תעודת הסל של ואנגארד המתמקדת במניות צמיחה, המוכרת בשוק תחת הסימול VUG, רשמה בשישה באוקטובר שיא היסטורי כאשר ננעלה ברמה של 92.64 דולר. אולם, מאז אותו נתון מרשים, המגמה התהפכה והקרן איבדה כ-6% מערכה, וצנחה לסביבות 87 דולר. לשם השוואה, מדד ה-S&P 500 הרחב יותר ירד בפחות מ-3% באותו פרק זמן בדיוק. הפער הזה, שנראה אולי שולי במבט ראשון, משקף למעשה דינמיקה עמוקה יותר המתרחשת מתחת לפני השטח של שוק ההון האמריקאי. נכון לעכשיו, קרן הצמיחה מציגה תשואה שנתית של כ-7% בשנת 2026, בעוד שהמדד הכללי מטפס בכ-11%. אם הפער הזה יישמר עד לסוף חודש דצמבר, תהיה זו הפעם הראשונה מאז שנת 2022 שבה הקרן תפגר אחרי ה-S&P 500 במונחי מחיר בלבד, על בסיס שנה קלנדרית מלאה. התופעה הזו מעוררת שאלות רבות בקרב משקיעים המחפשים להבין האם מדובר בתיקון זמני או בשינוי מגמה מהותי יותר שדורש היערכות מחודשת של תיק ההשקעות.
כדי להבין מה בדיוק מעכב את מניות הצמיחה בתקופה הנוכחית, צריך לצלול אל הרכב הנכסים של הקרן. בניגוד למדדים רחבים, הקרן של ואנגארד נשענת בצורה כמעט מוחלטת על מספר מצומצם של מניות ענק, רובן המכריע חברות טכנולוגיה מובילות המהוות את עמוד השדרה של החדשנות העולמית. בסוף חודש ספטמבר, עשר ההחזקות הגדולות ביותר של הקרן היוו כ-66% מסך הנכסים שלה. מדובר בריכוזיות עצומה, במיוחד כאשר משווים זאת לקרן ה-S&P 500 של ואנגארד, שבה עשרת הגדולות מהוות כ-41% בלבד. התלות הזו במועדון סגור של חברות ענק הופכת לחרב פיפיות כאשר אותן חברות מתחילות לגמגם ולהציג נתונים מאכזבים. נכון לעכשיו, שש מתוך עשר המניות המובילות בקרן מציגות ביצועי חסר לעומת המדד הכללי מתחילת השנה. מיקרוסופט ואמזון רשמו עליות צנועות יחסית של כ-8% ו-7% בהתאמה, בעוד שאלפאבית מציגה עליה שולית של 2% בלבד. המצב חמור אף יותר אצל חברות אחרות ברשימה, כאשר מטא רושמת ירידה של כ-3%, ברודקום מאבדת כ-7% מערכה, וטסלה צוללת בכ-17%. שש החברות הללו לבדן היוו כשליש מנכסי הקרן בחודש ספטמבר, והחולשה שלהן מקרינה באופן ישיר ובלתי נמנע על הביצועים הכוללים של תעודת הסל בשנה האחרונה.
עד סוף חודש ספטמבר, הפער בין הקרן למדד עמד על נקודת אחוז אחת בלבד, מה שהותיר מקום לאופטימיות בקרב המשקיעים. אולם, חודש אוקטובר טרף את הקלפים והרחיב את הפער משמעותית. בשבוע אחד באמצע אוקטובר, התרחשה טלטלה דרמטית בשווקים כאשר עשרים מחברות הבינה המלאכותית והשבבים הגדולות בעולם איבדו יחד למעלה מ-1 טריליון דולר משווי השוק שלהן. המשקיעים, שעד לא מזמן רכבו על גל ההתלהבות הטכנולוגי והאמינו שמהפכת הבינה המלאכותית תייצר רווחי עתק מיידיים, החלו להביע חששות כבדים לגבי ההוצאות האדירות של חברות אלו. רבים מנתחים את המצב כסיומו של החלק הראשון של מהפכת הבינה המלאכותית, שלב שהתאפיין בעיקר במחקר ופיתוח. השלב השני, שאמור להיות הפריסה הגלובלית, דורש השקעות הון כבירות שמכבידות על המאזנים. בנוסף לכך, דו"ח אינפלציה חם מהצפוי הוסיף שמן למדורה והגביר את הלחץ. במרכז הסערה עומדת חברת אנבידיה, שהיא ההחזקה הגדולה ביותר של הקרן ומהווה כ-13.5% מנכסיה. נכון לעכשיו, מניית אנבידיה נסחרת בכ-12% מתחת למחיר הסגירה שלה בשישה באוקטובר, נתון שממחיש בצורה הטובה ביותר את הפגיעות של הקרן לתנודתיות בסקטור השבבים והטכנולוגיה.
גורם קריטי נוסף שמכביד על מניות הצמיחה הוא סביבת הריבית המאתגרת. בחודש ספטמבר, הבנק הפדרלי המרכזי בארצות הברית העלה את ריבית העוגן ברבע אחוז, לטווח שבין 3.75% ל-4%, תוך שהוא מצטט את האינפלציה שנותרה גבוהה ועקשנית מעל יעד הבנק. סביבת ריבית גבוהה פוגעת במניות צמיחה בצורה הקשה ביותר, הרבה יותר מאשר בחברות מסורתיות. הסיבה לכך טמונה במודל התמחור של חברות אלו, שערכן הכלכלי נגזר פעמים רבות מהרווחים העתידיים שלהן, לעיתים שנים רבות קדימה. כאשר הריבית עולה, המשקיעים דורשים תשואה גבוהה יותר על הכסף שלהם בהווה כדי לפצות על הסיכון, מה שמקטין באופן מתמטי את הערך הנוכחי של אותם רווחים עתידיים צפויים. זהו מנגנון כלכלי בסיסי שמסביר מדוע סקטור הטכנולוגיה רגיש כל כך להחלטות המדיניות של הבנק המרכזי, ומדוע כל רמז להמשך העלאות ריבית עתידיות מוביל לירידות שערים במניות הצמיחה.
בחינה מדוקדקת של נתוני העבר, החל משנת 2005, חושפת תמונה מעניינת לגבי ההתנהגות של הקרן לאחר שנים שבהן פיגרה אחרי המדד. במהלך שני העשורים האחרונים, הקרן רשמה ביצועי חסר בשנים 2006, 2008, 2016, 2021 ו-2022. הדפוס הבולט והמעודד מבחינת המשקיעים הוא שלאחר ארבע מתוך חמש השנים הללו, הקרן חזרה והכתה את המדד בשנה העוקבת בצורה מרשימה למדי. בשנת 2007 היא עקפה את המדד בכ-8 נקודות אחוז, ב-2009 הפער עמד על 11 נקודות, ב-2017 היא הובילה ב-7 נקודות, ובשנת 2023 היא רשמה ניצחון מוחץ עם פער של 22 נקודות לטובתה. יוצאת הדופן היחידה בסטטיסטיקה הזו הייתה שנת 2022. לאחר שפיגרה בפער זעום בשנת 2021, הקרן התרסקה ב-34% ב-2022, לעומת ירידה של כ-19% בלבד במדד הכללי. לא במקרה, זו הייתה בדיוק השנה שבה הבנק הפדרלי החל במסע אגרסיבי ומהיר של העלאות ריבית, מאפס כמעט לטווח של 4.25% עד 4.5%.
גודל הפערים בשנים החלשות השתנה מאוד לאורך הזמן ולא שמר על עקביות. בשנים 2008 ו-2021, הקרן פיגרה אחרי המדד בשיעור זניח של כ-0.2 נקודות אחוז בלבד. לעומת זאת, בשנים 2006 ו-2016, הפער היה משמעותי הרבה יותר ועמד על כ-5 נקודות אחוז. בשני המקרים הללו, השנה העוקבת התאפיינה כאמור בזינוק חזק של מניות הצמיחה שהחזירו את הפער ואף מעבר לכך. גם השנה, ב-2026, אנו רואים פער דומה של כ-5 נקודות נכון לעכשיו. עם זאת, להסתמך על שני מקרי עבר בלבד כדי לנבא את העתיד הפיננסי זו אסטרטגיה מסוכנת. חשוב לזכור שהתמונה הגדולה מראה כי מניות צמיחה נוטות לנצח ברוב השנים ממילא, ללא קשר לשנה שקדמה להן. מתוך 21 שנים קלנדריות מלאות בין 2005 ל-2025, הקרן סיימה לפני ה-S&P 500 ב-16 מהן, נתון מרשים המשקף אחוז הצלחה של כ-76%. העובדה שלאחר שנת פיגור אחוז ההצלחה עולה ל-80% אינה בהכרח איתות מיוחד לקנייה, אלא פשוט חזרה לדפוס הפעולה הרגיל והמוכר של שוק ההון בו חברות חדשניות מושכות אליהן את רוב ההון.
כאשר משקיע בוחר לרכוש מניות צמיחה, הוא מראש מסכים לשלם פרמיה משמעותית עבור הפוטנציאל הזה. בסוף ספטמבר, מכפיל הרווח של הקרן עמד על 32.1, בעוד שקרן ה-S&P 500 המקבילה נסחרה במכפיל של 24.7 בלבד. גם לאחר הירידות האחרונות של כ-4% שנרשמו מאז אותו שיא באוקטובר, הקרן עדיין מתומחרת סביב פי 31 מהרווחים שלה. האם היסטוריית הביצועים הטובה לבדה מצדיקה את התמחור הגבוה הזה והופכת את הקרן לקנייה בטוחה ומומלצת כעת? התשובה היא לא בהכרח. על פי הנתונים שפרסמה ואנגארד, המניות הכלולות בקרן הצמיחה הגדילו את רווחיהן לאורך זמן בקצב של כ-34% בשנה, לעומת צמיחה של כ-25% עבור המניות במדד הרחב. קצב הצמיחה המהיר והעקבי הזה הוא, בסופו של דבר, ההצדקה המרכזית לתשלום המכפיל הגבוה על ידי המשקיעים. למשקיעים בעלי אופק ארוך טווח ומערכת עצבים חזקה, החזקת הקרן ברמות המחירים הנוכחיות עשויה בהחלט להתברר כהחלטה הגיונית ונבונה, מתוך הבנה עמוקה שחברות הטכנולוגיה המובילות ימשיכו בסבירות גבוהה להוביל את הכלכלה העולמית גם בעשור הבא. עם זאת, הציפייה ששנת 2027 תמחק באופן אוטומטי ומידי את פערי הביצועים של השנה הנוכחית עלולה להיות תקוות שווא. ההיסטוריה הלא רחוקה, כפי שראינו בצורה כואבת בשנת 2022, מוכיחה בבירור ששנה אחת של חולשה בשווקים יכולה בהחלט לגלוש ולהימשך גם בשנה שאחריה, במיוחד כאשר סביבת המאקרו-כלכלה נותרת מאתגרת והריביות מסרבות לרדת.
