המירוץ לחימוש בינת מלאכותית כבר מזמן אינו מוגבל לחוות שרתים עצומות בנבאדה או באיסלנד, שם עלויות הקירור וצריכת החשמל מכבידות באופן תדיר על שורת הרווח של ענקיות הטכנולוגיה. כעת, המערכה עוברת למסלול הלווייני הנמוך של כדור הארץ, זירה שעד כה נשלטה בעיקר על ידי חברות תקשורת וממשלות. קופסה מתכתית בגודל של מקרר ביתי ממוצע, ששוגרה לאחרונה על גבי טיל של חברת החלל בבעלות אילון מאסק, נושאת בתוכה את ההימור האסטרטגי הבא של ענקית החיפוש ממאונטיין וויו. מדובר ביוזמת מחקר תחת שם הקוד פרויקט לוכד השמש, אשר מטרתה לבחון את היתכנותה של העברת כוח המחשוב הכבד ביותר אל מחוץ לאטמוספירה. בלב המערכת פועמים ארבעה שבבי עיבוד טנזוריים, אותם מעבדים ייעודיים שהפכו למנוע הרווח של חטיבת הענן של החברה, כשהם מריצים את מודל השפה "ג'מה". עבור המשקיעים בוול סטריט, המהלך הזה מאותת על הבנה עמוקה של מגבלות הפיזיקה והנדל"ן על פני הקרקע. צריכת החשמל של מרכזי נתונים יבשתיים מזנקת בקצב אקספוננציאלי, והחיפוש אחר מקורות אנרגיה חלופיים דוחף את התעשייה לחפש פתרונות יצירתיים הרחק מהרשת החשמלית המסורתית. החלל מציע גישה בלתי מוגבלת לאנרגיה סולארית, אך במקביל מציב תנאי סביבה אכזריים ובלתי מתפשרים. המשימה הנוכחית, שצפויה להימשך כארבעה רבעונים פיננסיים, נועדה לבחון כיצד השבבים הרגישים שורדים את הרעידות האלימות של השיגור, את הקרינה הקוסמית ואת תנודות הטמפרטורה הקיצוניות בוואקום של החלל. זהו ניסוי כלים ראשון בדרך למה שעשוי להפוך בעתיד לתשתית תקשורת ועיבוד נתונים גלובלית חדשה לחלוטין.
המכשול המרכזי שמונע כרגע פריסה מסחרית רחבה אינו קשור ליכולת העיבוד גרידא, אלא לתרמודינמיקה בסיסית וחסרת רחמים. בוואקום, אין אוויר שיכול לפזר את החום העצום שפולטים המעבדים בזמן מאמץ חישובי אינטנסיבי. כתוצאה מכך, המערכת הלוויינית הנוכחית מסוגלת להריץ את מודל הבינה המלאכותית למשך רבע שעה בלבד בכל פעם, בטרם תידרש להדמים מנועים ולעצור את הפעילות כדי להתקרר. חישוב מהיר מעלה כי ניצולת הזמן הזו מהווה שבריר אחוז לעומת זמינות של תשעים ותשע פסיק תשע אחוזים הנדרשת מחוות שרתים מסחרית על כדור הארץ, מה שהופך את עלות מחזור החישוב הבודד בחלל ליקרה פי כמה וכמה במונחים של החזר השקעה. למרות זאת, החזון ארוך הטווח של החברה משרטט תמונה הלקוחה מסרטי מדע בדיוני, אך מבוססת על מודלים עסקיים מוצקים שנועדו להבטיח עליונות טכנולוגית בעשורים הבאים. התוכנית כוללת הקמת נחילי לוויינים המונעים באנרגיה סולארית, אשר יתפקדו כמרכזי נתונים אורביטליים לכל דבר ועניין. הדורות הבאים של הלוויינים הללו אמורים לשאת עשרות מעבדים מתקדמים ולתקשר זה עם זה, כמו גם עם תחנות קרקע, באמצעות קרני לייזר מהירות שיחליפו את כבלי התקשורת התת-ימיים. כדי להוכיח את ההיתכנות של רשת התקשורת האופטית הזו, מתוכננים שיגורים של צמד לוויינים נוסף במהלך השנה הבאה. הפיתוח הנוכחי, שנעשה בשיתוף פעולה הדוק עם חברת "פלאנט", מדגים כיצד תעשיית החלל המסחרית החדשה מאפשרת לחברות תוכנה לבצע ניסויי חומרה מורכבים במסלול מבלי לבנות תוכנית חלל מאפס.
השאלה שמרחפת מעל הפרויקט השאפתני הזה היא מתי, אם בכלל, הוא יתורגם לשורת הרווח בדו"חות הכספיים של תאגיד האם. הנהלת החברה ממהרת לצנן את ההתלהבות ומבהירה כי מרכזי נתונים חלליים לא צפויים להפוך לחלופה זולה יותר למתקנים קרקעיים לפחות במחצית העשור הקרוב. המשוואה הכלכלית הנוכחית פשוט אינה תומכת בכך, במיוחד לאור סביבת המאקרו שדורשת יעילות והחזר מהיר על השקעות הון. עלויות השיגור האדירות, למרות הירידה ההדרגתית במחירים בזכות חברות מסחריות, יחד עם חוסר היכולת המוחלט לשלוח טכנאי להחליף כונן שקרס או לאפס שרת שנתקע, הופכים את המיזם לסיכון פיננסי כבד משקל. לכן, המיצוב הנוכחי של התוכנית הוא כיוזמת מחקר ופיתוח ארוכת טווח ולא כפתרון מיידי למצוקת השרתים העולמית. השוק מבין כי מדובר בהנחת תשתית אינטלקטואלית וטכנולוגית לעידן שבו מגבלות האנרגיה על כדור הארץ עלולות להפוך לקיר בטון עבור תעשיית הטכנולוגיה. במבט רחב יותר, התוכנית משקפת את ההבנה ששליטה בבינה מלאכותית תדרוש בעתיד פתרונות תשתית רדיקליים שחורגים מגבולות האטמוספירה המוכרים לנו. אלפאבית בוחנת כעת את גבולות המעטפת הפיזיקלית של מעבדי הנתונים שלה בסביבת חלל עוינת תוך התמודדות עם בעיות קירור ועלויות שיגור גבוהות. המסקנה הברורה היא שאמנם ייקחו עוד שנים עד שחוות שרתים חלליות יהפכו למודל כלכלי משתלם, אך הצעדים הראשונים לקראת עצמאות עיבוד נתונים מחוץ לכדור הארץ כבר נעשים הלכה למעשה.
