ענף התעופה הישראלי ידע לא מעט טלטלות, אבל הדרמה שמתפתחת בימים אלה על המסלולים בנתב"ג עשויה לשנות את מפת השמיים המקומית לשנים קדימה. חברת התעופה ישראייר, הנמצאת בשליטת איש העסקים רמי לוי ומנוהלת בידי אורי סירקיס, פועלת במלוא המרץ ומקדמת מהלכים של ממש לרכישת השליטה בחברת התעופה המתחרה ארקיע מידי משפחת נקש. מה שנשמע בעבר כמו תרחיש דמיוני או ניסיון מיזוג שייבלם במהירות על ידי הרגולטור, הופך כעת לאפשרות מוחשית במיוחד לנוכח המשבר הפיננסי העמוק והסכסוך החריף שמאיים לפרק את ארקיע מבפנים.
המניע המרכזי למהלך הדרמטי הזה נעוץ במצבה הכספי הקשה של ארקיע. בשלושת הרבעונים הראשונים של השנה צברה החברה הפסדים כבדים שמוערכים ביותר מ-30 מיליון דולר, ולפי כל ההערכות בענף היא צפויה לסיים את השנה כולה עם בור תקציבי של בין 50 ל-60 מיליון דולר. הסיבות להתרסקות הכלכלית מגוונות, אך בראשן עומד הזינוק החד במחירי הדלק הסילוני בעולם לצד הרפתקאות תעופתיות יקרות, דוגמת הפעלת קווים ארוכי טווח ליעדים רחוקים כמו בנגקוק וניו יורק עם תפוסה חלקית בלבד. עבור חברה פרטית עם בסיס הון צר יחסית, היעדר גב פיננסי חזק בשילוב המציאות הביטחונית המורכבת בישראל הפכו את המשך הפעילות השוטפת לכדור שלג שמאיים על יכולתה לעמוד בהתחייבויותיה.
המשבר הזה הוליד עימות חזיתי ומכוער בין בעלי השליטה, האחים ג'ו, רפי ואבי נקש, לבין עובדי החברה. משפחת נקש, שמחזיקה בכ-80% ממניות ארקיע, התנתה הזרמת הון דחופה להצלת החברה בדילול משמעותי של מניות העובדים, שמחזיקים כיום בכ-20% בלבד לאחר שכבר דוללו בעבר מנתח של 30%. העובדים, ובהם טייסים, אנשי תחזוקה ועובדי מטה, סירבו בתוקף לדרישה הזו והפגינו מול משרדי החברה בבני ברק, כשהם מוחים על תוכניות ההתייעלות ודורשים הזרמת כספים ללא שום פגיעה בחלקם. העימות הסלים עד כדי איומים רשמיים בהכרזת סכסוך עבודה והשבתת פעילות החברה, מהלך שעלול לשבש כליל את לוח הטיסות ולפגוע בעשרות אלפי נוסעים דווקא בתקופה שבה החברה פתחה מכירות לעונות הבאות. כשהאחים נקש הציבו למעשה תג מחיר ומחפשים יציאה, ישראייר זיהתה את ההזדמנות והחליטה להסתער.
עבור רמי לוי ואורי סירקיס, בליעתה של ארקיע היא מהלך אסטרטגי ששווה זהב. בראש ובראשונה, המהלך יעניק לישראייר שליטה בנכס הנדיר והחשוב ביותר בעולם התעופה כיום: סלוטים, אותם זמני המראה ונחיתה יקרי ערך בנתב"ג ובנמלי תעופה מרכזיים באירופה, בארצות הברית ובמזרח הרחוק. המצוקה בנתב"ג החריפה במיוחד בתקופות מתיחות ביטחונית ומול איראן, כאשר מטוסי תדלוק אמריקאים תפסו מקומות חניה ייעודיים על חשבון פעילות מסחרית שוטפת והדגישו את החשיבות של כל חלון טיסה פנוי. מעבר לכך, ישראייר תהנה מצי מטוסים מורחב, מהכשרות ומיומנויות של צוותי האוויר והקרקע של ארקיע, ומסינרגיה תפעולית הדוקה שתחסוך כפילויות ניהוליות ותחזוקתיות.
המספרים בנמל התעופה בן גוריון מספרים היטב את תמונת הכוחות המשתנה. מתחילת השנה ארקיע דורגה כחברה השלישית בגודלה בנתב"ג עם כ-1.44 מיליון נוסעים, שהיוו נתח שוק של כ-10% מכלל התנועה. ישראייר ממוקמת מיד לפניה במקום השני, עם 1.56 מיליון נוסעים ונתח שוק שעמד על 11.7% בספטמבר. איחוד כוחות בין השתיים ייצור ענק תעופתי מקומי עם למעלה מ-21% מתנועת הנוסעים בנמל, גוף שיוכל להוות משקל נגד אמיתי לדומיננטיות של אל על, במיוחד בטיסות קצרות ובינוניות לאגן הים התיכון ולאירופה.
המשוכה הגבוהה ביותר שעומדת בפני העסקה הזו אינה בהכרח המשא ומתן בין אנשי העסקים, אלא עמדתה של רשות התחרות. הממונה על התחרות ניצבת כאן בפני דילמה רגולטורית קלאסית וסבוכה במיוחד. מצד אחד, אישור המיזוג ימחק מתחרה גדולה ויצמצם את ענף התעופה הישראלי לשני שחקנים בלבד, מה שמעורר חשש כבד מעליית מחירים ופגיעה בצרכן הישראלי, שכבר כעת מתמודד עם מחירי כרטיסים גבוהים והיצע טיסות מוגבל בעקבות ביטולים של חברות זרות. מצד שני, אם ארקיע תגיע לכדי חדלות פירעון וקריסה כלכלית, השוק ממילא יאבד את פעילותה בדרך כואבת הרבה יותר, שתלווה בפיטורי מאות עובדים ובאובדן כספי הנוסעים. במציאות שכזו, ייתכן מאוד שהרשות תיאלץ לאשר את העסקה תחת דוקטרינת "הפירמה הכושלת", תוך הטלת שורה של תנאים ומגבלות תפעוליות כדי להבטיח את רמת התחרות בענף.
הימים הקרובים צפויים להיות מכריעים עבור עתידה של ארקיע ועבור שוק התעופה הישראלי כולו. בין מחאות העובדים בשטח, הלחץ הגובר של הבנקים והספקים, לבין השאיפות העסקיות של רמי לוי לבסס אימפריית לואו-קוסט מקומית רחבה, הקרב על השליטה בחברה הוותיקה עולה מדרגה. אם המהלך אכן יבשיל לחתימה ויקבל את ברכת הרגולטורים, מפת התעופה האזרחית בישראל תיראה שונה לחלוטין מזו שהכרנו בעשורים האחרונים.
