שעון החול של המערכת הפוליטית והלוגיסטית בארצות הברית מתרוקן במהירות, כאשר שבוע בלבד לפני תחילת שיגור מעטפות ההצבעה הראשונות לקראת בחירות האמצע, מנגנון הבחירות האמריקאי מוצא את עצמו בהקפאה משפטית עמוקה. שופטת בית המשפט המחוזי הפדרלי, אינדירה טלוואני, הוציאה צו מניעה זמני ל-14 ימים, אשר בולם לחלוטין את אכיפת התקנות החדשות של שירות הדואר האמריקאי. התקנות הללו נועדו ליישם את הצו הנשיאותי של דונלד טראמפ המגביל את ההצבעה מרחוק, והפסיקה הנוכחית עוצרת את המהלך בפעם השנייה. המאבק הנוכחי מתנהל על תשתית עצומה המשפיעה על כשליש מאזרחי ארצות הברית הבוחרים להצביע באמצעות הדואר, נתון הממחיש את פוטנציאל הזעזוע המערכתי במקרה של שיבוש לוגיסטי.
ההחלטה המשפטית מגיעה ימים ספורים לאחר שבית המשפט העליון איפשר לממשל להתקדם עם המהלך מסיבות פרוצדורליות בלבד, מבלי לדון בחוקיות הצו עצמו, בטענה שהעתירות הוגשו מוקדם מדי. בתגובה לפסיקת העליון, ולאחר ששירות הדואר פרסם רשמית את התקנות המחייבות, מיהרו הדמוקרטים וארגוני זכויות הבוחרים להגיש את תביעותיהם מחדש. התקנות החדשות של הדואר דורשות מהמדינות לעמוד בסטנדרטים נוקשים במיוחד, הכוללים הזנת נתוני נמענים דרך פורטל ייעודי ועמידה בדרישות ברקוד ומעטפות ספציפיות. שירות הדואר הבהיר כי לא יקבל מעטפות הצבעה יוצאות ממדינות שלא יעמדו בדרישות אלו, מה שהוביל לתרעומת רבה בקרב פקידי הבחירות המקומיים.
הדרג המקצועי במדינות השונות טוען כי הדרישות החדשות מטילות עומס בלתי אפשרי על המערכת בזמן שנותר. על פי הטיעונים שהוצגו לבית המשפט, למדינות אין את התקציב או את חלון הזמן הדרוש כדי לעצב מחדש את פתקי ההצבעה, להמתין לאישורי עיצוב, לבצע רכש והזמנות ייצור, לעדכן את מערכות ניהול הבחירות שלהן, ולהכשיר אלפי עובדים להשתמש בפורטל החדש של הדואר. המורכבות הלוגיסטית הזו יוצרת צוואר בקבוק שעלול לשתק את תהליך ההצבעה במדינות רבות. הדיון הבא בתיק, שצפוי לקבוע את המשך ההתנהלות לקראת נובמבר, נקבע ל-3 בספטמבר, כאשר ברקע מרחפת הסבירות הגבוהה שהתיק יתגלגל במהירות חזרה אל שולחנו של בית המשפט העליון.
בליבת הסכסוך המשפטי עומדת שאלת חלוקת הסמכויות החוקתית בין הממשל הפדרלי למדינות. התובעים טוענים כי החוקה מעניקה למדינות, ובמקרים מסוימים לקונגרס, את הסמכות הבלעדית לקבוע את נהלי הבחירות, וכי לנשיא ולשירות הדואר אין כל מנדט להתערב בכך. התובעת הכללית של ניו יורק, לטישיה ג'יימס, אשר מובילה קואליציה של עשרים וארבעה תובעים כלליים דמוקרטים, תיארה את המהלך כניסיון בוטה של הממשל להתערב בתהליכים דמוקרטיים שאינם תחת סמכותו. מנגד, שירות הדואר מתגונן בטענה שהתקנות החדשות אינן קובעות מי זכאי להצביע ואינן מצליבות נתונים עם פנקסי הבוחרים, אלא מתמקדות בסטנדרטיזציה לוגיסטית בלבד.
ההיסטוריה של המאבק הנוכחי נעוצה בצו נשיאותי קודם שהוציא טראמפ בשנה שעברה, אשר נבלם אף הוא בבתי המשפט. אותו צו ניסה לשנות את נהלי הבחירות על ידי דרישת מסמכי זיהוי פיזיים מחמירים כתנאי לרישום, כגון דרכון אמריקאי, תעודת זהות פדרלית מסוג REAL ID, תעודה צבאית המעידה על אזרחות או תעודה מזהה ממשלתית עם תמונה בצירוף הוכחת אזרחות. טראמפ, שמרבה לבקר את שיטת ההצבעה בדואר וקושר אותה להפסדו בבחירות 2020 לנשיא לשעבר ג'ו ביידן, ממשיך במקביל לעשות שימוש אישי במערכת זו כבוחר רשום במדינת פלורידה.
הטענות בדבר חוסר אמינות המערכת עומדות למבחן מול נתונים אמפיריים. דו"ח משנת 2025 של מכון ברוקינגס, שניתח מערכות בחירות כלליות בין השנים 2016 ל-2022, מעלה תמונה שונה לחלוטין. על פי הנתונים, נרשמו רק ארבעה מקרי הונאה על כל עשרה מיליון פתקי הצבעה שנשלחו בדואר, נתון המיתרגם לשיעור אפסי של 0.00004%, מה שסותר את הטענות על תופעה רחבת היקף. הדו"ח נשען בין היתר על מאגר נתונים שמקורותיו מודים כי אינו מקיף לחלוטין, אך סדרי הגודל מספקים פרספקטיבה ברורה. המערכת הפוליטית והמשפטית תמשיך להתעמת על נהלי ההצבעה עד להכרעה הסופית. התערבות בית המשפט הפדרלי ממחישה את המתיחות המוסדית סביב מנגנוני הבחירות בארצות הברית. ההכרעה הקרובה בספטמבר צפויה להשפיע באופן ישיר על יכולת ההצבעה של מיליוני אזרחים ועל רמת הוודאות הכללית במשק לקראת בחירות האמצע.
