אינו בין החיים בעת פטירת המוריש, עובדה שרבים טועים לגביה ומניחים כי נכדים מתחלקים יחד עם דודיהם באופן שווה. מעמד מיוחד ובלתי ניתן לערעור ניתן לבן הזוג שנותר בחיים, אשר עוד בטרם מתבצעת חלוקת הרכוש הכללי של העיזבון, זכאי ליטול לעצמו באופן אוטומטי את כלל תכולת הבית והריהוט וכן את הרכב המשפחתי.
לאחר שלב זה, חלוקת שאר הנכסים והכספים נעשית בהתאם לזהות השארים האחרים: אם הותיר המנוח ילדים או הורים, בן הזוג זכאי למחצית מן העיזבון הנותר, בעוד שאם אין ילדים או הורים אך קיימים אחים, אחיינים או סבים, חלקו של בן הזוג עולה לשני שלישים. במקרה שבו אין כלל שארים מדרגות הקרובים הללו, כלל הרכוש עובר במלואו לידי בן הזוג. לצד זאת, קיימת הגנה משפטית ספציפית המעניקה עדיפות בכל הנוגע לדירת המגורים המשותפת, בתנאי שהנישואים ארכו לפחות שלוש שנים ובני הזוג התגוררו יחד בדירה זו, כאשר ידועים בציבור המנהלים משק בית משותף זוכים למעמד משפטי שווה לחלוטין.
במצבים שבהם אין בן זוג ואין ילדים, ההורים חולקים את הירושה בשווה, ואם אחד מהם נפטר קודם לכן, חלקו עובר לילדיו של אותו הורה, כלומר לאחיו ולאחיותיו של המנוח. במקרים קיצוניים שבהם אדם נפטר ללא השארת שום שאר בר-תוקף עד דרגת הסבים והסבתות, העיזבון מועבר לניהול המדינה המאחסנת אותו למשך שנים רבות למקרה שיימצא יורש חוקי. מבחינה מעשית, ניתוח דוגמה מספרית של עיזבון בשווי שלושה מיליון שקלים מדגים היטב את אופן החלוקה: במקרה שבו נותרו בחיים אלמנה ושלושה ילדים, האלמנה מקבלת מיליון וחצי שקלים בתוספת הרכב ותכולת הבית, וכל אחד משלושת הילדים מקבל חצי מיליון שקלים.
נתון דרמטי נוסף שעליו חייבים לתת את הדעת נוגע לכך שלא כל נכסי הנפטר נכללים במסגרת חוק הירושה, שכן כספי חיסכון פנסיוני, קופות גמל ופוליסות ביטוח חיים אינם מתחלקים לפי הכללים הללו כלל ועיקר. כספים אלו עוברים ישירות ובאופן בלעדי לידי המוטב הרשום והמוגדר במפורש בטפסים המקוריים של אותן קופות, מה שלעתים מהווה את מרבית ההון המשפחתי ומחייב מעקב צמוד והתאמה מדויקת של מסמכי המוטבים לאורך החיים.
