השוק בונה יסודות חדשים, אך הפעם הם עשויים מסיליקון, חוות שרתים והבטחות לרגולציה עצמית. במפגש פסגה יוצא דופן שנערך השבוע בבית הלבן, התקבצו בכירי תעשיית הטכנולוגיה העולמית שווי שוק מצרפי של טריליוני דולרים שיושב סביב שולחן אחד כדי לחתום על הסכם וולונטרי הנוגע לעתיד הבינה המלאכותית. הנשיא דונלד טראמפ, יחד עם יושב ראש בית הנבחרים מייק ג'ונסון, אירחו את מנכ"ל גוגל סונדאר פיצ'אי, מנכ"ל מטא מארק צוקרברג, מנכ"ל אנבידיה ג'נסן וואנג, אילון מאסק המייצג את xAI, דריו אמודי מאנתרופיק וגרג ברוקמן מ-OpenAI. המטרה המוצהרת הייתה הרגעת החששות הציבוריים, אך מתחת לפני השטח התנהל משא ומתן על חופש הפעולה התאגידי. ההסכם, שפורסם ברשת החברתית של הנשיא, מתמקד בארבעה צעדים וולונטריים מרכזיים, הכוללים הטמעת בקרות פנימיות קשיחות, התקשרות עם מבקר חיצוני בלתי תלוי, והקמת ועדות דירקטוריון ייעודיות לבחינת הדו"חות.

ההחלטה להשאיר את המושכות בידי החברות עצמן אינה מקרית. מדובר בתעשייה ששורפת מאות מיליארדי דולרים על תשתיות, כאשר כל עיכוב רגולטורי עלול למחוק מיליארדים משווי החברות. "I think I’m seeing tremendous self-policing. And they understand that they have to self-police," ציין טראמפ בפני העיתונאים מחוץ לאגף המערבי. במילים אחרות, הממשל מעביר את נטל ההוכחה אל כתפי היזמים, מתוך הבנה שהון עתק מונח על הכף. ההשקעות העצומות בחוות שרתים ובציוד מחשוב כבר מזניקות את הכלכלה האמריקאית ודוחפות את מדדי המניות לשיאים חדשים, מגמה שמעשירה בעיקר את שכבות האוכלוסייה המבוססות ומגדילה את כוח הקנייה שלהן. אם נניח ששש החברות המובילות מקצות רק עשרים אחוזים מתקציב הפיתוח שלהן לתשתיות אלו, מדובר בהזרמת הון המקבילה לתמ"ג של מדינה קטנה, מה שמסביר את הרתיעה הממשלתית מהתערבות אגרסיבית.

למרות האופטימיות הממשלתית, הקונפליקט בין הכלכלה הישנה לטכנולוגיה החדשה צף על פני השטח בצורה של התנגדות דו-מפלגתית עממית להקמת חוות שרתים ברחבי המדינה. צרכני החשמל והמים העצומים הללו מעוררים זעם מקומי, וטראמפ חשף כי המנכ"לים הסכימו לרכך את ההתנגדות באמצעות הזרמת תמיכה פיננסית לבתי ספר מקומיים וסבסוד עלויות אנרגיה לתושבים. הנשיא העריך כי חוות השרתים יהפכו לפופולריות מאוד בקרוב, תוך שהוא מזהיר כי המשך ההתנגדות יאלץ את החברות להעביר את התשתיות הקריטיות אל מעבר לים. בתוך חגיגת ההון הזו, נשמעו גם קולות מפוכחים יותר. דריו אמודי, מנכ"ל אנתרופיק, הידוע בגישתו הזהירה, הדגיש כי "The technology has very real risks," והוסיף כי המנגנונים לטיפול בסיכונים אלו עדיין נמצאים בשלבי דיון. הפער בין הדהירה קדימה לבין ההכרה בסכנות מייצר מציאות שבה השוק מתמחר צמיחה אינסופית, בעוד שהסיכונים המערכתיים נדחקים לשוליים.

האסטרטגיה האמריקאית נחשפת במלוא עוצמתה כאשר בוחנים את הזירה הגלובלית. טראמפ מיתג את המרוץ לפיתוח הבינה המלאכותית כתחרות בינלאומית מול סין, שבה יש מנצח אחד ומפסיד אחד, ללא מקום שני. למרות הסכמות ראשוניות עם נשיא סין שי ג'ינפינג על הקמת ערוץ תקשורת לטיפול בתקריות טכנולוגיות, הנשיא האמריקאי הבהיר כי אין בכוונתו לשתף פעולה יתר על המידה, משום שארצות הברית מובילה את המרוץ. גישה זו משתקפת גם בהבטחתו שלא להגביל את הפיתוח הטכנולוגי. "I will never stifle the growth of a technology that will be bigger than the industrial revolution," הכריז הנשיא במהלך חשיפת צ'אטבוט ממשלתי חדש בשם America.gov. המערכת החדשה, שנועדה לייעל שירותים אזרחיים, הודגמה על ידי מזכיר המדינה מרקו רוביו, שציין כי בקרוב ניתן יהיה להנפיק דרכון ראשון באופן מקוון לחלוטין. השימוש במונח "super intelligence" על ידי הנשיא, במקום המונח המקובל לבינה מלאכותית, מאותת למשקיעים כי הממשל רואה בטכנולוגיה זו נכס אסטרטגי עליון, ולא רק כלי ייעול עסקי.

עם זאת, ההסתמכות העיוורת על רגולציה עצמית מעוררת ספקנות עמוקה בקרב מומחים באקדמיה ובמכוני המחקר. מבקרי ההסכם, דוגמת חוקרים מאוניברסיטת דרום קליפורניה ומרכז ברקמן קליין, מצביעים על שפה עמומה וחסרת שיניים משפטיות. ההיקש הלוגי ברור, ככל שהמודלים הופכים למורכבים ועוצמתיים יותר, כך ההשלכות של פריצות אבטחה או החלטות אלגוריתמיות שגויות מתעצמות. ללא אחריות משפטית מוגדרת ושינוי מהותי בדינמיקת התחרות הדוחפת חברות לקחת סיכונים, הציבור האמריקאי נותר חשוף. העובדה שסם אלטמן, מנכ"ל OpenAI, הודה בראיון טלוויזיוני כי חברתו עצרה לאחרונה השקת מודל חדש בשל חששות בטיחותיים, ממחישה כי גם בתוך החברות פנימה קיימת הבנה שהקצב הנוכחי עלול להיות מהיר מדי. אלטמן הדגיש את הצורך להתקדם בצורה מדודה המאפשרת בניית תיקי בטיחות אמינים, כדי למנוע חרדה ציבורית.

טראמפ מתכנן להקים ועדה בת עשרה חברים שתפקח על המיזם כולו, צעד שהוא הגדיר כמחייב מוסרית, תוך הבטחה למנות גורם מפקח בימים הקרובים לאחר התייעצות עם התעשייה. מהלכים אלו מנסים לאזן בין הצורך החדשני לבין דרישות הבטיחות, אך השאלה נותרת פתוחה האם כוחות השוק החופשי מסוגלים באמת לרסן את עצמם כאשר פוטנציאל הרווח הוא כה עצום. בסופו של יום, ברית ההבנות שנחתמה בבית הלבן משרטטת מפת דרכים שבה ענקיות הטכנולוגיה מקבלות יד חופשית כמעט לחלוטין, תחת מעטפת דקה של פיקוח עצמי. בעוד שהממשל ממסגר זאת כניצחון אסטרטגי במרוץ החימוש הטכנולוגי מול סין, המשקיעים והאזרחים נותרים תלויים ברצונן הטוב של החברות. המבחן האמיתי לא יהיה בהצהרות הפומביות, אלא ביכולת של תעשיית הטריליונים למנוע את משבר האבטחה המערכתי הבא לפני שהוא מתרחש.