סערה פוליטית וכלכלית חסרת תקדים מטלטלת את מדינת ישראל ימים ספורים לפני פתיחת הקלפיות ב-27 באוקטובר. במוקד הסערה עומדת הצהרתו הדרמטית של ראש הממשלה בנימין נתניהו, אשר חשף בראיון לערוץ 10 כי ישראל בוחנת באופן פעיל שימוש במטבעות דיגיטליים קריפטוגרפיים כדי לעקוף סנקציות בנקאיות בינלאומיות אפשריות. האמירה הזו, שנועדה אולי לשדר עצמאות וחוסן לאומי מול לחצים חיצוניים, הציתה באופן מיידי ביקורת חריפה מבית והעלתה שאלות קיומיות לגבי עתידה הפיננסי של ישראל והשתלבותה בכלכלה העולמית. כאשר נשאל נתניהו באופן ישיר האם כוונתו לשימוש בנכסי קריפטו, הוא אישר זאת ללא היסוס, מהלך שמעיד על שינוי תפיסתי עמוק במסדרונות השלטון בכל הנוגע למערכת הפיננסית המסורתית.
הרקע להצהרות אלו נובע מאיום ממשי ומתגבש בזירה הבינלאומית. קואליציה של 12 מדינות, בהובלת בריטניה, הכריזה לאחרונה על צעדים מתואמים המכוונים נגד גופים המעורבים בהרחבת ההתיישבות ביהודה ושומרון. שר החוץ הבריטי, אד מיליבנד, אישר כי ההגבלות המתוכננות לא יסתכמו עוד בסנקציות אישיות נגד מתיישבים בודדים, אלא יורחבו באופן דרמטי ויכוונו נגד ישויות תאגידיות, בנקים וקבלנים המספקים שירותי מימון, בנייה או תפעול מעבר לקו הירוק. המשמעות של צעד כזה היא רעידת אדמה עבור המערכת הבנקאית הישראלית. כלכלנים ובכירים במערכת הבנקאות מזהירים כי אם הסנקציות המערביות יכוונו נגד בנקים מסחריים מקומיים, דוגמת בנק הפועלים ובנק לאומי, מוסדות אלו עלולים למצוא את עצמם מנותקים מרשת התשלומים העולמית SWIFT וממסדרונות הסליקה של הדולר האמריקאי, צעד שמשמעותו חנק כלכלי מיידי.
מערכת SWIFT היא עמוד השדרה של הסחר הבינלאומי, המחברת מעל ל-11,000 מוסדות פיננסיים ברחבי העולם ומאפשרת העברות כספים מאובטחות ומהירות. ניתוק ממערכת זו, לצד אובדן הגישה לדולר האמריקאי שמהווה את בסיס הסחר הכלכלי העולמי, מחייב חיפוש אחר אלטרנטיבות. כאן נכנס לתמונה החזון שהציג נתניהו של בניית מערכת כלכלית חלופית המבוססת על מטבעות קריפטוגרפיים. טכנולוגיית הבלוקצ'יין, עליה מבוססים מטבעות אלו, מאפשרת העברת ערך מאדם לאדם או מגוף לגוף ללא תלות בגורם ריכוזי מתווך כמו בנק מרכזי או מערכת סליקה בינלאומית. מבחינה תיאורטית, מדינה תחת סנקציות יכולה להשתמש ברשתות מבוזרות אלו כדי להמשיך לנהל סחר חוץ ולעקוף חסמים שמציבות מעצמות מערביות.
אולם, הפתרון התיאורטי הזה נתקל במציאות פוליטית וכלכלית קשה. האופוזיציה מיהרה לתקוף את ראש הממשלה בטענה שהוא מאמץ טקטיקות השמורות למדינות מוקצות בזירה הבינלאומית. יאיר לפיד, ראש האופוזיציה, האשים את נתניהו בקידום מדיניות שתרסק את השתלבותה של ישראל במערכת הפיננסית הגלובלית. לפיד הדגיש כי הרעיון לעקוף סנקציות דרך מטבעות דיגיטליים מאפיין מדינות כמו איראן, רוסיה וונצואלה, מדינות שהבנקים שלהן מנותקים מהעולם, החברות שלהן אינן יכולות לקבל תשלומים בצורה מסודרת, והדור הצעיר שלהן מחפש דרכים להגר. האמירות הללו נופלות על קרקע פורייה של קמפיין בחירות יצרי וצמוד, כאשר נתניהו מתמודד מול גוש אופוזיציה מרכזי וחזק בהנהגתו של הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט, המציג חזון של שיקום היחסים עם הקהילה הבינלאומית וחיזוק הכלכלה המסורתית.
ההשלכות הכלכליות של אימוץ כלכלת צללים קריפטוגרפית ברמת המדינה הן הרסניות, במיוחד עבור משק מבוסס ייצוא טכנולוגי כמו ישראל. סקטור ההייטק הישראלי, המהווה את קטר המשק ואחראי לכ-50% מכלל הייצוא של המדינה, תלוי לחלוטין בזרימה חלקה של הון סיכון בינלאומי ובנזילות של מטבע חוץ. קרנות הון סיכון אמריקאיות ואירופאיות, כמו גם גופים מוסדיים בינלאומיים, פועלים תחת רגולציה קפדנית ביותר של מניעת הלבנת הון והכרת הלקוח. גופים אלו אינם יכולים מבחינה חוקית להשקיע בחברות או במדינות שמשתמשות בערוצים עוקפי סנקציות שאינם מפוקחים על ידי הרשויות הפדרליות בארצות הברית. כל חיכוך מערכתי בתהליכי הסליקה חוצי הגבולות יעצור באחת את זרימת ההשקעות הזרות לישראל, יבריח משקיעים ויאלץ חברות טכנולוגיה להעביר את פעילותן הפיננסית והרישומית אל מעבר לים.
בנוסף לכך, צריך להבין את מגבלות הקריפטו ככלי כלכלי לאומי. בעוד שמטבעות דיגיטליים מספקים אנונימיות מסוימת ויכולת העברה מבוזרת, הנזילות שלהם עדיין קטנה משמעותית מזו של שוקי המט"ח המסורתיים. עבור כלכלה מתקדמת שמבצעת סחר בינלאומי בהיקפים של מאות מיליארדי שקלים בשנה, המעבר לשימוש במטבעות תנודתיים ונטולי גיבוי ריבוני מלא יהפוך את ניהול התקציב ועתודות המט"ח של בנק ישראל למשימה כמעט בלתי אפשרית. יתרה מכך, מערכות המעקב אחרי טכנולוגיית הבלוקצ'יין השתכללו משמעותית בשנים האחרונות, ורשויות אכיפה אמריקאיות יודעות כיום לנטר ולהקפיא ארנקים דיגיטליים המזוהים עם ניסיונות עקיפת סנקציות ממוסדים.
העימות הנוכחי סביב שאלת הקריפטו והסנקציות אינו עוד ויכוח תיאורטי על טכנולוגיה פיננסית, אלא שאלת יסוד על זהותה של הכלכלה הישראלית בשנים הבאות. האזהרות של מנתחי שוק וכלכלנים בכירים ברורות לחלוטין, וקובעות כי הליכה במסלול של התנתקות מרצון או מאונס מהמערכת הבנקאית המערבית תגבה מחיר כבד מכל אזרח, תייקר את עלויות הייבוא, תפגע בדירוג האשראי של המדינה ותייצר בידוד כלכלי. ככל שמועד הבחירות מתקרב, הבוחר הישראלי נדרש להכריע לא רק בסוגיות של ביטחון לאומי או גבולות, אלא גם בשאלה האם מדינת ישראל תמשיך להיות חלק בלתי נפרד ממשפחת הכלכלות המערביות הפתוחות, או שתאלץ לצעוד אל עבר מציאות כלכלית אלטרנטיבית ומבודדת בניסיון לשמור על מדיניותה העצמאית אל מול לחצים גוברים.
