ניתוח הנתונים הכלכליים המפורטים בדוח חושף את מבנה הפרויקט והשלכותיו הפיננסיות. התמורה בסך 157.5 מיליון ש"ח צפויה להתפרס על פני תקופת ביצוע של כ-57 חודשים, הכוללת את שלב התכנון ההנדסי ואת שלב הביצוע הפיזי. בחלוקה גסה, מדובר בתוספת הכנסות ממוצעת של כ-33 מיליון שקלים בשנה, נתון המעניק לחברה ודאות תזרימית. מודל ההתקשרות מסוג תכנון-ביצוע מעביר את האחריות ההנדסית והביצועית לחברת הבת. מצד אחד, מודל פאושלי מגדיל את סיכון הביצוע, שכן חריגות תקציב יפגעו ישירות בשורת הרווח; מנגד, הוא מעניק לחברה גמישות תפעולית לייעול תהליכים הנדסיים למקסום הרווחיות. בדוח צוין כי החברה מעריכה ששיעור הרווח הגולמי בפרויקט יהיה דומה לשיעור הרווח ההיסטורי שהיא מציגה בדוחותיה במגזר זה.
מבחינת ההשלכות הישירות על מניית קבוצת אורון, הדיווח הנוכחי משדר מסר חיובי לשוק ההון. זכייה במכרז תשתיתי מרובה שנים מספקת נראות עסקית לטווח הארוך, אלמנט שמתומחר בחיוב על ידי משקיעים מוסדיים. העובדה שחברת הבת מוחזקת בשיעור של 100% מבטיחה כי כלל ההכנסות והרווחים הפוטנציאליים יאוחדו במלואם בדוחות חברת האם, מה שעשוי לשפר את הרווח למניה של הקבוצה. בנוסף, פרויקטים לאומיים מסוג זה מתאפיינים בסיכון אשראי נמוך. המשמעות היא שהחברה נהנית מרשת ביטחון פיננסית בגביית התשלומים, כל עוד תעמוד באבני הדרך בחוזה. שוק המניות מגיב בחיוב לגידול ודאי בצפון ההזמנות, במיוחד כשהוא מלווה בלקוח ציבורי בעל איתנות פיננסית גבוהה.
יחד עם זאת, הניתוח היבש מחייב התייחסות לגורמי הסיכון הגלומים בפרויקט ארוך טווח, אשר עשויים להשפיע על ביצועי המניה. הנהלת החברה סייגה את תחזיותיה והדגישה כי ההערכות הנוגעות לרווח הגולמי מהוות מידע צופה פני עתיד שאין ודאות להתממשותו. פריסת העבודות על פני כ-57 חודשים חושפת את קבוצת אורון לתנודות מאקרו-כלכליות. שינויים במחירי חומרי הגלם, עליות במדד תשומות הבניה ועיכובים מצד צדדים שלישיים, עלולים לשחוק את שולי הרווח, במיוחד תחת חוזה פאושלי שבו התמורה קבועה. לפיכך, אף שהיקף של 157.5 מיליון ש"ח מהווה תוספת משמעותית לבסיס ההכנסות העתידי, הערך הכלכלי האמיתי שייגזר לבעלי המניות יהיה תלוי באופן מוחלט ביכולות הביצוע של ההנהלה ובשליטה הדוקה על עלויות לאורך כל מחזור החיים של הפרויקט.