בית המשפט המחוזי בירושלים דחה היום (א') את העתירה של קבוצת ויה נובה נגד זכיית קבוצת שפיר במכרז למקטעים 8 ו-9 של כביש 6 צפון. בפסק הדין, שניתן בעתירה מנהלית 37307-10-26, קבע השופט אילן סלע כי ועדת המכרזים פעלה לפי תנאי המכרז, וכי העתירה הוגשה באיחור. את העתירה הגישו ויה נובה 6 צפון, חברה שהוקמה לצורך המכרז, יחד עם שלוש השותפות בה: מנרב, מילגם והחברה הצרפתית Egis. היא הציעה למדינה דמי זיכיון של כ-2.02 מיליארד שקל, לעומת כ-1.34 מיליארד שקל בהצעה הזוכה. הפער בין שתי ההצעות מגיע לכ-683 מיליון שקל, והצעת העותרת גבוהה בכ-51% מההצעה שזכתה. אולם הצעת המחיר של ויה נובה כלל לא נפתחה, משום שהמודל הפיננסי שלה נפסל בשלב מוקדם יותר.
המכרז, שמספרו 12/24, כולל מימון, תכנון, הקמה, תפעול ותחזוקה של שני המקטעים. בשלב הבדיקה הפיננסית נדרשו המציעים לצבור לפחות 60 נקודות כדי להתקדם לפתיחת הצעות המחיר. ויה נובה קיבלה 48.03 נקודות בלבד. בלב המחלוקת עמדה תחזית ההכנסות מאגרת הנסיעה בכביש. הקבוצה העריכה הכנסות של כ-20.94 מיליארד שקל, גבוהות בכ-74% מרשת הביטחון שקבעה המדינה, כ-12.05 מיליארד שקל. תנאי המכרז קבעו מנגנון נרמול: תחזית החורגת ביותר מ-15% מרשת הביטחון נבחנת במודל לפי הרף הזה, שעומד על כ-13.86 מיליארד שקל.
העותרות טענו כי המנגנון חל רק על אחד מרכיבי הניקוד, וכי הוועדה הורידה להן נקודות גם ברכיבים אחרים. בפועל, הוועדה הפחיתה להן 4 נקודות ברכיב תחזית ההכנסות. ברכיב השפעת ההנחות על תוצאות המודל קיבלו אפס מתוך 25 נקודות, וברכיב יציבות המודל 1.54 בלבד מתוך 15. בית המשפט דחה את הפרשנות של העותרות. לפי פסק הדין, הבהרה שפורסמה במסגרת המכרז החילה את המנגנון במפורש גם על שני הרכיבים השנויים במחלוקת. לפי השופט, הוועדה לא יכלה לבחון את התחזית של כל מציע לגופה בלי לסטות מתנאי המכרז. מכיוון שהמבחן נקבע מראש ובאופן אחיד, לא נדרש השופט להכריע בוויכוח המקצועי על תחזיות התנועה. הוא הדגיש כי בית המשפט אינו משמש ועדת מכרזים עליונה, וכי בשאלות מקצועיות יש לתת לוועדה מרחב שיקול דעת רחב. עוד נקבע כי הוועדה בחנה בעצמה את טענות הקבוצה ולא הסתפקה בעמדת היועץ שלה.
הדיון בעתירה התקיים ב-9 בנובמבר, ולצד הקביעה העקרונית הכריעה בתיק גם טענת השיהוי. לפי פסק הדין, ויה נובה ידעה על תוצאות המכרז סביב 16 ביולי. היא הגישה השגה ב-3 בספטמבר, קיבלה תשובה שלילית ב-1 באוקטובר ועתרה ב-14 באוקטובר, כשלושה חודשים אחרי שנודע לה על התוצאה. בינתיים, ב-16 בספטמבר, כבר נחתם הסכם הזיכיון עם הזוכות. השופט כתב כי "הזמן להגשת עתירה אינו 45 ימים", וכי המועד שבתקנות הוא מועד מרבי בלבד. הוא ציין גם את ההסתמכות של הזוכות, שהחלו להוציא כספים על עבודות מקדימות. העותרות חויבו בהוצאות של 75 אלף שקל למדינה ובסכום זהה לזוכות.
מבחינת קבוצת שפיר, פסק הדין מסיר את אי הוודאות המשפטית שריחפה מעל הסכם שכבר נחתם. הזוכות שהיו צד לעתירה הן חברת 6 חוצה צפון 8-9 ושפיר הנדסה אזרחית וימית, מקבוצת שפיר הנדסה ותעשייה הנסחרת בבורסת תל אביב. לקבוצה ניסיון בקטע הקודם של הכביש: לפי אתר החברה, היא הקימה בין 2015 ל-2019 את כביש 6 צפון מאזור יקנעם עד מחלף סומך. הפרויקט כלל כ-30 קילומטר של כבישים, חמישה מחלפים ושלוש מנהרות כפולות, בהיקף של כ-4 מיליארד שקל, והחברה מציינת כי העבודות הסתיימו לפני המועד שנקבע בחוזה. את נתוני המסחר במניית שפיר הנדסה אפשר למצוא באתר.
בורסת תל אביב לא פעלה היום, ולכן התגובה הראשונה של המשקיעים לפסק הדין תגיע עם פתיחת המסחר מחר. פסק דין בעתירה מנהלית ניתן לערעור לבית המשפט העליון. מאחורי המחלוקת עומדת שאלה רחבה יותר: עד כמה מותר למציע להסתמך על תחזית תנועה אופטימית כדי להציע למדינה תשלום גבוה יותר. במקרה הזה, ההצעה הגבוהה יותר נשענה על הכנסות שנמצאו רחוקות מאוד מההערכה של המדינה. מדובר בכביש אגרה שהכנסותיו תלויות בהיקף התנועה, ולכן המדינה קבעה במכרז רשת ביטחון ותקרה לתחזיות שהמציעים רשאים לשלב במודל. פסק הדין מאשר כי ועדת מכרזים רשאית להחיל מנגנון כזה באופן אחיד על כל המציעים, גם כשהמחיר בהצעה שנפסלה גבוה יותר.