החלטה דרמטית בפנטגון משרטטת מחדש את גבולות הענישה הצבאית בארצות הברית, תוך חזרה לפרקטיקות היסטוריות שכמעט ונעלמו מהנוף המשפטי. נדאל מאליק חסן, קצין לשעבר ופסיכיאטר צבאי, אשר עומד מאחורי אחד מאירועי הירי הקשים ביותר שידע צבא ארה"ב על אדמתו, יוצא להורג באמצעות כיתת יורים. המהלך הזה, שקיבל את אישורו של הנשיא דונלד טראמפ בהמלצת שר המלחמה פיט הגסת', מסמן תפנית חדה במדיניות הטיפול במורשעי טרור מתוך שורות הצבא. המערכת הפדרלית מנצלת את ההזדמנות כדי לקבוע רף הרתעתי חסר תקדים, כזה שמהדהד הרבה מעבר לגבולות הבסיס שבו התרחש האירוע.
דובר הפנטגון, שון פארנל, הציג את ההחלטה בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים. "שר המלחמה פיט הגסת' המליץ והנשיא דונלד ג'יי טראמפ אישר עונש מוות על ידי כיתת יורים של צבא ארה"ב עבור המחבל המורשע נדאל מאליק חסן, הג'יהאדיסט שפתח באש על חיילים אמריקאים לא חמושים בפורט הוד ב-2009", הצהיר פארנל. הוא הוסיף כי חסן "הרג 13 אנשים ופצע 32 אחרים תוך כדי צעקות 'אללה אכבר' במהלך התקיפה". פארנל חתם את דבריו בהבהרה כי "מזכיר הצבא יקבע את זמן ומקום ההוצאה להורג. יום הדין של חסן הגיע סוף סוף". ההצהרה הזו מגלמת בתוכה שינוי טון מובהק של הממשל, שעובר משפה משפטית יבשה לרטוריקה תקיפה של מיצוי דין.
מבחינה היסטורית ומערכתית, יישום גזר הדין באמצעות כיתת יורים מהווה אירוע נדיר ביותר. הפעם האחרונה שבה צבא ארצות הברית הוציא להורג חייל בשיטה זו הייתה לפני שמונה עשורים בדיוק, ב-31 בינואר 1945, כאשר הטוראי אדי ד' סלוביק נורה למוות בצרפת בגין עריקה במהלך מלחמת העולם השנייה. הבחירה המכוונת לחזור לשיטת ענישה זו היום משדרת מסר ברור של החמרה מצד הממשל הנוכחי. המסדרונות בוושינגטון משקפים כעת גישה נוקשה יותר כלפי איומים פנימיים, כאשר המערכת מבקשת לסגור מעגל של שש עשרה שנים מאז אותו יום עקוב מדם, ולהעביר מסר חד משמעי לכל גורם עוין פוטנציאלי.
כדי להבין את עוצמת ההחלטה הנוכחית, יש לחזור אל נקודת הזמן שהרעידה את יסודות הביטחון האמריקאי. ב-5 בנובמבר 2009, צעד חסן, יליד צפון וירג'יניה, אל תוך מרכז עיבוד המוכנות בבסיס פורט הוד שבטקסס. במקום שבו חיילים אמורים להרגיש בטוחים יותר מכל, הוא שלף אקדח חצי אוטומטי והחל לירות לכל עבר. התוצאה הייתה קטלנית ומזעזעת: שלושה עשר בני אדם קיפחו את חייהם באותו יום, ביניהם חיילת שהייתה בהיריון. הפגיעה בעורף הצבאי, במרכז קליטה והיערכות, נתפסה לא רק כאירוע טרור אלא כבגידה מוחלטת באמון המערכתי, מה שהוביל בהמשך לבחינה מחודשת של כלל נהלי האבטחה בבסיסי צבא ארצות הברית.
המחיר האנושי הכבד הותיר צלקות עמוקות אצל הניצולים, שנאלצו להתמודד עם מציאות חדשה ומורכבת. סמל ראשון לשעבר פטריק זייגלר, ותיק שתי תקופות שירות קרביות, ספג ארבעה קליעים במהלך ההתקפה ובילה קרוב לשנה בשיקום בבתי חולים שונים. עדותו ממחישה את הטרגדיה האישית בתוך האירוע הלאומי. "הוא הסתכל לי ישר בעיניים כשהוא כיוון אליי את האקדח, ושבריר שנייה לאחר מכן, אני על הרצפה עם חור בראש", סיפר זייגלר לעיתון קילין דיילי הראלד בשנת 2023. התיאור המצמרר הזה מדגיש את הפער הבלתי נתפס בין קצין רפואה שאמור להציל חיים, לבין אדם שביצע טבח מחושב בחבריו לשורות הצבא.
האירוע בפורט הוד לא היה רק טרגדיה מקומית, אלא קו פרשת מים בתפיסת האיום הפנימי. המערכת הביטחונית האמריקאית נאלצה להכיר בכך שהסכנה אינה אורבת רק מעבר לים, אלא עלולה לצמוח מתוך השורות עצמן. ההבנה הזו חלחלה לכל דרגי הפיקוד והביאה לשינויים מרחיקי לכת בשיטות המיון, המעקב והטיפול הפסיכולוגי בחיילים ובקצינים כאחד. הדי העבר מאותו יום בטקסס ממשיכים להדהד גם היום, ומסבירים את הנחישות של המערכת למצות את הדין עד תום עם מי שהפר את השבועה הבסיסית ביותר של לובש מדים, תוך ניפוץ אשליית הביטחון המוחלט בתוך גבולות המדינה.
המסלול המשפטי של חסן, שכיום בן 56, היה רצוף בהצהרות שעוררו סערה ציבורית ומשפטית כאחד. במהלך משפטו הצבאי, הוא לא ניסה להסתיר את מעשיו או להביע חרטה. בשנת 2013 הוא הודה בירי והצהיר כי ביצע את התקיפה כאות תמיכה בארגון הטאליבן. באותה תקופה, חסן אף ביקש לעכב את ההליכים המשפטיים כדי שיוכל להכין אסטרטגיה משפטית חדשה שתוכיח כי פעל "כהגנה על אחרים". כאשר נשאל על ידי השופטת שניהלה את המשפט, קולונל טארה אוסבורן, על מי בדיוק הוא מגן, תשובתו של חסן הייתה חד משמעית: "ההנהגה של האמירות האיסלאמית של אפגניסטן, הטאליבן". התבטאות זו סתמה את הגולל על כל ניסיון משפטי להציג את האירוע כהתמוטטות נפשית, וקיבעה אותו כמעשה טרור אידיאולוגי טהור.
באוגוסט 2013, חבר מושבעים צבאי הרשיע את חסן והמליץ לגזור עליו עונש מוות. מאז אותה פסיקה, הוא הועבר לפורט לוונוורת', שם הוא מוחזק באגף הנידונים למוות. יש לציין כי מערכת המשפט הצבאית האמריקאית ממעטת מאוד להוציא לפועל גזרי דין מוות. הפעם האחרונה שבה יושם עונש כזה הייתה בשנת 1961, לפני 64 שנים, כאשר הטוראי ג'ון בנט הוצא להורג בתלייה בפורט לוונוורת' שבקנזס, לאחר שהורשע באונס וניסיון רצח של ילדה צעירה. ההמתנה הממושכת של חסן לביצוע גזר הדין משקפת את המורכבות הבירוקרטית והמשפטית שאפיינה את הטיפול בתיק זה לאורך השנים, מורכבות שכעת מגיעה לסיומה החד.
ההחלטה להוציא להורג את חסן באמצעות כיתת יורים סוגרת מעגל של שש עשרה שנים מאז מתקפת הטרור הפנימית הקטלנית בפורט הוד. אישור המהלך על ידי הדרגים הבכירים ביותר בממשל מאותת על גישה חסרת פשרות כלפי איומים מבית וטרור אידיאולוגי. הביצוע העתידי של גזר הדין, במועד ובמיקום שטרם פורסמו, מהווה אירוע היסטורי שמעורר מחדש פרקטיקה צבאית עתיקה ומעביר מסר הרתעתי ברור לכל רחבי המערכת הביטחונית.
