נתוני החודשים האחרונים מצביעים על העמקת מגמה אסטרטגית בניהול כספי הפנסיה וההשתלמות בישראל: מנהלי ההשקעות מקטינים משמעותית את התלות בשוק איגרות החוב הסחיר לטובת חשיפה גוברת לאשראי פרטי (Private Debt) ולהשקעות אלטרנטיביות מעבר לים. הסטת כספים זו נועדה לייצב תשואות בסביבת ריבית גבוהה, אך היא מביאה עמה אתגרים רגולטוריים וסיכוני נזילות שהמשקיע הישראלי חייב להכיר.
תעשיית קרנות ההשתלמות בישראל, המנהלת מאות מיליארדי שקלים, עוברת בעשור האחרון טרנספורמציה מבנית. בעבר, התיק המוסדי המסורתי נשען ברובו על חלוקה קלאסית של מניות ואג"ח ממשלתי וקונצרני סחיר בבורסה בתל אביב. כיום, סביבת הריבית הגלובלית שהתקבעה ברמות גבוהות ביחס לעשור הקודם, לצד התנודתיות בשווקים הציבוריים, דוחפת את הגופים המוסדיים לחפש עוגני תשואה חדשים. האפיק שצומח בקצב המהיר ביותר הוא האשראי הפרטי- הלוואות ישירות המוענקות לחברות ולמיזמי נדל"ן ותשתיות, בעיקר בארה"ב ובאירופה, שלא דרך הבורסה.
ההיגיון הכלכלי מאחורי המהלך ברור. קרנות חוב פרטיות מציעות לרוב תשואות משתנות (Floating Rate) המגלמות פרמיית אי-סחירות מעל לריבית חסרת הסיכון. כאשר הבנקים המרכזיים שומרים על ריביות גבוהות, גופי הפנסיה וההשתלמות, המשמשים כמלווים דרך קרנות ענק בינלאומיות כמו אפולו או בלקסטון, גוזרים קופון משמעותי ושוטף. יתרה מכך, נכסים אלו אינם משוערכים מדי יום (Mark to Market) כמו אג"ח סחיר, מה שמייצר "החלקת תשואות" ומפחית את התנודתיות בדיווח החודשי לעמיתים- יתרון פסיכולוגי חשוב בתקופות של פאניקה בשווקים.
עם זאת, לנדידה זו יש מחיר שאותו בוחנת כעת רשות שוק ההון. הסיכון המרכזי הוא נזילות. קרנות השתלמות, בניגוד לקרנות פנסיה, הן מכשיר חיסכון לטווח בינוני, שבו העמית יכול למשוך את כספו בבת אחת לאחר שש שנים. אם ייווצר משבר מאקרו-כלכלי שיגרור גל משיכות (Run on the fund), הגופים המוסדיים עלולים למצוא את עצמם בבעיית נזילות, שכן לא ניתן למכור "אשראי פרטי" בלחיצת כפתור כפי שמוכרים מניית אפל או אג"ח ממשלתי. בנוסף, חוסר השקיפות בתמחור נכסים שאינם סחירים מקשה על הערכת השווי האמיתית של התיק בזמן אמת.
מנקודת המבט של החוסך הישראלי, הסטת הכספים לאשראי פרטי בחו"ל מספקת פיזור סיכונים גיאוגרפי ומטבעי חשוב, ומנתקת חלק מהתשואה מהתלות במצב הביטחוני והכלכלי המקומי. בתי ההשקעות שיובילו במגמה זו הם אלו שהשכילו לבנות מחלקות אשראי ואלטרנטיב בעלות יכולות חיתום גלובליות, בעוד שגופים קטנים יותר ייאלצו להסתמך על רכישת קרנות חיצוניות (Fund of Funds), מה שמוסיף שכבת דמי ניהול כפולה על גב העמית.
