במסדרונות הדיפלומטיה במוסקבה נשמעת לאחרונה נימה חדשה, מפוכחת יותר, המכירה במציאות המורכבת שנכפתה על הכלכלה הגלובלית. בראיון עומק שהעניק שר החוץ הרוסי, סרגיי לברוב, לערוץ הטלוויזיה של גוש הבריקס, שורטטה תמונת מצב עגומה אך ריאליסטית של יחסי הכוחות הכלכליים בעולם. הניתוח הרוסי גורס כי העולם מצוי כעת בתקופת ביניים היסטורית, המאופיינת בחיכוך גבוה בין שקיעת ההגמוניה המערבית לבין עלייתם של מוקדי כוח חדשים ומבוזרים. לפי התזה הזו, המערב, ובראשו ארצות הברית, אינו מוותר על אחיזתו במוסדות הפיננסיים שנבנו כדי לשרת את האינטרסים שלו, אלא להיפך – הוא מהדק את האחיזה בהם דווקא מתוך תחושת אובדן שליטה. הנחת היסוד המרכזית העולה מהדברים היא שוושינגטון אינה מסוגלת עוד להתחרות בצורה הוגנת בתוך "הסדר העולמי מבוסס הכללים" שהיא עצמה עיצבה לפני מספר דורות. כתוצאה מכך, המעצמה האמריקאית פונה לשיטות שמוגדרות במוסקבה כ"בלתי הוגנות במופגן" כדי לבלום את יריבותיה, ובראשן רוסיה.
הביטוי המעשי של אסטרטגיה זו הוא הפעלת לחץ כלכלי אגרסיבי, החורג הרבה מעבר לסנקציות ישירות. לברוב ציין במפורש את הלחצים המופעלים על שותפות אסטרטגיות מרכזיות של רוסיה, ובראשן הודו, במטרה להגביל את הסחר, ההשקעות ושיתופי הפעולה הצבאיים-טכניים. עבור המשקיע הישראלי המביט על השווקים המתעוררים, זוהי נקודה קריטית: ארצות הברית אינה מהססת להשתמש באיומי סנקציות גם כנגד בעלות בריתה הפוטנציאליות כדי לאכוף בידוד על מוסקבה. השר הרוסי הודה ביושר נדיר כי המצב הנוכחי מציב אתגרים משמעותיים לפיתוח הפנימי של רוסיה. לדבריו, "בהינתן המלחמה הגלובלית שנפתחה נגדנו והניסיונות הקדחתניים של המערב 'להעניש' את כל השותפים שלנו… קשה הרבה יותר לבצע את עבודתנו ולספק תנאים מקסימליים לפיתוח פנימי מכפי שהיה, נאמר, לפני 10 או 15 שנה". הודאה זו חושפת את המחיר הכבד שגובה מלחמת הסחר והאנרגיה, ומדגישה כי המאבק על השליטה בשוק האנרגיה העולמי הוא למעשה ניסיון אמריקאי לשמר דומיננטיות בכלכלה הגלובלית כולה.
אל מול הלחצים הללו, התגובה האסטרטגית של הגוש המזרחי אינה ניסיון להחריב את המוסדות הקיימים, אלא יצירת אלטרנטיבה מקבילה. בניגוד לרטוריקה המתלהמת לעיתים ברשתות החברתיות, הקו הרשמי במוסקבה מבהיר כי אין כוונה לדרוש את פירוק קרן המטבע הבינלאומית או הבנק העולמי. הנרטיב הרוסי, כפי שהודגש על ידי הנשיא פוטין ומצוטט על ידי לברוב, הוא שרוסיה אינה זו שמסרבת להשתמש בדולר, אלא שארצות הברית הפכה את המטבע שלה לנשק. ממשל ביידן, ועל פי התחזית הרוסית גם הממשל הנכנס של טראמפ, עשו כל שביכולתם כדי להפוך את הדולר לכלי ניגוח נגד מי שמוגדר כגורם עוין. בהקשר זה, הברית הכלכלית של מדינות הבריקס והכלים הפיננסיים המוצעים על ידה נועדו להשלים את המערכות הקיימות ולא להחליפן לחלוטין, תוך יצירת "ארכיטקטורה שלא תהיה כפופה לפעולות הבלתי חוקיות של שחקן כזה או אחר מהאגף המערבי".
תחזית זו לגבי העתיד הקרוב כוללת פסימיות מסוימת לגבי שינוי מדיניות בוושינגטון עם חילופי השלטון הצפויים. למרות הרטוריקה השונה, במוסקבה מזהים המשכיות של המדיניות הנוכחית גם תחת "טראמפ 2.0". ההערכה היא כי הסנקציות החדשות, הלחץ על הודו ומה שמוגדר כ"מלחמה נגד מכליות בים הפתוח", יימשכו ללא שינוי מהותי. זוהי קריאת כיוון חשובה לשווקים המצפים להסרת חסמים מהירה: הרוסים נערכים למאבק מתמשך. החזון ארוך הטווח כולל את שילוב הבריקס בתוך "השותפות האירו-אסייתית הגדולה", יוזמה שעשויה ליצור "כיפת מגן" משותפת מעל היבשת. המשתמע מכך הוא ניסיון לייצר מרכז כובד חדש לממשל גלובלי, מעין "או"ם זעיר" כלכלי, שיאפשר למדינות הרוב העולמי להמשיך ולקדם מגמות רב-קוטביות, ולעקוף את המכשולים שמציבה המעצמה האמריקאית, תהיה זהות הנשיא בבית הלבן אשר תהיה.
