במשך יותר מעשור, המשקיעים והאזרחים ביפן התרגלו למציאות כלכלית חריגה שבה הבנק המרכזי הוא לא רק המפקח על השווקים, אלא בפועל בעל הבית של חלק ניכר מהבורסה המקומית. באמצעות רכישות ענק של תעודות סל (ETF), בנק יפן צבר הררי מניות בניסיון עיקש לחלץ את הכלכלה ממלכודת הדפלציה הממושכת. אלא שכעת, עם שינוי כיוון ברור במדיניות המוניטרית וההבנה שאי אפשר להמשיך להחזיק בתיק ההשקעות העצום הזה לנצח, קברניטי הבנק החליטו להעלות הילוך בצורה דרמטית. ההחלטה הטרייה להאיץ את קצב המימושים של אותן תעודות סל אינה רק עניין טכני של ניהול מאזנים, אלא מהלך בעל השלכות פיסקליות ופוליטיות מרחיקות לכת שמייצר רווחי הון בהיקף נדיר.
המספרים שמאחורי המהלך מחדדים את עוצמת השינוי. הבנק המרכזי הודיע כי החל מחודש ינואר הקרוב הוא יגדיל את היקף המכירות השנתי לכ-860 מיליארד ין, שהם כ-5.5 מיליארד דולר במונחי ערך פנקסני, וזאת בהשוואה לקצב הקודם שעמד על 330 מיליארד ין בלבד בשנה. מדובר בזינוק חד במיוחד, של למעלה מ-160% בקצב המכירה השנתי. המשמעות המעשית של ההחלטה מורגשת בעיקר בלוח הזמנים: אם בעבר הוערך כי יידרשו לבנק כ-112 שנים כדי לנקות את שולחן ההשקעות שלו ולפרק לחלוטין את אחזקות ה-ETF, הקצב החדש מכווץ את התקופה הזו לכ-43 שנים.
על פי החוק היפני, הבנק המרכזי אינו יכול לשמור את כל רווחיו לעצמו. לאחר חישוב הדיבידנדים, ההוצאות התפעוליות וההפרשות הנדרשות, מחויב הבנק להעביר את עודפי ההכנסות שלו ישירות לחשבון הממשלה. ככל שהבנק מוכר את תעודות הסל שלו בקצב מהיר יותר בשוקי המניות, כך הוא רושם רווחי הון ממשיים על אותם נכסים שנרכשו לאורך שנים במחירים נמוכים יחסית. עבור הממשלה בטוקיו, המשמעות היא הזרקת חמצן מיידית של הכנסות שאינן מגיעות מגביית מסים. שרת האוצר, סצוקי קטאיימה, הבהירה בעצמה כי הגידול הצפוי במכירות צפוי לתפוח היישר לתוך עודפי הבנק ולהגדיל את התשלומים לקופת המדינה, וציינה כי הגורמים המקצועיים יבחנו כיצד לחלק את הכספים הללו כבר במהלך גיבוש התקציב הקרוב.
ההכנסות הבלתי צפויות הללו נוחתות בתזמון מדויק ומבוקש במיוחד עבור ראש הממשלה סאנאה טקאיצ'י, המובילה שורה של התחייבויות פיסקליות יקרות ושאפתניות. בין היוזמות הבולטות שעל הפרק ניתן למצוא תוכנית להפחתת מסי צריכה על מוצרי מזון למשך שנתיים, הגדלה משמעותית של תקציב הביטחון לנוכח המתיחות האזורית, ותוכנית השקעות ארוכת טווח המתפרסת על פני 14 שנים. בנוסף, הממשלה שוקלת להקים חשבון ייעודי לביטחון כלכלי במטרה לממן השקעות אסטרטגיות במגזרים חיוניים. מומחים בתחום, ובהם הכלכלן הבכיר טארו קימורה מבלומברג אקונומיקס, מעריכים כי המהלך המואץ מסוגל לייצר לבנק המרכזי הכנסות שנתיות נוספות של כ-800 מיליארד ין, סכום שיכול לשמש בסיס יציב לתקצוב אותם מהלכים פוליטיים.
עם זאת, בשוק ההון המקומי מביטים על שטף המזומנים החדש בעין ביקורתית ומקצועית, ומזהירים משימוש פופוליסטי במקורות המימון. אנליסטים בכירים, ביניהם קזומאסה אישיי מיו-בי-אס סומי טראסט, מדגישים כי אופי המקורות הללו מתאים בראש ובראשונה לפרויקטים מבניים הנמשכים על פני מספר שנים, ולא לכיסוי בורות זמניים שנוצרים מהטבות מס קצרות טווח כמו קיזוז מע"מ על מזון. צעד כזה, לשיטתם, עלול להשאיר גירעון תשתיתי כשהסבסוד יסתיים. מנגד, הפניית הסכומים לביסוס ביטחון שרשראות האספקה או לפיתוח טכנולוגי מתקדם עשויה להחזיר את עצמה לאורך עשורים.
המהלך הנוכחי מגלם בתוכו את המורכבות שבניהול מדיניות כלכלית בעידן שאחרי הכסף הזול. בעוד הבנק המרכזי מנסה לסגת בזהירות ובשיטתיות מצעדים מוניטריים בלתי שגרתיים כדי לשמר את עצמאותו ולהחזיר את השוק לתפקוד נורמלי, הממשלה מגלה שהיציאה מהתוכניות הללו מספקת לה פתרון נוח ומפתה להרחבה פיסקלית. המתח הזה שבין חתירת הבנק לצמצום מעורבותו בשווקים לבין רצון השלטון לתעל את המימושים להשקעות עתק, צפוי לעמוד במרכז השיח הכלכלי ביפן בשנים הקרובות, בעוד המדינה כולה בוחנת כיצד לנתב את האוצר הפתאומי מבלי לזעזע את שוק המניות ואת יציבות המטבע.
