הפער בין חזון כלכלי רחב היקף לבין המציאות הפוליטית הסבוכה מעולם לא היה מוחשי יותר מאשר במסדרונות האיחוד האירופי של התקופה האחרונה. בזמן שבריסל ואוטווה משרטטות תוכניות שאפתניות לשותפות חדשה שעשויה להעניק לקנדה מעמד חסר תקדים של חברה נלווית באיחוד, ההסכם ההיסטורי הקיים ביניהן נותר תלוי באוויר. מדובר בהסכם הסחר הכלכלי הכולל, הידוע בראשי התיבות CETA, אשר נחתם בקול תרועה רמה בשנת 2016 ומוחל באופן זמני מאז 2017. יישומו החלקי כבר הספיק להסיר כמעט את כל המכסים ולדחוף את הסחר הטרנס אטלנטי לשיאים חדשים, אך עשר מדינות באיחוד עדיין מסרבות לאשרר אותו סופית. רשימת המדינות המעכבות כוללת את בלגיה, בולגריה, קפריסין, צרפת, יוון, הונגריה, אירלנד, איטליה, פולין וסלובניה, עובדה הממחישה את הקושי המובנה ביצירת קונצנזוס ביבשת מפוצלת.

הדיסוננס הזה צף מעל פני השטח בשבוע שעבר, כאשר נשיאת הנציבות האירופית, אורסולה פון דר ליין, הזמינה את קנדה להעמיק את קשריה הכלכליים והביטחוניים עם הגוש האירופי. "אנו נעבור מ-CETA לברית למען העתיד כדי ליצור מרחב שגשוג וביטחון כלכלי משותף", הצהירה פון דר ליין בפני חברי הפרלמנט האירופי וראש ממשלת קנדה מארק קרני בעיר שטרסבורג. הציטוט הזה חושף טפח מהאסטרטגיה האירופית, המנסה לעקוף את המהמורות הבירוקרטיות באמצעות הצהרות כוונות עתידיות. למרות שההסכם מעולם לא אושרר במלואו על ידי כלל הפרלמנטים הלאומיים, כניסתו הזמנית לתוקף לפני כשמונה שנים שינתה לחלוטין את כללי המשחק בזירה העולמית. המספרים מספרים סיפור של הצלחה מסחרית מסחררת חרף הקיפאון המשפטי. על פי נתוני הנציבות, ההסכם הזניק את הסחר הדו צדדי בסחורות ושירותים בין הצדדים בשיעור של 80% בשנת 2025 בהשוואה לשנת 2016. במונחים מוחלטים, מדובר בזינוק מהיקף של 72.1 מיליארד אירו לשיא של 130 מיליארד אירו, תוספת דרמטית של 57.9 מיליארד אירו למחזור העסקים המשותף. מעבר לכך, האיחוד נהנה מעודף מסחרי מובהק העומד על 16 מיליארד אירו בגזרת הסחורות ו-9.7 מיליארד אירו בתחום השירותים. נתונים אלו מדגימים כיצד כוחות השוק החופשי מוצאים את דרכם גם כאשר המחוקקים מתמהמהים, ומייצרים מציאות שבה הכלכלה מקדימה את הפוליטיקה בצעדי ענק.

הליבה של CETA התגבשה לאחר שבע שנים של משא ומתן מפרך וויכוחים סוערים ברחבי היבשת, מתוך מטרה לייצר רצפת סחר חלקה ככל האפשר. ההישג המרכזי של ההסכם מתבטא במחיקת מכסים על 98% מהסחורות הנעות בין היבשות, החל מיינות ורכבים ועד לכימיקלים תעשייתיים. במקביל, המהלך פתח דלתות רחבות יותר עבור חברות אירופיות לשוק הקנדי במגזרים קריטיים כמו שירותים פיננסיים, תקשורת ותחבורה. בזווית החקלאית, שהיא תמיד רגישה במיוחד באירופה, ההסכם מעניק הגנה ל-143 מוצרים אירופיים בעלי ציון גיאוגרפי מוגן, מה שמונע חיקויים קנדיים למוצרי פרימיום מסורתיים. עם זאת, התמונה הופכת מורכבת יותר כאשר בוחנים את מכסות היבוא שנקבעו, 32,000 טונות של גבינה אירופית לקנדה בשנה, לעומת 50,000 טונות של בשר בקר ו-80,000 טונות של בשר חזיר מקנדה לאירופה.

אף על פי שהמספרים על הנייר נראים מבטיחים עבור היצואנים הקנדיים, המציאות בשטח שונה בתכלית, בעיקר בשל חומות הגנה רגולטוריות שאינן קשורות למכסים. נתון מדהים מראה כי בין השנים 2021 ל-2023 נוצלו רק 3% ממכסות בשר הבקר. הסיבה לכך נעוצה בכללי התברואה והבריאות הפיטוסניטרית המחמירים של האיחוד, אשר הופכים את תהליך היצוא ליקר ולא כדאי עבור מגדלי הבקר הקנדיים. בנוסף, חל איסור מוחלט על הכנסת מוצרים קנדיים המכילים חומרים אסורים, כגון הורמוני גדילה, לשטח האיחוד. פער זה ממחיש כיצד רגולציה יכולה לשמש ככלי להגנה על שווקים מקומיים גם בעידן של סחר חופשי לכאורה, ומותירה את הספקים מתוסכלים מול בירוקרטיה בלתי עבירה. החששות סביב בטיחות המזון ותקני הסביבה מהווים את הדלק המניע את ההתנגדות לאשרור ההסכם במדינות רבות. החקלאים האירופיים, המהווים כוח פוליטי מאורגן וחזק, מביעים דאגה עמוקה מתחרות בלתי הוגנת מצד התוצרת הקנדית. הטענה המרכזית היא שחלק מכללי הייצור מעבר לים רופפים יותר מאלו הנהוגים באירופה, מה שעלול לשחוק את היתרון היחסי של החקלאות המקומית. מאבק זה בין הכלכלה הגלובלית לבין האינטרסים של יצרני המזון המקומיים מייצר צוואר בקבוק פוליטי שמונע מההסכם לעבור את המשוכה הפרלמנטרית האחרונה.

מעבר לסוגיות החקלאיות, מוקד התנגדות חריף נוסף נוגע למנגנוני יישוב הסכסוכים המשפטיים המוטמעים בהסכם. מתנגדי CETA מתחו ביקורת נוקבת על סעיפי יישוב סכסוכי משקיע מדינה, אשר אפשרו לתאגידים לתבוע ממשלות בפני טריבונלים של בוררות אם חקיקה חדשה פגעה ברווחיהם או הפלתה אותם לרעה. מדובר היה בטריבונלים אד הוק שהורכבו מבוררים פרטיים, מודל שעורר זעם ציבורי בשל החשש מהשתלטות של גורמים עסקיים על הריבונות המדינתית. בתגובה לסערה, הנציבות נאלצה לשלב אמצעי הגנה ולהחליף את המנגנון הישן במערכת בתי משפט להשקעות, הכוללת שופטים קבועים ומנגנון ערעור מסודר. כמו כן, הוכנסו סעיפים המבטיחים את זכותן של המדינות לאסדר מדיניות לשמירה על בריאות הציבור, הסביבה וההגנה החברתית. עם זאת, המבקרים עדיין טוענים כי הבלמים הללו חלשים מדי, והתוכנית היא שבתי המשפט הללו ייכנסו לפעולה רק לאחר שכל 27 החברות יאשררו את ההסכם במלואו.

נכון להיום, אין לוח זמנים ברור לסיום התהליך, במיוחד לאור העובדה שהאשרור תקוע לחלוטין במספר מדינות מפתח. בצרפת, למשל, הסנאט דחה את ההסכם בשנת 2024, והממשלה, שחששה ממפלה מוחלטת, חסמה את הגשתו לאספה הלאומית. בפולין התהליך קפוא לחלוטין, בדומה למצב באיטליה, שם ההסכם חסום מאז שהממשלה דחתה אותו ב-2018 בטענה שהמוצרים הגיאוגרפיים האיטלקיים לא זכו להגנה מספקת. חבר הפרלמנט האירופי האיטלקי קרלו פידנצה, ממפלגת האחים של איטליה, ציין לאחרונה כי הסיכויים שההסכם יוגש לפרלמנט לפני הבחירות בדצמבר 2027 קלושים ביותר. הקיפאון הפוליטי הזה חושף את החולשה המבנית של גוש הסחר הגדול בעולם, שבו וטו של מדינה בודדת יכול לשתק מהלכים חוצי יבשות. בסופו של יום ההסכם האירופי קנדי מציג פרדוקס מרתק של הצלחה מסחרית מסחררת לצד כישלון פוליטי מהדהד. הזינוק האדיר בהיקפי הסחר ל-130 מיליארד אירו מוכיח את היתרונות הברורים של פתיחת השווקים לזרימת סחורות ושירותים. למרות זאת ההתנגדות העיקשת של עשר מדינות מותירה את המסגרת המשפטית של ההסכם תלויה על בלימה ומונעת את השלמתו הסופית.