התחושה המוכרת של תדהמה אל מול החשבון הסופי בקופת הסופרמרקט הפכה בשנים האחרונות לחלק בלתי נפרד משגרת החיים של הצרכן הישראלי. עליות המחירים התכופות, המקבלות ביטוי כמעט בכל מעבר ובכל מדף, יוצרות עומס כלכלי כבד על משקי בית רבים אשר מתקשים לעמוד בהוצאות המחיה הבסיסיות ביותר. אזרחים רבים מוצאים את עצמם בוחנים שוב ושוב את מחיריהם של מוצרי יסוד, נאלצים לוותר על מותגים אהובים או לצמצם כמויות כדי לא לחרוג מהתקציב החודשי המהודק ממילא. התסכול הציבורי הגובר מול תופעה זו הוליד לא מעט יוזמות ומחאות לאורך השנים, אך נראה כי כעת מתגבשת גישה חדשה ויצירתית המבקשת לתרגם את הכעס הצרכני לפעולה אזרחית אפקטיבית. הרעיון המרכזי שעומד בבסיס היוזמה החדשה הוא פשוט אך מבריק – לקחת את אותה תדהמה יומיומית ממחירי המזון ולהפוך אותה לכלי נשק פוליטי וכלכלי, תוך שילוב של תמריצים קטנים כמו כרטיסים לקולנוע כדי לעודד השתתפות ציבורית רחבה.

לפני ימים אחדים, קואליציה של ארגונים חברתיים, ובהם פורום המאבק בעוני וארגון מזון לצד גופים נוספים, השיקה קמפיין ציבורי ייחודי שלובש צורה של תחרות נושאת פרסים. מטרת התחרות היא לאתר את מוצרי המזון היקרים ביותר בישראל, אך המטרה האמיתית רחוקה מלהיות שעשוע צרכני. חוקי המיזם פשוטים וברורים ונועדו לייצר מעורבות מתמשכת של הציבור. אחת ליומיים, המארגנים מפרסמים רשימה ממוקדת של מוצרים המרכיבים ארוחה אחת שלמה. מרגע פרסום הרשימה, המשתתפים מתבקשים לצאת אל רשתות השיווק, החנויות המקומיות והמרכולים, ולתעד באמצעות המצלמה בטלפון הנייד את תגי המחיר של אותם מוצרים ספציפיים. המשתתף שיצליח לאתר ולצלם את המחיר הגבוה ביותר עבור אותם מוצרים, יזכה לקבל את המוצרים עצמם במתנה בתוספת של שני כרטיסים לסרט. מנגנון זה יוצר מעין משחק חברתי המניע אנשים לפקוח עיניים, להשוות מחירים באופן פעיל ולתעד את המציאות הכלכלית העגומה המשתקפת ממדפי רשתות השיווק השונות ברחבי המדינה.

התמריץ של כרטיסים לקולנוע וסל קניות חינמי הוא כמובן רק הקצה של הקרחון ומשמש כאמצעי משיכה בלבד, שכן המהות האמיתית של הפרויקט טמונה ביעד שאליו נשלחות כל אותן תמונות. כל התיעודים המצולמים של המחירים המופקעים נשלחים באופן ישיר ומרוכז אל לשכותיהם של המועמדים לכנסת וחברי הכנסת המכהנים. משלוח התמונות מלווה בדרישה אזרחית חד משמעית להציג פתרונות מעשיים, קונקרטיים ומיידיים להורדת יוקר המחיה בישראל. הלחץ הציבורי הזה נועד להוציא את נבחרי הציבור מאזור הנוחות של הבטחות בחירות כלליות ומעורפלות, ולאלץ אותם להתמודד חזיתית עם המספרים והמחירים שאזרחי ישראל נאלצים לשלם מדי יום. המארגנים מבינים כי בעידן של רשתות חברתיות ותקשורת מהירה, הפצצה חזותית ומתמדת של נתונים מהשטח יכולה לייצר מנוף לחץ משמעותי על מקבלי ההחלטות, אשר נדרשים כעת להוכיח לבוחריהם כי הם מבינים את מצוקתם ומוכנים לפעול למענם.

הדרישות שמציגים הארגונים בפני המועמדים אינן נשארות ברמת הסיסמאות, אלא מנוסחות בארבעה סעיפים ברורים ומדידים שעליהם מתבקשים הפוליטיקאים לחתום ולהתחייב. הדרישה הראשונה והמרכזית היא הקצאה ייעודית של 250 מיליון שקלים בבסיס תקציב המדינה לטובת קידום והבטחת ביטחון תזונתי לאוכלוסיות מוחלשות. סכום זה נועד לספק רשת ביטחון בסיסית לאותן משפחות שאינן מצליחות להביא אוכל לשולחן בסוף החודש. הדרישה השנייה נוגעת לשורש הבעיה המבנית של הכלכלה הישראלית – צמצום כוחם של המונופולים בשוק המזון. הריכוזיות הגבוהה של שוק המזון הישראלי, שבו מספר מצומצם של ספקים ויצרנים שולט על חלק ניכר מהמותגים, מונעת תחרות אמיתית ומשאירה את רמות המחירים גבוהות ללא הצדקה אובייקטיבית. פירוק או הגבלת כוחם של מונופולים אלו הוא צעד הכרחי בדרך ליצירת שוק תחרותי, בריא והוגן יותר עבור הצרכן הקצה.

הדרישה השלישית מתמקדת בנגישות הכלכלית לסל מוצרים בריא. כיום, קיים פער מחירים משמעותי בין מזון מעובד ועשיר בסוכר ושומן לבין מזון טרי, מזין ובריא. מצב זה דוחף משפחות רבות, בעיקר מהשכבות הסוציו-אקונומיות הנמוכות, לצרוך מזון באיכות ירודה רק בשל מגבלות תקציב, מה שמוביל בטווח הארוך לבעיות בריאותיות כבדות המעיקות על מערכת הבריאות הציבורית. המארגנים דורשים מדיניות שתבטיח כי תזונה נכונה לא תהיה פריבילגיה של עשירים בלבד. הדרישה הרביעית והאחרונה מתייחסת לתמונה הרחבה יותר של מדינת הרווחה, והיא קוראת להשוות את ההוצאה הממשלתית על שירותים חברתיים למקובל במדינות המערב המפותחות. ישראל מפגרת לעיתים קרובות אחרי מדינות מפותחות בהשקעה היחסית בשירותי רווחה, והדרישה היא ליישר קו כדי לספק לאזרחים רשת ביטחון חברתית חזקה וראויה שתאפשר להם קיום בכבוד.

כדי להבין את הדחיפות ואת חומרת המצב שהובילו להקמת המיזם, יש להתבונן בנתונים הסטטיסטיים הרשמיים, אשר חושפים תמונה מדאיגה מאוד לגבי המציאות הכלכלית בישראל. על פי הנתונים המעודכנים של המוסד לביטוח לאומי, 27.1% מהמשפחות בישראל נאלצות לצמצם ולחסוך בהוצאות על רכישת מזון. המשמעות של הנתון הזה היא שיותר מכל משפחה רביעית במדינה מתמודדת עם מצוקה תזונתית ברמה כזו או אחרת, ונדרשת לקבל החלטות קשות לגבי אילו מוצרי מזון ייכנסו לעגלת הקניות ואילו יישארו על המדף. מדובר בשיעור גבוה במיוחד שמצביע על פגיעה ממשית באיכות החיים של מיליוני אזרחים, החל מקשישים ועד למשפחות צעירות עם ילדים, שמוצאים את עצמם במלחמת הישרדות כלכלית יומיומית שבה המזון הופך למותרות במקום לזכות בסיסית.

נתון מטריד נוסף העולה מהדוחות מצביע על כך ש-69% מהישראלים מצהירים כי הם נמנעים לחלוטין מרכישת מוצרי מזון בריאים, והסיבה לכך היא אחת ויחידה – המחיר הגבוה. כאשר כמעט שבעה מתוך כל עשרה אזרחים מוותרים על תזונה נכונה בגלל שיקולים כלכליים, ברור לחלוטין שמדובר בכשל שוק מערכתי הדורש התערבות ממשלתית. המעבר לצריכת מזון זול ומעובד אינו רק בעיה של איכות חיים עכשווית, אלא סכנה ברורה ומוחשית ברמה הלאומית. השלכותיה יבואו לידי ביטוי בעתיד בעלייה בשיעורי התחלואה, מה שיגרור עמו מחירים כלכליים וחברתיים עצומים. הקמפיין הנוכחי, שמתחיל מצילום של תג מחיר בסופרמרקט ומסתיים בדרישה אסטרטגית מנבחרי הציבור, מבקש לעצור את התופעה הזו, ולהזכיר למי שיושב במסדרונות השלטון כי ביטחון תזונתי וכלכלה הוגנת הם תנאי בסיסי לחברה מתפקדת, חזקה ובריאה.