בעוד ממשל טראמפ בוושינגטון משגר איתותים דרמטיים על פריצת דרך אפשרית להסדר חדש מול טהרן בתיווך פקיסטני, בירושלים פועלים במרץ לשרטוט גבולות הגזרה של הסכם עתידי. המטרה הישראלית, ביום שאחרי מבצע "שאגת הארי" (Epic Fury), נותרה ברורה: מניעת כל אפשרות לשיקום היכולות הצבאיות וההשפעה האזורית של איראן, דווקא כשהיא נמצאת תחת המצור הכלכלי והצבאי הכבד ביותר שידעה.
ראש הממשלה בנימין נתניהו הדגיש בפתח ישיבת הקבינט המדיני-ביטחוני כי למרות התיאום ההדוק עם הבית הלבן, ישראל אינה מחויבת לכל פרטי "מסגרת אסלאמאבאד" המתגבשת. לדבריו, "היעד החשוב ביותר הוא הוצאת החומר המועשר מאיראן – כל החומר, לרמה של 60% – והעברתו לשטח ארה"ב". דברים אלו נאמרו על רקע הצהרותיו של הנשיא דונלד טראמפ, לפיהן קיימת היתכנות ממשית להשגת עסקה שתסיים את המצור הימי, תוך שהוא מזהיר כי כישלון במו"מ ביומיים הקרובים יוביל לגל תקיפות "בעצימות גבוהה בהרבה".
החשש: חבל הצלה של 100 מיליארד דולר
החשש המרכזי בירושלים אינו נוגע רק לפיקוח על הגרעין, אלא לשאלה האם איראן תנצל את הפוגת המצור כדי לבנות מחדש את רשת השלוחים שלה. גורמים ביטחוניים מצביעים על כך שהסכם שיכלול הפשרת נכסים בהיקף של כ-100 מיליארד דולר עלול להעניק למשטרו של מוג'תבא ח'אמנאי מרחב נשימה קריטי לשיקום התשתיות הצבאיות שנפגעו בתקיפות פברואר האחרון.
יעקב עמידרור, לשעבר ראש המל"ל, חידד הבוקר כי העמדה הישראלית אינה סובלת פשרות: "מצור לוקח זמן, ואסור להפסיק אותו לפני שהתשתית הגרעינית מפורקת פיזית. אורניום מועשר חייב לעזוב את אדמת איראן, ואסור לאפשר להם להמשיך בתהליכי העשרה גם תחת כסות של 'צרכים אזרחיים'". גישה זו נתמכת על ידי פרשנים המדגישים כי ישראל דורשת הפעם מסגרת פיקוח הכוללת פירוק מוחלט של מתקנים תת-קרקעיים כמו פורדו, ומניעת הקמת אתרים חדשים במסגרת מה שהאיראנים מכנים "תעשייה גרעינית לגיטימית".
האסטרטגיה הישראלית: ביטול "סעיפי השקיעה"
אבנר גולוב, סגן נשיא מכון Mind Israel, מתריע כי ללא פיקוח חסר תקדים שאינו תלוי באישור איראני, כל הסכם יהיה בבחינת פלסטר זמני. מבחינת ירושלים, הסכם יעיל חייב לכלול השמדה פיזית של יכולות הליבה ולא רק הקפאה ל-15 שנה כפי שהוצע בסבבי השיחות ברומא ובמסקט. הדרישה היא פירוז מוחלט של היכולת לפרוץ לפצצה, תוך הבטחה שהקהילה הבינלאומית לא תעניק לטהרן הקלות כלכליות לפני שיוכח כי התשתית הגרעינית הושמדה באופן בלתי הפיך.
מעבר לגרעין: הטילים ולבנון
מעבר לסוגיית האורניום, בירושלים מסמנים את תוכנית הטילים הבליסטיים כאיום קיומי. ההבנה היא שכל הסכם שיתמקד אך ורק בגרעין יאפשר לאיראן לשקם את ארסנל הטילים שספג מכות קשות ב-2025. עמידרור מזהיר כי ללא הגבלות מחמירות, הטווח שלהם יורחב בקרוב מעבר לאירופה.
בזירה האזורית, ישראל עומדת על כך שזירת לבנון תישאר מחוץ להסכם. בעוד טראמפ לוחץ להפסקת אש כוללת, צה"ל ממשיך בהרחבת מבצע "חושך נצחי" נגד שרידי חיזבאללה בדרום לבנון. הפרשן נדב איל מציין כי ישראל דורשת התנתקות מוחלטת של טהרן מהזירה הלבנונית והעזתית, ומניעת הזרמת כספים שתאפשר את חימושם מחדש של ארגוני הטרור.
בסופו של יום, המבחן האמיתי של "הסכם אסלאמאבאד" יימדד ביכולתו לפרק את התשתית הצבאית והכלכלית של ציר הרשע. ישראל מבהירה כי לא תסתפק בהצהרות כוונות, אלא דורשת צעדים בשטח שיבטיחו את ביטוחנה לטווח ארוך. עמדת ירושלים נחרצת: הסכם שלא יכלול פירוק מוחלט של יכולות ההעשרה והפסקת מימון הטרור, ייחשב לכישלון אסטרטגי שיחייב את ישראל להמשיך ולפעול באופן עצמאי להסרת האיום.
