במסדרונות האפורים של בריסל, מתחולל השבוע קרב בלימה שקט אך גורלי עבור התעשייה הבריטית. שר המסחר והעסקים של הממלכה המאוחדת, פיטר קייל, נחת בבירת האיחוד האירופי לסדרת פגישות דחופות בימים רביעי וחמישי, בניסיון אחרון לשנות את רוע הגזרה המסתמנת ביוזמות הרכש החדשות של היבשת. המהלך הבריטי מגיע על רקע חשש גובר בלונדון כי אסטרטגיית "תוצרת אירופה" (Made in Europe), אותה מקדמת הנציבות האירופית, תהפוך למעשה לחומת מגן בלתי עבירה עבור חברות בריטיות, ותחסום בפניהן את הגישה למכרזים ציבוריים ולסיוע ממשלתי בהיקפי ענק. קייל, שנפגש עם סגנית נשיא הנציבות תרזה ריברה, ניסה לשדר מסר של אחדות גורל, באומרו כי היבשת כולה ניצבת בפני מבחן משותף של ביטחון כלכלי וכי עליה להתאחד כדי לבנות חוסן מערכתי. אולם, מאחורי המילים הדיפלומטיות מסתתרת חרדה אמיתית: בריטניה מבינה כי ללא הכללה מפורשת בתוכניות אלו, הניתוק הכלכלי מהאיחוד יעמיק, והמתח המסחרי שנוצר בעקבות הברקזיט יחריף לרמות חדשות. לונדון טוענת בלהט כי הקשרים בין הכלכלות עמוקים מכדי שניתן יהיה להפרידם באופן מלאכותי באמצעות רגולציה, אך בבריסל השיקולים הם קרים ומחושבים. חוק המאיץ התעשייתי, אשר עוכב במשך חודשים ארוכים בשל מחלוקות פנימיות, עומד במרכז הסערה. בעוד המדינות הבלטיות והנורדיות, יחד עם גרמניה, דוחפות להגדרה רחבה וגמישה הכוללת שותפי סחר אמינים מחוץ לאיחוד כדי לא לפגוע בחדשנות, צרפת מובילה קו ניצי ונוקשה. פריז דורשת להגביל את הזכאות אך ורק לחברות האיחוד ולמדינות האזור הכלכלי האירופי (EEA) כמו נורבגיה ואיסלנד, מה שמותיר את בריטניה בודדה במערכה.

החשש הבריטי אינו תיאורטי, אלא מבוסס על כישלון צורב ומהדהד שנרשם רק לאחרונה בזירה הביטחונית-כלכלית. ניסיונותיה של לונדון להבטיח לעצמה מקום של כבוד בתוכנית ההלוואות הביטחונית של האיחוד (SAFE), המגלגלת סכום עתק של 150 מיליארד אירו, עלו בתוהו. התוכנית מציבה תנאי סף דרקוניים עבור מדינות שאינן חברות: מדינות האיחוד מחויבות לוודא כי לפחות שני שלישים ממערכות הנשק הנרכשות בכספי ההלוואות מיוצרות בתוך גבולות האיחוד, מדינות ה-EEA או אוקראינה. השתתפותן של מדינות צד שלישי, דוגמת בריטניה, הוגבלה לתקרה מקסימלית של 35% בלבד מערך הפרויקטים. המשא ומתן שנועד להעניק לבריטניה מעמד שווה זכויות לזה של מדינה חברה קרס בחודש נובמבר האחרון, והותיר אחריו משקעים כבדים. הסיבה לכישלון השיחות נחשפת כעת במספרים מוחלטים המציגים פער בלתי ניתן לגישור: על פי הערכות, בעוד שההצעה הסופית שהונחה על השולחן מצד האיחוד האירופי דרשה מבריטניה דמי השתתפות בסך של כ-2 מיליארד אירו, בלונדון העריכו את חלקם היחסי בסכום צנוע בהרבה של קצת מעל 100 מיליארד אירו – פער של פי 20 בהערכת השווי של כרטיס הכניסה למועדון. הפער הזה, המייצג תהום פיננסית ותפיסתית, ממחיש את הקושי של בריטניה להפנים את מעמדה החדש כזר חיצוני. כעת, העיניים נשואות לתוכנית הלוואות נוספת בהיקף של 90 מיליארד אירו המיועדת לאוקראינה, ששני שלישים ממנה צבועים לסיוע צבאי. בריטניה מעוניינת להשתלב גם ביוזמה זו, אך הלקחים מהכישלון הקודם מרחפים מעל המגעים כעננה שחורה.

ראש ממשלת בריטניה, קיר סטארמר, מהלך כעת על חבל דק פוליטי וכלכלי, כאשר הוא מנסה לאזן בין הצרכים הפרגמטיים של המשק לבין הלכי הרוח בציבור הבוחרים. בחודש שעבר הצהיר סטארמר כי שיתוף פעולה הדוק יותר בין האיחוד האירופי למדינות אירופיות אחרות הוא הדבר ההגיוני ביותר, הן בתוכנית SAFE והן ביוזמות אחרות. אולם, המציאות הפוליטית בבית סבוכה ומורכבת. מפלגת הלייבור בראשותו מפגרת בעקביות בסקרים במספר נקודות אחרי מפלגת הרפורמה הפופוליסטית מימין, המובלת על ידי אדריכל הברקזיט נייג'ל פרג'. מנגד, הנתונים הדמוגרפיים מצביעים על תנודת מטוטלת חדה בדעת הקהל: סקר שנערך לאחרונה על ידי YouGov חשף כי רוב מוצק של 58% מהציבור הבריטי סבור כיום כי ההחלטה לעזוב את האיחוד הייתה שגויה, ו-54% אף תומכים בהצטרפות מחדש לגוש. נתון בולט עוד יותר מראה כי 62% מהבריטים תומכים בכינון יחסים קרובים יותר עם האיחוד, גם מבלי להצטרף מחדש באופן מלא לשוק המשותף או לאיחוד המכס. זהו המנדט השקט של סטארמר לנסות ולשקם את הגשרים שנשרפו, אך בריסל מציבה תמרור עצור ברור: אין אפשרות ליהנות מגישה מועדפת לשוק המשותף (