התחזית הכלכלית העדכנית של בריטניה חושפת תמונה מורכבת ומטרידה של שוק העבודה, כאשר נתונים חדשים מצביעים על כך שהשיא עוד לפנינו. על פי המשרד לאחריות תקציבית (OBR), שיעור האבטלה בממלכה צפוי לטפס לרמה של 5.3% עוד השנה, נתון הגבוה משמעותית מהתחזית הקודמת שעמדה על 4.9% בנובמבר האחרון. המשמעות המיידית היא חזרה לרמות אבטלה שלא נראו מאז הרבעון האחרון של 2020, ימי הסגרים והשיתוק הכלכלי של מגפת הקורונה. אם מנטרלים את תקופת המגפה החריגה, מדובר בשיעור האבטלה הגבוה ביותר שנרשם בבריטניה מזה עשור, מאז ספטמבר 2015. אולם, המספרים היבשים מסתירים דינמיקה ארסית יותר מתחת לפני השטח: בניגוד למיתונים קלאסיים המאופיינים בגל פיטורים המוני, המשבר הנוכחי מתאפיין ב"קיפאון שקט". חברות אינן ממהרות לפטר עובדים קיימים, אלא פשוט סוגרות את השערים בפני מצטרפים חדשים. פרופ' דייוויד מיילס, חבר ועדת האחריות התקציבית של ה-OBR, חידד את הנקודה כשהסביר כי העלייה באבטלה נובעת בעיקר מצמצום בגיוסים ולא מפיטורים אקטיביים. המצב הזה יוצר מלכוד אכזרי במיוחד עבור הדור הצעיר.
הנתונים של המשרד לסטטיסטיקה לאומית (ONS) מאששים את התזה הזו ומציגים מציאות עגומה עבור צעירים בריטים. בעוד ששיעור האבטלה הכללי עלה ל-5.2% ברבעון האחרון של 2025, בקרב צעירים בגילאי 16-24 המספר מזנק ל-16% – שיא של כמעט 11 שנים. אחד מכל שישה צעירים המעוניינים לעבוד מוצא עצמו מחוץ למעגל התעסוקה. כלכלנים רבים מצביעים על כשל מדיניות כגורם מרכזי למצב זה: הניסיון הממשלתי להשוות את שכר המינימום של עובדים צעירים לזה של מבוגרים, בשילוב עם העלאת דמי הביטוח הלאומי למעסיקים באפריל אשתקד, יצר תמריץ שלילי להעסקת חסרי ניסיון. פרופ' מיילס אישר כי מדיניות זו "מייקרת באופן לא פרופורציונלי את עלות העסקתם של אנשים צעירים מאוד". התחזית לעתיד הקרוב אינה נושאת בשורה: ה-OBR צופה כי חולשת הגיוסים תימשך, כאשר האבטלה תישאר גבוהה מהתחזיות הקודמות בכל שנה עד 2029, ורק ב-2030 צפויה ירידה לרמה של 4.1%. שרת האוצר, רייצ'ל ריבס, הצהירה בתגובה כי הממשלה מתכננת רפורמה בתוכניות החניכות כדי לתעדף צעירים, במטרה "לבטל את מורשת ההזנחה של השמרנים", אך השווקים ממתינים לראות אם הרטוריקה תתורגם לשינוי במגמה.
מעבר לטלטלה בשוק העבודה, הדו"ח של ה-OBR משרטט אופק מאקרו-כלכלי המאופיין בצמיחה אנמית ונטל מס היסטורי. תחזית הצמיחה (GDP) לשנה הנוכחית ספגה שנמוך, כאשר הצפי לשנת 2026 עומד על עלייה של 1.1% בלבד, ירידה לעומת 1.4% ב-2025. לאחר מכן, המשק הבריטי צפוי להתייצב על קצב צמיחה ממוצע של 1.6% לשנה עד סוף העשור. במקביל, האינפלציה צפויה להתמתן מ-3.4% ב-2025 ל-2.3% ב-2026 ולהתייצב על 2% בין השנים 2027 ל-2030. עם זאת, כל התחזיות הללו עומדות בצל אי-ודאות גיאופוליטית משמעותית. ה-OBR הדגיש כי המלחמה מול איראן מהווה משתנה רב-השפעה שעלול להיות בעל "השפעה משמעותית מאוד" על הכלכלה הבריטית. פרופ' מיילס הזהיר כי "תהיה השפעה מהותית על האינפלציה" אם מחירי האנרגיה ימשיכו לטפס ויישארו ברמות גבוהות, מה שעלול לטרוף את הקלפים הפיסקליים.
אולם, הנתון המטלטל ביותר בדו"ח נוגע לכיסו של האזרח: נטל המס הכולל בבריטניה צפוי לטפס מ-36% מהתוצר ל-38% עד שנת 2030. מדובר ברמת המיסוי הגבוהה ביותר שנרשמה אי פעם בממלכה, העוקפת אפילו את השיא של 37.2% שנרשם בסוף מלחמת העולם השנייה. בפרספקטיבה היסטורית, נטל המס יהיה גבוה בכמעט 6% מהתוצר לעומת הרמה שלפני המגפה. המנגנון המרכזי המניע את העלייה הזו הוא "גרירה פיסקלית" (Fiscal Drag): החלטת שרת האוצר להקפיא את מדרגות מס ההכנסה, בשילוב עם אינפלציה ועליית שכר נומינלית, גוררת עובדים רבים לשלם מס בפעם הראשונה או להיכנס למדרגות מס גבוהות יותר באופן אוטומטי. טום ג'וזפס, חבר ועדת האחריות התקציבית, ציין כי המיסים האישיים מהווים מחצית מהעלייה בנטל המס הכולל, וכי הקפאת המדרגות אחראית לכשני שלישים מהגידול הזה. בנוסף, שינויים מתודולוגיים באופן מדידת ההגירה הובילו להנמכת תחזית ההגירה נטו, עם צפי לקיטון של כ-200,000 מבוגרים באוכלוסייה עד 2030. בעוד שפרופ' מיילס מודה כי הדבר יקטין את התוצר הכולל בשל צמצום כוח העבודה, הוא מדגיש כי רמת החיים לא בהכרח תיפגע, שכן התוצר לנפש צפוי להישאר יציב – מעין נחמה סטטיסטית בתוך תחזית פיסקלית כבדה.
