המאבק בין הממסד הממשלתי לבין תעשיית הקולנוע המקומית עולה שלב ומייצר רעידות משמעותיות בשיח הציבורי. למעלה מאלף וחמש מאות אנשי מקצוע מתחום הקולנוע והיצירה בישראל חתמו על עצומה חסרת תקדים בהיקפה, אשר מתייצבת מאחורי הבמאים יובל אברהם ורחל שור, יוצרי הסרט התיעודי NAZA. המהלך הרחב הזה לא צמח בחלל ריק, אלא התגבש במהירות שיא ימים ספורים לאחר ששר התרבות מיקי זוהר איים לפעול לשלילת אזרחותם של השניים. החותמים דוחים מכל וכל את הטענות כי היוצרים פעלו במטרה לפגוע בשמה של המדינה בזירה הבינלאומית, ומגנים את מה שהם מגדירים כמסע הכפשות הולך ומחריף. החשש המרכזי שעולה מן השטח הוא כי הרטוריקה החריפה המופנית כלפי הבמאים עלולה לתרגם את עצמה לאיום פיזי של ממש על שלומם.

רשימת החותמים כוללת שורה ארוכה של דמויות מפתח אשר מהוות את עמוד השדרה של היצירה הישראלית, ביניהם נדב לפיד, חגי לוי, שלומי אלקבץ, לירן עצמור, אורנה בן דור, נטעלי בראון ורני בלייר. התגייסות זו של בכירי התעשייה מהווה איתות ברור למקבלי ההחלטות, תוך קריאה מפורשת לתומכי חופש הביטוי והחירות האמנותית להפגין סולידריות עם אברהם ושור. נקודת הרתיחה הנוכחית מגיעה מיד לאחר הקרנת הבכורה של הסרט בפסטיבל הקולנוע של ונציה, אירוע שהסתיים בתשואות רמות שנמשכו עשרים וארבע דקות תמימות, נתון חריג אפילו במונחים של פסטיבלים בינלאומיים יוקרתיים, ומיד לאחריהן זכייה בפרס חבר השופטים המיוחד.

היצירה המדוברת מציגה עדויות של עשרים וארבעה גורמים פנימיים מתוך מערכת הביטחון והמודיעין הישראלית, אשר שופכים אור על הפעילות הצבאית ברצועת עזה. המיקוד המרכזי של העדויות עוסק בשימוש במערכות מעקב וטכנולוגיות מתקדמות להגדרת מטרות. שר התרבות לא חסך במילים והגדיר את היצירה התיעודית כ"בגידה במדינה", הצהרה שסללה את הדרך לאיום שלילת האזרחות. במקביל, גורמים רשמיים נוספים הצטרפו למתקפה, כאשר ראש הממשלה בנימין נתניהו האשים את יוצרי הסרט בהסתה ובאנטישמיות. הצבא מצידו הודיע כי פתח בבדיקה מעמיקה כדי לברר האם מידע מסווג דלף לידי צוות ההפקה. צעד זה של פתיחת חקירה צבאית סביב יצירה דוקומנטרית ממחיש את המתיחות העמוקה שבין זכות הציבור לדעת לבין צרכי הביטחון הלאומי, קונפליקט שמלווה את החברה הישראלית מאז ומתמיד אך כעת מגיע לשיאים חדשים.

מול גל ההאשמות הכבד, צוות ההפקה מתבצר בעמדתו ומגן בחירוף נפש על התחקיר העיתונאי שעומד בבסיס הסרט, כמו גם על ההחלטה להעניק חיסיון למקורות האנונימיים שמסרו את המידע. התשתית התחקירית של היצירה נשענת על פרסומים קודמים של גופי תקשורת עצמאיים כמו מגזין 972+, שיחה מקומית ועיתון הגרדיאן הבריטי, אשר הצביעו על שינויים עמוקים בדוקטרינת הפעולה הצבאית. המערכת הצבאית אמנם מאשרת באופן רשמי את שילובה של בינה מלאכותית ככלי עזר בתהליך זיהוי המטרות, אך מתעקשת כי ההחלטה הסופית לגבי ביצוע תקיפה נותרת תמיד בידיהם של גורמים אנושיים המפעילים שיקול דעת. הפער בין התיאור הקולנועי לבין הגרסה הממסדית מייצר קרקע פורייה לדיון ציבורי נוקב החורג מגבולות האולם המוחשך.

התמיכה באברהם ושור אינה נעצרת בגבולות ישראל, אלא חוצה יבשות וזוכה להד משמעותי בקרב מוסדות קולנוע בינלאומיים מובילים. ג'ולי האנטסינגר, המנהלת האמנותית של פסטיבל טלורייד, יחד עם ראשי פסטיבל לוקרנו, פרסמו גינויים פומביים לאיום על שלילת האזרחות. אישים אלו התייצבו לצידם של הבמאים והגנו על זכותם הבסיסית לעסוק בנושאים בעלי מטען פוליטי נפיץ, מתוך תפיסה כי אמנות צריכה לאתגר את הסטטוס קוו. היוצרים אינם זרים להכרה עולמית, שכן סרטם המשותף הקודם זכה בפרס האוסקר לסרט התיעודי הטוב ביותר בשנת 2025, הישג שמעניק להם הון סמלי רב בזירה הגלובלית. היצירה הנוכחית, המהווה את הפרויקט הדוקומנטרי השני שלהם הבוחן את הסכסוך המקומי, צפויה לצאת למסע הפצה נרחב בישראל, באירופה ובארצות הברית.

בסופו של יום, ההתנגשות החזיתית בין בכירי הממשלה לבין הקהילה הקולנועית סביב הסרט החדש מציפה שאלות כבדות משקל על גבולות חופש הביטוי בישראל. בעוד שהממסד רואה ביצירה איום ביטחוני ותדמיתי חמור, אלפי תומכים בארץ ובעולם מתעקשים כי מדובר במסמך דוקומנטרי לגיטימי שחובה להציגו. מערכה זו, המשלבת איומים פוליטיים חסרי תקדים לצד גיבוי בינלאומי רחב, צפויה להמשיך ולעצב את גבולות השיח הציבורי והאמנותי במדינה עוד זמן רב.