ההודעה הדרמטית של יו"ר הקואליציה אופיר כץ על הגשת הצעת החוק לפיזור הכנסת ה-25 תפסה את כותרות העיתונים והציתה מחדש את השיח הציבורי על יציבות הממשל בישראל. מדובר במהלך שנתפס בעיני רבים כרעידת אדמה פוליטית, במיוחד לאור העובדה שראשי כל סיעות הקואליציה חתומים עליה. המניע המרכזי למהלך, כפי שנחשף, הוא הרצון של הקואליציה לשלוט בלוחות הזמנים ובתאריך המדויק שבו הציבור ייגש לקלפיות, במקום להיגרר להצעות חוק של האופוזיציה או להתפרקות בלתי מבוקרת. עם זאת, עבור מי שבוחן את שוק ההון הישראלי ואת המדדים הכלכליים לעומק, מדובר באירוע שהוא בבחינת "רעש לבן" – ידיעה שאין לה באמת חשיבות מהותית עבור תיק ההשקעות או עבור הדינמיקה של השוק בטווח הבינוני והארוך.
הסיבה העיקרית לכך שהידיעה הזו עשויה בכל זאת להשפיע על תנודות קצרות טווח בבורסה נעוצה בפסיכולוגיה של הציבור הרחב ולא בניתוח קר של עובדות כלכליות. חלק גדול מהציבור, שאינו בקיא בפרטי לוחות הזמנים הפוליטיים, נוטה להגיב בלחץ לכל ידיעה הכוללת את המילה "בחירות" או "פיזור כנסת", מתוך תפיסה שמדובר בחוסר יציבות פתאומי. אולם המציאות היא שהכנסת ה-25 הייתה אמורה לסיים את כהונתה בכל מקרה בסוף אוקטובר 2026. כאשר בוחנים את התאריכים שעלו בדיונים – החל מה-1 בספטמבר, דרך ה-15 בספטמבר ועד למועד המקורי ב-27 באוקטובר – מגלים שמדובר בהבדלים של שבועות בודדים. עבור שוק ההון, שמתמחר אירועים חודשים ושנים קדימה, הקדמת בחירות בחודש או חודשיים היא חסרת משמעות אריתמטית או כלכלית.
שוק ההון אוהב ודאות, והמהלך של הקואליציה להוביל בעצמה את הפיזור דווקא מחזק את הוודאות הזו. במקום משבר פוליטי מתמשך שבו הממשלה מתקשה לתפקד ולוחות הזמנים אינם ידועים, המהלך הנוכחי מאפשר לקבוע מועד ברור ולמנוע מבוכה בהצבעות בכנסת. העובדה ששר האוצר בצלאל סמוטריץ' כבר העביר את תקציב המדינה האחרון לקדנציה הנוכחית היא נקודת מפתח משמעותית. המשמעות היא שהמסגרת הפיסקלית של ישראל לשנה הקרובה כבר קבועה, והמדיניות הכלכלית לא תשתנה באופן דרמטי כתוצאה מהזזת מועד הבחירות בכמה שבועות. משקיעים מקצועיים יודעים להפריד בין הכותרות בתקשורת לבין היציבות המקרו-כלכלית, והם מבינים שהקדנציה הזו ממילא הגיעה לשלביה האחרונים.
הוויכוחים הפנימיים בתוך הקואליציה, כמו הרצון של ש"ס בבחירות בתחילת ספטמבר כדי לנצל את פוטנציאל ההצבעה של חודש אלול, או הניסיון של הליכוד והציונות הדתית למשוך את הזמן עד סוף אוקטובר, הם עניינים טקטיים-פוליטיים גרידא. הם עוסקים בשאלה "למי נוח יותר התאריך" ולא בשאלה "לאן הולכת הכלכלה". המשבר סביב חוק הגיוס או חוק המינויים החדש הוא אכן דרמטי במישור הפוליטי והחברתי, אך הוא אינו משנה את נתוני היסוד של החברות הציבוריות בישראל או את יכולת ההחזר של המדינה. הציבור שלא מבין שהבחירות היו אמורות להתקיים ממילא בתוך חודשים ספורים הוא זה שעלול לייצר תנודתיות מיותרת, אך עבור משקיע מושכל, מדובר בהזדמנות להישאר רגוע בזמן שהמערכת הפוליטית עוברת את התהליך הטבעי והצפוי שלה.
בסופו של דבר, הכותרות על "אמירה דרמטית" של מנהיגים רוחניים או "משבר חריף" בין השותפות לקואליציה הן חלק בלתי נפרד מהמשחק הדמוקרטי הישראלי. שוק ההון כבר למד לחיות עם מחזורי בחירות תכופים ועם שינויים בלוחות הזמנים. המעבר של הקואליציה להסרת הצעות חוק מסדר היום והתמקדות בפיזור עצמי הוא למעשה הודאה בכך שהמערכת הגיעה למיצוי. חודש לפה או חודש לשם לא ישנו את הגירעון, לא ישפיעו על הריבית של בנק ישראל ולא ישנו את רווחיות הבנקים. לכן, חשוב להסתכל על התמונה הגדולה: המדינה נערכת לבחירות שהיו ידועות מראש, וכל השאר הוא רק ניסיון פוליטי לשפר עמדות לפני שריקת הפתיחה של מערכת הבחירות.
