ההתפתחויות הגיאופוליטיות האחרונות במזרח התיכון ממשיכות לשלוח גלי הדף משמעותיים אל עבר השווקים הפיננסיים ברחבי העולם, תוך שהן מערערות את תחזיות האינפלציה של הכלכלנים ומשנות את מאזן ההסתברויות לגבי מדיניות הריבית של ארצות הברית. במוקד הסערה הנוכחית עומדים דיווחים דרמטיים על כך שההסכם המתגבש בין איראן לעומאן צפוי לאסור לחלוטין על כניסת ספינות אמריקאיות וישראליות אל מימי מצר הורמוז. מצר הורמוז אינו עוד נתיב שיט שגרתי, אלא מהווה את אחד מעורקי האנרגיה האסטרטגיים והחשובים ביותר בכלכלה הגלובלית, שדרכו עוברת כמות אדירה מתפוקת הנפט העולמית בדרכה לשווקים בינלאומיים. כל איום, ולו הקל ביותר, על חופש השיט באזור זה מתורגם באופן מיידי לפרמיית סיכון גבוהה בשוק האנרגיה. התגובה של סוחרי הסחורות לא איחרה לבוא, ומחירי הנפט הגולמי רשמו זינוק מהיר וחד. הנפט מסוג WTI, המשמש כסמן המרכזי של השוק האמריקאי, עלה בשיעור של מעל 2.85% וחצה את רף ה-76.45 דולר לחבית. במקביל למתיחות במצר הורמוז, המצב בים האדום ממשיך להיות נפיץ ומעורר דאגה בקרב המשקיעים. דיווחים על מתקפות של המורדים החות'ים נגד מכליות נפט סעודיות מוסיפים שמן למדורת אי הוודאות ומשמרים את מחירי האנרגיה ברמות גבוהות.

ההשפעה של עליית מחירי חבית הנפט על האינפלציה מחולקת לשני שלבים עיקריים המשפיעים על מדד המחירים לצרכן. בשלב הראשון, מורגשת עלייה ישירה ומידית במחירי הדלקים בתחנות הדלק ובעלויות האנרגיה לחימום ולחשמל, מה שמקפיץ את מדד האינפלציה הכללי. בשלב השני, שהוא המסוכן יותר עבור הבנק המרכזי, העלויות מתגלגלות אל מה שמכונה אינפלציית הליבה. תהליך זה קורה משום שחברות התעופה נאלצות להעלות את מחירי הכרטיסים עקב ייקור הדלק הסילוני, חברות התובלה והלוגיסטיקה מייקרות את שירותיהן, והיצרנים המשתמשים בנפט כחומר גלם בתעשיית הפלסטיק והכימיקלים מעבירים את הנטל אל הצרכן הסופי. כך נוצרת השפעה רוחבית שקשה מאוד לרסן ללא פגיעה משמעותית בביקושים הכוללים במשק.

עליית מחירי האנרגיה אינה נשארת בגבולות שוק הסחורות, אלא זולגת במהירות אל שוק איגרות החוב האמריקאי, שהוא הבסיס לתמחור כסף בעולם כולו. תשואות איגרות החוב של ממשלת ארצות הברית מטפסות לאורך כל העקום, בתגובה ישירה לחששות שהתייקרות הנפט תצית מחדש את תהליך עליית המחירים. השווקים הפיננסיים מבינים זאת היטב ומתמחרים את הסיכון. הביטוי המובהק לכך נראה בתשואת איגרת החוב הממשלתית לעשר שנים, המהווה סמן ימני לעלויות המימון. תשואה זו טיפסה בכמעט שש נקודות בסיס והגיעה לרמה של 4.672%. העלייה בתשואות היא למעשה איתות ברור לכך שפעילי השוק מעריכים כי סביבת האינפלציה הגבוהה כאן כדי להישאר לתקופה ממושכת יותר.

תשואת איגרת החוב הממשלתית לעשר שנים משקפת לא רק את ציפיות הריבית אלא גם את פרמיית הסיכון שהמשקיעים דורשים עבור נעילת כספם לתקופה ארוכה. כאשר איגרת חוב זו מטפסת מעלה ומתקרבת לרמות הללו, היא משדרת גלי הדף לכל מגזרי הכלכלה הריאלית. שוק הדיור האמריקאי, למשל, מושפע מכך באופן ישיר שכן ריביות המשכנתא מתומחרות לרוב כנגזרת ישירה של התשואה לעשר שנים. ייקור המשכנתאות מאט את שוק הנדל"ן, אך מנגד מתחזק את הביקוש לשכירות, מה שעשוי שוב לתדלק את סעיפי הדיור במדד המחירים. מדובר במנגנון כלכלי עדין ורגיש שכל זעזוע בו מחייב חישוב מסלול מחדש מצד משקיעים מוסדיים וקרנות גידור.

הדינמיקה הזו טורפת את הקלפים עבור הבנק הפדרלי המרכזי. שוקי הכספים, אשר מנסים לחזות את צעדיו הבאים, מצביעים כעת על שינוי במגמה ועל עלייה בסיכוי להחמרת המדיניות. על פי נתוני פריים טרמינל, ההסתברות לכך שהבנק המרכזי יעלה את הריבית ב-25 נקודות בסיס בישיבתו הקרובה בחודש ספטמבר עומדת כעת על אזור ה-58%. מנגד, הסיכוי שהוועדה המוניטרית תבחר להותיר את הריבית ללא שינוי, בטווח הנוכחי העומד על 3.50% עד 3.75%, נאמד בכ-42% בלבד. התלבטות זו קורעת את חברי הפד, אשר משמיעים קולות שונים בנוגע לדרך הפעולה הרצויה.

הדיון הפנימי בתוך מועצת הנגידים חושף את המורכבות של ניהול מדיניות בתנאי אי ודאות. מרי דיילי, נשיאת שלוחת הפד בסן פרנסיסקו, מציגה גישה יונית וזהירה. היא הביעה את תמיכתה בשמירה על מדיניות ללא שינוי, תוך שהיא מדגישה כי הבנק חייב לאסוף נתונים כלכליים נוספים בטרם יתחייב להחלטה. לעומתה, חברת מועצת הנגידים ליסה קוק מציגה קו ניצי יותר. למרות שקוק ציינה כי היא תומכת בהותרת הריבית על כנה בשלב זה, היא מיהרה להבהיר כי במידה ותהליך ירידת האינפלציה, המכונה דיסאינפלציה, ייעצר, היא תהיה מוכנה לפעול בנחישות לתמיכה בהעלאות נוספות.

המשימה של הבנק המרכזי הופכת למורכבת עוד יותר לנוכח הנתונים המגיעים משוק העבודה, אשר ממשיך להפגין חוסן ועמידות מפתיעה. שוק עבודה הדוק וחזק הוא חדשות טובות לעובדים, אך עבור בנק מרכזי שמנסה לקרר את הכלכלה, מדובר באתגר. עובדים מועסקים המרגישים ביטחון תעסוקתי נוטים להמשיך לצרוך, מה שמתחזק את הביקושים. הנתונים האחרונים מאששים תמונה זו, כאשר מספר התביעות הראשוניות לדמי אבטלה עמד על 199 אלף בלבד, נתון הנמוך מהתחזיות המוקדמות שעמדו על 202 אלף.

הסיבה לכך שנתון כמו 199 אלף תביעות מלחיץ את השווקים נעוצה במונח ספירלת שכר-מחירים. במצב שבו מעסיקים מתקשים לגייס עובדים ונמנעים מלפטר, כוח המיקוח של העובדים עולה והם דורשים העלאות שכר משמעותיות. החברות מגלגלות את העלויות המוגדלות אל מחירי השירותים והמוצרים, מה שיוצר מעגל אינפלציוני המזין את עצמו. כל עוד שוק העבודה יישאר כה הדוק וימשיך לייצר נתונים כמו שפל של שנתיים בפיטורים על פי סקר צ'לנג'ר, יהיה קשה לרסן את הלחצים.

כעת, עיניהם של אנליסטים וסוחרי וול סטריט נשואות אל עבר פרסום דו"ח התעסוקה החודשי הרשמי. הציפיות בשוק הן כי הדו"ח יציג תוספת של כ-80 אלף משרות חדשות, נתון המהווה כמעט הכפלה לעומת חודש יוני הקודם. לצד תוספת המשרות, שיעור האבטלה צפוי להישאר יציב ולעמוד על 4.2%. שילוב של יצירת משרות בקצב גובר יחד עם שמירה על שיעור אבטלה נמוך, בתקופה שבה מחירי הנפט מטפסים בעקבות זעזועים גיאופוליטיים, מעמיד את הכלכלה האמריקאית בנקודת רתיחה עדינה. אם הנתונים יעקפו את התחזיות, הם עלולים לספק לפד את ההצדקה למהלך הידוק נוסף כבר בפגישה הקרובה.