הזירה הטכנולוגית הגלובלית מתעוררת למציאות רגולטורית חדשה, שבה הבית הלבן מבקש להדק את אחיזתו במנוע הרווחים המרכזי של וול סטריט. המונח השגור בינה מלאכותית נמחק מהלקסיקון הממשלתי הרשמי, ומוחלף בהוראה נשיאותית במושג "אינטליגנציית על". מעבר לסמנטיקה, מדובר באיתות ברור למשקיעים לגבי האופן שבו וושינגטון תופסת את התחום. נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, הכריז על הקמת "כוח אינטליגנציית העל", גוף פדרלי שנועד להבטיח את המשך ההגמוניה האמריקאית בזירה. המהלך קורם עור וגידים ימים ספורים לאחר ששש ענקיות הטכנולוגיה המובילות בעולם התייצבו בוושינגטון לפסגה היסטורית. שילוב הכוחות של חברות אלו, המהוות יחד נתח עצום ממדד ה-S&P 500, מייצר חזית אחידה מול דרישות גוברות לריסון הפיתוח המואץ.
איוש שדרת הפיקוד של הכוח החדש מספק הצצה מרתקת לסדר העדיפויות של הממשל. ג'יי קלייטון, ראש המודיעין הלאומי, ניצב בראש הפירמידה, בחירה הממחישה כי הטכנולוגיה נתפסת כעת בראש ובראשונה כנכס אסטרטגי-ביטחוני. אל קלייטון מצטרפים שחקני מפתח נוספים שיעצבו את כללי המשחק, ביניהם יו"ר נציבות הסחר הפדרלית אנדרו פרגוסון, תת-שר ההגנה והטכנולוג הראשי של הפנטגון אמיל מייקל, ומנהל משרד ניהול כוח האדם סקוט קופור. המרובע הבכיר הזה, המדווח ישירות לחדר הסגלגל ולראש הסגל סוזי ויילס, מקבל לידיו מנדט נרחב לניהול הדיאלוג מול כלל השחקנים במשק. החל מספקי תשתיות ענק, דרך קבוצות אינטרס ציבוריות ועד לארגונים דתיים, הממשל מבקש לייצר קונצנזוס רחב.
עבור ציבור המשקיעים, הנוכחות המשותפת של אנשי ביטחון ורגולטורים כלכליים באותו כוח משימה מעידה על כך שכל פיתוח עתידי ייבחן תחת זכוכית מגדלת כפולה, מצב שעשוי להכתיב מחדש את קצב שריפת המזומנים של החברות המפתחות. שילוב זה של כוחות עשוי להאט במעט את קצב שחרור המוצרים לשוק הפרטי, אך במקביל הוא מעניק חותמת הכשר ממשלתית שיכולה לפתוח דלתות למכרזי ענק פדרליים בעתיד. הבורסה מקשיבה היטב לטונים העולים מהבירה, ומבינה כי התקופה שבה עמק הסיליקון פעל בחלל רגולטורי ריק מתקרבת לסיומה, גם אם הממשל בוחר בגישה של שיתוף פעולה מתואם ולא של כפייה חקיקתית נוקשה.
הליבה המעשית של המהלך הנשיאותי מתרכזת במסמך הסכמות תמציתי בן עמוד בודד, המאגד תחתיו את אנתרופיק, גוגל, מטא, אנבידיה, OpenAI ו-SpaceXAI של אילון מאסק. הנשיא בחר להגדיר את ההסכם כ"מחייב מוסרית", כשהוא מציין לחיוב את המוכנות של התאגידים לקחת אחריות ולפקח על עצמם. מדובר בסטייה ברורה מהגישה האירופית הנוקשה, כאשר וושינגטון מעדיפה להישען על מנגנוני פיקוח פנימיים ולא על רגולציה דורסנית. המסמך שעליו חתמו הקברניטים ממסד מערך הגנה מקיף, הבנוי מארבע שכבות נפרדות של בקרות ומבדקים. המשמעות הנגזרת היא ששש החברות יפעילו יחד עשרים וארבעה וקטורים חדשים לפחות של ביקורת מערכתית, הכוללים הערכות פנימיות קפדניות, שכירת גופי ביקורת חיצוניים בלתי תלויים, ומעורבות ישירה של חברי הדירקטוריון בכל חברה כדי לוודא שהמערכות פועלות כהלכה.
הסטת האחריות אל כתפי הדירקטוריונים אינה עניין של מה בכך. עבור שחקני וול סטריט, הדרישה למנגנוני בקרה מרובים מתורגמת באופן מיידי לשורת ההוצאות התפעוליות, שכן יישום ופיקוח ברמה כזו דורשים הון אנושי וטכנולוגי יקר. עם זאת, בניית חומת האמון הזו מול הממשל והציבור עשויה להתברר כהשקעה משתלמת, המגדרת את הסיכון מפני קנסות עתק או עצירת פיתוח פתאומית. ראשי החברות, שהתחייבו להיפגש בתדירות גבוהה כדי למסד נהלים משותפים, בעצם מקימים מעין גילדה מודרנית שתכתיב את הסטנדרטים לכל שחקן חדש שינסה לחדור לשוק. ההון הגדול יזרום כעת למי שידע לנווט בצורה החלקה ביותר בין דרישות הבטיחות המחמירות לבין הצורך להציג רווחיות רבעונית יציבה.
המהלך של הבית הלבן ממחיש את המעבר מגישה של התעלמות רגולטורית למודל של שותפות אסטרטגית מבוקרת. הקמת כוח המשימה החדש יחד עם אימוץ תקני הבטיחות הוולונטריים על ידי ענקיות הטכנולוגיה, משרטטים מתווה ברור להמשך הפיתוח וההשקעות בסקטור. בסופו של תהליך הפיקוח העצמי המחמיר צפוי להדוף קריאות לחקיקה מגבילה יותר ולאפשר לחברות האמריקאיות להמשיך להוביל את השוק העולמי תוך גיבוי ממשלתי מלא
