שוק ההון האמריקאי קיבל בימים האחרונים מנה גדושה של נתונים כלכליים, וכשמחברים את כל הנקודות יחד מתקבל פאזל מרתק שמצליח להפתיע לטובה גם את גדולי הפסימיים. מצד אחד, מפלצת האינפלציה שהדירה שינה מעיני הבנקאים המרכזיים ממשיכה לאבד גובה בקצב מהיר יותר מהתחזיות המוקדמות. מצד שני, המנוע של הכלכלה הגדולה בעולם רחוק מלהיעצר, כאשר נתוני הצמיחה עודכנו בחדות כלפי מעלה ושוק העבודה הפרטי ממשיך לייצר משרות חדשות. השילוב הזה, שבעבר נראה כמעט בלתי אפשרי, מחזק שוב את התרחיש המכונה נחיתה רכה ומעניק לפדרל ריזרב מרחב תמרון נוח במיוחד לקראת החלטות הריבית הקרובות.

גולת הכותרת של הימים האחרונים היא ללא ספק מדד הוצאות הצריכה הפרטית, ה PCE, שנחשב למדד האינפלציה המועדף והמדויק ביותר בעיני קברניטי הפד. נתוני חודש אוגוסט הראו כי האינפלציה השנתית ירדה לרמה של 3.4%, נתון מעודד במיוחד שנמוך משמעותית מצפי האנליסטים שעמד על 3.7%. גם מדד הליבה, שמנקה מתוכו את מחירי המזון והאנרגיה המאופיינים בתנודתיות גבוהה ונחשב למדד המהימן למגמות ארוכות טווח, רשם ירידה מרשימה ל 3.0% לעומת תחזיות מוקדמות שעמדו סביב 3.3%. ברמה החודשית נרשמה עלייה מתונה של 0.3% במדד הכללי ושל 0.2% בלבד במדד הליבה. אם לא די בכך, נתוני המחירים של הרבעון השני עודכנו רטרואקטיבית כלפי מטה ב 0.3 נקודות אחוז, מה שממחיש שהלחצים האינפלציוניים במשק היו חלשים יותר מכפי שהעריכו תחילה.

למרות ההתקררות המבורכת הזו בקצב עליות המחירים, מבט מעמיק על נתוני הצריכה מגלה שהצרכן האמריקאי עדיין לא מתכוון לסגור את הארנק. ההוצאה לצריכה פרטית עלתה באוגוסט ב 0.9% במונחים נומינליים וב 0.6% במונחים ריאליים, מה שמלמד על תיאבון בריא לקניות ושירותים. יחד עם זאת, הנתונים חושפים גם סדק קל מתחת לפני השטח: ההכנסה האישית עלתה ב 0.2% בלבד באותה תקופה, מה שהוביל לשחיקה בשיעור החיסכון הפרטי שירד לרמה של 4.1%. המשמעות הכלכלית ברורה ומורכבת כאחת, שכן מצד אחד האינפלציה יורדת, אך מנגד הביקוש המקומי ממשיך לפעום במלוא העוצמה, כאשר חלק לא מבוטל ממנו נשען על שימוש בחסכונות עבר ולא על גידול בהכנסה השוטפת.

החוסן הצרכני הזה קיבל חיזוק משמעותי גם מעדכון נתוני התוצר המקומי הגולמי לרבעון השני. האומדן השלישי שפורסם הפתיע את וול סטריט כשהצביע על קצב צמיחה שנתי של 2.2%, זינוק חד ומרשים לעומת שיעור של 1.5% שנרשם בשני האומדנים הקודמים. תיקון חיובי של 0.7 נקודת אחוז הוא אירוע שאי אפשר להתעלם ממנו, והוא מראה כי המשק האמריקאי היה בפועל יציב, חזק ורווחי הרבה יותר מכפי שחשבו מודלי החיזוי בתחילת הדרך. הצמיחה החזקה נשענה על אותה צריכה פרטית עיקשת, אך נתמכה במידה רבה גם בהשקעות עסקיות ובנתוני ייצוא יציבים שהוכיחו כי הפעילות הריאלית ממשיכה לנוע קדימה bấtרף סביבת הריבית המרסנת.

אל התמונה הזו מצטרף שוק העבודה, שממשיך לתפקד כעוגן מייצב שמונע גלישה למיתון, אך מבלי לייצר לחצי שכר אינפלציוניים מוגזמים. דוח חברת ADP, המודד את תוספת המשרות במגזר הפרטי, הציג לחודש ספטמבר תוספת של 90 אלף משרות חדשות, נתון שעקף בקלות את התחזיות המוקדמות שנעו בין 68 אלף ל 73 אלף משרות. אמנם נתוני חודש אוגוסט עודכנו קלות כלפי מטה לרמה של 36 אלף משרות, אך המגמה הכללית נותרה ברורה ועקבית. הגידול בגיוסים בלט במיוחד במגזרים כמו חינוך ובריאות, פנאי ואירוח, וכן בענפי הייצור והבנייה המסורתיים. מנגד, חולשה יחסית נרשמה בענפי הפיננסים והשירותים המקצועיים, עובדה המעידה על תהליכי התייעלות וזהירות בקרב חברות בעלות צווארון לבן. שוק העבודה אולי כבר אינו רותח כפי שהיה בשיא תקופת ההתאוששות ממשברים קודמים, אך הוא רחוק שנות אור מתרחיש של קריסה או אבטלה גואה.

כשמחברים את כל חלקי הפאזל יחד, מקבלי ההחלטות בבנק המרכזי מקבלים תמונת מצב אופטימלית למדי. האינפלציה נסוגה לעבר יעד היציבות, הצמיחה הכלכלית חיובית ומפתיעה לטובה, הצריכה ממשיכה לתמוך במשק ושוק התעסוקה שומר על יציבות מעוררת קנאה. המציאות הזו מסירה באופן מיידי את הלחץ להעלאת ריבית נוספת בחודש אוקטובר, אך באותה נשימה היא אינה מחייבת את הפד לרוץ להורדות ריבית אגרסיביות או חפוזות, כיוון שהמשק אינו משדר מצוקת נזילות או קיפאון בפעילות. ועדיין, מנהלי השקעות וכלכלנים ותיקים יודעים היטב כי מדד ADP אינו חזות הכול, ולעיתים קרובות קיימים פערים בינו לבין נתוני התעסוקה הממשלתיים. העיניים של כל הפעילים בשוק נשואות כעת לעבר דוח התעסוקה הרשמי שיתפרסם ביום שישי, שיהווה את חותמת האימות הסופית לתמונה הכלכלית הכוללת.