בשעות הקטנות של הלילה, הרחק מעיני הציבור, הושלם אחד המהלכים הפוליטיים המורכבים ביותר של התקופה האחרונה בוושינגטון. ב-8 באוגוסט, לאחר שבועות ארוכים של מאבקים פנימיים בתוך המפלגה הרפובליקנית, הסנאט אישר את מינויו של טוד בלאנש לתפקיד התובע הכללי של ארצות הברית. ההצבעה, שהתקיימה באישון לילה בעוד אורות בודדים דולקים במשרדי הקפיטול, נשענה כמעט לחלוטין על קווים מפלגתיים. רק שתי סנאטוריות רפובליקניות, ליסה מורקאוסקי מאלסקה וסוזן קולינס ממיין, בחרו לחצות את הקווים ולהתנגד למינוי. מנגד, דמויות מפתח כמו ביל קאסידי מלואיזיאנה, ג'ון קורנין מטקסס ותום טיליס מצפון קרוליינה, אשר הביעו בעבר הסתייגויות פומביות ועמוקות לגבי בלאנש ולגבי הכיוון הכללי של משרד המשפטים, החליטו בסופו של דבר להעניק את תמיכתם למי שהיה בעבר עורך דינו האישי של הנשיא דונלד טראמפ. המהלך הזה לא התרחש בוואקום, אלא היווה נקודת שיא במאבק כוחות שבדק את גבולות ההשפעה של הנשיא על בכירי מפלגתו בסנאט.
הדרך לאישור המינוי הייתה רצופה במהמורות פיננסיות ומשפטיות חסרות תקדים. בלאנש, ששימש כתובע כללי בפועל לאחר פיטוריה של פאם בונדי, מצא את עצמו בלב סערה סביב תביעת ענק שהגישו טראמפ, שני בניו הבוגרים וארגון טראמפ נגד רשות המסים האמריקאית. התביעה דרשה פיצוי של 10 מיליארד דולר בטענה שהרשות כשלה במניעת הדלפת נתוני המס שלהם על ידי קבלן חיצוני. בניסיון ליישב את המחלוקת, משרד המשפטים הציע עסקה שנויה במחלוקת: הקמת קרן נגד נשק פוליטי בסך 1.776 מיליארד דולר, סכום המהווה כ-17.7% מדרישת הפיצוי המקורית של הנשיא. הקרן נועדה, בין היתר, להעביר כספי משלם המסים לתומכי טראמפ שביצעו עבירות במהלך אירועי ה-6 בינואר 2021. בנוסף, העסקה הבטיחה למקורבי הנשיא חסינות מתביעות ממשלתיות עתידיות הנוגעות להחזרי המס שלהם בעבר. השוק המוסדי, אשר עוקב בדריכות אחר עצמאות מוסדות החוק בארצות הברית, ראה במהלך זה תקדים מטריד שעשוי להשפיע על יציבות המערכת כולה.
ההסדר המדובר עורר ביקורת ציבורית נוקבת ונתפס כניגוד עניינים מובהק, במיוחד לאור העובדה שהנשיא הוא זה שממנה ויכול לפטר את ראשי משרד המשפטים. הדינמיקה הפיננסית כאן מרתקת: דיווח של הניו יורק טיימס משנת 2020 חשף כי טראמפ ניהל מאבק מול רשות המסים במשך עשור על החזר מס בסך 72.9 מיליון דולר. הפסד במאבק זה עלול היה לעלות לו יותר מ-100 מיליון דולר. שופטת בית המשפט הפדרלי בפלורידה, קתלין מ. וויליאמס, פסקה ב-13 ביולי כי התביעה מהווה למעשה ניסיון להעניק לגיטימציה למתן הטבות לנשיא, ואסרה על שימוש בהסדר בכל הליך רשמי. בעקבות הלחץ הדו-מפלגתי, בלאנש נאלץ לסגת, ביטל רשמית את מימון הקרן והבהיר כי החסינות בענייני מס תוגבל רק לנשיא, לשני בניו ולארגון טראמפ, ורק עבור שנות מס קודמות. למרות זאת, הוויתורים הללו הספיקו כדי לשכנע את קורנין וטיליס לתמוך בו, בעוד הבית הלבן, דרך הדוברת לורן ביס, מיהר להכריז: "אלו חדשות מצוינות ואנו מצפים לאישורו הסופי בקרוב. טוד בלאנש עשה עבודה מצוינת כתובע כללי בפועל וימשיך לעשות זאת כתובע כללי".
ההסכמות הפוליטיות שהושגו מאחורי הקלעים לא הצליחו להרגיע את החששות בקרב מבקרי הממשל, אשר טוענים כי ההבטחות של בלאנש עומדות על כרעי תרנגולת. המסמכים המקוריים של עסקת הפשרה קובעים כי כל שינוי בתנאים דורש הסכמה בכתב של הצדדים, קרי, גם של טראמפ עצמו. מצב זה משאיר פתח משפטי רחב המאפשר לבלאנש לשנות את דעתו בעתיד או למצוא צינורות חלופיים להזרמת כספי ציבור למעורבי אירועי ה-6 בינואר. במהלך שימוע שנערך ב-4 באוגוסט, רגע לפני שוועדת המשפט של הסנאט אישרה את המינוי ברוב דחוק של 12 מול 10, היטיב לתאר זאת הסנאטור הדמוקרטי שלדון וויטהאוס מרוד איילנד כשאמר: "יש במסמכים האלה מספיק מרחב תמרון כדי להעביר דרכם משאית". במקביל, המתיחות הפוליטית סביב משרד המשפטים הוחרפה לאור החלטתו של בלאנש לקדם אישומים פדרליים בצפון קרוליינה נגד ראש ה-FBI לשעבר ג'יימס קומי, מבקר חריף של טראמפ, חודשים ספורים לאחר שהנשיא דרש זאת מפורשות בפוסט ברשתות החברתיות בספטמבר 2025.
התיק נגד קומי מדגים את הקו הדק שבין אכיפת חוק לבין רדיפה פוליטית, נושא שמטריד משקיעים זרים השוקלים את רמת הסיכון המוסדי בארצות הברית. האישומים מתבססים על טענה ולפיה קומי איים על חיי הנשיא כאשר פרסם תמונה של צדפים המסודרים בצורה של המספרים 86 ו-47. על פי מילון מרים-וובסטר, המספר 86 משמש בסלנג כביטוי להיפטר ממשהו, בעוד טראמפ הוא הנשיא ה-47 של ארצות הברית. אפילו הסנאטור טיליס, שהצביע בעד קידומו של בלאנש, לא חסך את שבטו מהתיק הזה במהלך השימוע ואמר: "איזה אידיוט בצפון קרוליינה חושב שזה פשע. ובכן, כדאי מאוד שיהיה להם מידע שיגבה את זה, כי אם כל מה שזה זה תמונה, אותו אדם צריך לאבד את עבודתו". זהו התיק הפלילי השני שמוגש נגד קומי תחת הממשל הנוכחי, לאחר שתיק קודם בגין שקרים לקונגרס נדחה בנובמבר. בלאנש עצמו בחר להכריז על האישומים החדשים במסיבת עיתונאים שקיים ב-29 באפריל, צעד שנתפס על ידי רבים כהפגנת כוח פוליטית.
למרות הביקורת העזה, היו גם קולות בסנאט שבחרו להדגיש את הרקורד המקצועי של בלאנש בתחומים שאינם פוליטיים. יו"ר ועדת המשפט, צ'אק גראסלי מאיווה, שיבח את פעילות משרד המשפטים תחת הנהגתו בלכידת נמלטים מרשימת המבוקשים של ה-FBI ובמעצר מעורבים בסחר לא חוקי בפנטניל. הסנאטור קאסידי, שהתלבט ארוכות, הודה בנאומו כי בלאנש הפגין שיקול דעת לקוי באישור הקרן נגד נשק פוליטי ובפטור שהעניק לטראמפ מביקורות מס, אך הצדיק את הצבעתו מתוך חשש לחלופה גרועה יותר. "הבחירה אינה בין שלמות לבין מר בלאנש. היא בין מר בלאנש לבין תובע כללי בפועל אחר שאולי לא ינהל את המשרד ביעילות תחת הנשיא טראמפ, ואשר, למעשה, עשוי להיות לא טוב כמו מר בלאנש", הסביר קאסידי, תוך שהוא נשען על תמיכתו של התובע הכללי לשעבר ביל באר. בסופו של יום, אישור המינוי משרטט מחדש את גבולות הכוח בארצות הברית ומדגים כיצד מוסדות שלטון מסתגלים למציאות פוליטית חדשה. הפשרות הפיננסיות והמשפטיות שהובילו להצבעה זו מוכיחות כי המערכת האמריקאית מוכנה לספוג זעזועים מוסדיים עמוקים, נתון שצפוי להמשיך להדהד במסדרונות הממשל ובשווקים הפיננסיים כאחד.
