מזרח אגן הים התיכון עובר בשנים האחרונות טלטלות גיאופוליטיות רבות, אך מתחת לפני השטח, תרתי משמע, מתרחשת מהפכה של ממש בתחום האנרגיה שיכולה לעצב מחדש את הכלכלה האזורית ואת מערכת הבריתות באזור. ראיון מרתק שהעניק לאחרונה שר האנרגיה הקפריסאי, מייקל דמיאנוס, לכתב העת היוקרתי לתחום הכלכלה והאנרגיה MEES, שופך אור על התוכניות האסטרטגיות של האי השכן ומספק תמונת מצב מקיפה על הכיוון שאליו צועד משק הגז האזורי שלנו. המסר המרכזי העולה מן הדברים הוא ברור ואינו משתמע לשני פנים – קפריסין מסיימת סופית את עידן החיפושים, הסקרים הגיאולוגיים וההצהרות התיאורטיות, ונכנסת בצעדי ענק אל עבר שלב המימוש והפיתוח המסחרי בפועל, תוך הישענות עמוקה על שיתופי פעולה אסטרטגיים עם מדינות מפתח באזור, ובראשן ישראל ומצרים.
אחד ממוקדי העניין המרכזיים בתוכנית הפיתוח הקפריסאית המאסיבית הוא מאגר הדגל "אפרודיטה", אשר התגלה כבר לפני למעלה מעשור אך חווה לא מעט עיכובים. כעת, המאגר ממשיך להתקדם בצורה מרשימה הן מהבחינה ההנדסית והן מהבחינה המסחרית והרגולטורית. היעד המרכזי העומד על הפרק כעת הוא הגעה להשלמת שלב התכנון ההנדסי המוקדם, הידוע בעגה המקצועית כשלב ה-FEED. שלב זה הוא קריטי, שכן בו נקבעים המאפיינים הטכניים המדויקים ואומדן העלויות האמיתי של הפרויקט. מיד לאחריו, המטרה היא להגיע לקבלת החלטת השקעה סופית מצד החברות, או ה-FID. על פי ההצהרות העדכניות של השר דמיאנוס, היעד הרשמי של ממשלת קפריסין הוא קבלת אותה החלטת השקעה אסטרטגית במהלך שנת 2027, כאשר היעד להפקת הגז המסחרי הראשון מהמאגר והזרמתו ללקוחות נקבע לשנים 2030 עד 2031.
ההתקדמות המשמעותית הזו של מאגר אפרודיטה אינה מתרחשת בוואקום, אלא משולבת במגעים מדיניים ומסחריים אינטנסיביים ורגישים מול מדינת ישראל. סוגיית אפרודיטה שלובה באופן היסטורי וגיאולוגי הדוק במאגר "ישי" הישראלי, שכן מאגר הגז האדיר גולש באופן טבעי מתחת לקרקעית הים מעבר לגבולות הימיים המוכרים של שתי המדינות. מצב כזה מחייב יצירת הסכם איחוד משאבים מסודר בין המדינות. לאחר שנים ארוכות של דיונים מורכבים וקיפאון מסוים, הבהיר שר האנרגיה הקפריסאי כי לקראת אמצע שנת 2026 חלה התקדמות משמעותית ביותר, במיוחד בכל הנוגע לחלקים המסחריים של המשא ומתן בין ירושלים לניקוסיה.
הפרמטרים לפתרון הסכסוך ההיסטורי על אופן חלוקת הרווחים מהמאגר המשותף כבר מובנים היטב לשני הצדדים, ומה שחשוב הרבה יותר הוא שקיים כיום רצון פוליטי אמיתי וחזק משני עברי הים לסיים את המחלוקת ולגזור את הקופון הכלכלי. מפת הדרך הנוכחית היא מעשית לחלוטין: השלמת ההסכם הבינלאומי המפורט בין ממשלת ישראל לממשלת קפריסין, ולאחר מכן מינוי של מומחה טכני בינלאומי בלתי תלוי, אשר יעריך את כמויות הגז המדויקות בכל צד ויקבע את גובה הפיצוי הכספי הראוי לצד הישראלי בגין חלקו היחסי. מבחינת הרשויות בקפריסין, הגישה כיום היא פרגמטית ותכליתית, והם אינם רואים יותר את סוגיית מאגר ישי כמשקולת או כגורם שאמור או יכול לעכב את פיתוחו העתידי של אפרודיטה מול חברות האנרגיה הפועלות בשטח.
בעוד אפרודיטה מתקדם בזהירות לקראת החלטות השקעה, מאגר אחר במים הכלכליים של קפריסין בשם "קרונוס" כבר עושה היסטוריה ומשנה את כללי המשחק. רק לאחרונה, בחודש יולי 2026, אושרה סופית החלטת ההשקעה הפרויקטלית של שותפות האנרגיה בין החברות Eni האיטלקית ו-TotalEnergies הצרפתית עבור פיתוח המאגר. החברות, אשר מחזיקות כל אחת ב-50% מהזכויות בבלוק 6 שבו שוכן המאגר, הצהירו באופן רשמי על יציאה לדרך, מה שמסמן את תחילת ההפקה המתוכננת כבר לשנת 2028. המאגר, שהתגלה לראשונה ב-2022, צפוי להגיע לקצב הפקה מרשים של כ-500 מיליון רגל מעוקבת של גז טבעי ביום. עבור הכלכלה הקפריסאית מדובר בנקודת ציון דרמטית ופריצת דרך של ממש, שכן קרונוס הוא למעשה פרויקט הפחמימנים הראשון בהיסטוריה של המדינה שעובר באופן רשמי מסטטוס של תגלית על הנייר לשלב של פיתוח מסחרי אופרטיבי.
המודל הכלכלי וההנדסי שנבחר ליישום בפיתוח קרונוס הוא בעל חשיבות אזורית עצומה, והוא למעשה מתווה את הדרך עבור פרויקטים נוספים באגן הים התיכון. קפריסין והחברות המפתחות בחרו באסטרטגיה חכמה שמעדיפה למנף ולהשתמש בתשתיות קיימות, במקום להוציא מיליארדי דולרים על בניית מתקני טיפול והנזלה חדשים מאפס. במסגרת מודל זה, הגז מקרונוס יוזרם באמצעות צנרת תת-ימית וייעשה שימוש במערכות ההולכה והעיבוד הקיימות של מתקני מאגר "זוהר" הענקיים במצרים, ומשם למתקן ההנזלה בדמייטה שעל חוף הים התיכון. בתמורה לתשלום אגרות הולכה ועיבוד עבור השימוש בתשתיות המצריות, קפריסין והיזמיות מצליחות להפחית באופן דרמטי את ההשקעה ההונית הנדרשת בשלבים הראשונים, למזער את סיכוני הביצוע המורכבים הכרוכים בפרויקטים של מים עמוקים, ולקצר באופן משמעותי את זמן ההגעה המיוחל לשוק העולמי. שיתוף הפעולה המוצלח הזה הופך את מצרים לתחנת מעבר קריטית ולעוגן תשתיתי בלתי מעורער עבור תעשיית הגז האזורית כולה, כשהיא מקבלת גז גולמי מהמדינות השכנות ומייצאת אותו כגז טבעי נוזלי לשווקים בינלאומיים, ובמיוחד ליבשת אירופה שעדיין מחפשת לגוון את מקורות האספקה שלה.
במקביל להצלחות המוכחות של פרויקט קרונוס וההתקדמות העקבית באפרודיטה, גם התגליות המסקרנות של תאגידי הענק ExxonMobil ו-QatarEnergy עושות את דרכן בהתמדה אל עבר שלב בחינת המסחור. למרות שמצרים מסתמנת כיום ללא ספק כאחת החלופות המרכזיות, המהירות והכדאיות ביותר לייצוא ועיבוד בשל רשת התשתיות הקיימת והפנויה בה, הרשויות בקפריסין יחד עם ענקיות האנרגיה נותרות פתוחות, ונבחנים בימים אלה גם פתרונות טכנולוגיים מתקדמים ועצמאיים אחרים. בין היתר, נשקלת ברצינות האפשרות החדשנית להקמת מתקן הנזלה צף (FLNG) בלב ים, פתרון המאפשר טיפול בזרם הגז הגולמי והנזלתו ישירות על גבי ספינת ענק מעל המאגר עצמו, ללא שום צורך בהנחת צנרת יקרה וארוכה ליבשה או הישענות כמעט מוחלטת על מדינות שכנות. גיוון החלופות הזה מעניק לממשלה בניקוסיה גמישות אסטרטגית יקרה מפז ומחזק משמעותית את כוח המיקוח שלה מול חברות האנרגיה הבינלאומיות ומדינות האזור כאחד.
המציאות הכלכלית והגיאופוליטית החדשה שמתעצבת לנגד עינינו מוכיחה כי רשת התשתיות האזורית המסועפת, אשר מחברת כבר היום הלכה למעשה בין מערכות הפקת הגז של ישראל וקפריסין, השוק הצרכני הירדני ומערכות ההנזלה והייצוא הענפות במצרים, הולכת ומתהדקת מיום ליום. הכלכלה הקפריסאית נמצאת בעיצומו של תהליך התבגרות מואץ של משק האנרגיה שלה, כשהיא משאירה מאחור את תקופת ההמתנה ונכנסת לעידן הפרגמטי של פיתוח אופרטיבי ומסחור בפועל, מתוך הבנה עמוקה שרק שילוב כוחות הדוק עם שכנותיה, ובמיוחד חיזוק השותפות מול ישראל, יוכל למקסם את הרווחים הכלכליים ולהבטיח את מעמדה של קפריסין כשחקנית מפתח מרכזית במפת הגז של המזרח התיכון.
