המאבק הדיפלומטי סביב עתידה של סוריה מקבל תפנית חדה, כאשר חילוקי הדעות בין ירושלים לבין שליחו המיוחד של דונלד טראמפ, טום באראק, עולים מעל פני השטח. המוקד המרכזי של המתיחות נוגע למעמדה של רמת הגולן ולמעורבותה ההולכת וגוברת של אנקרה בזירה הסורית. שר החוץ גדעון סער לא חסך בביקורת כלפי השגריר האמריקאי, תוך שהוא מציין כי דבריו רצופים באי-דיוקים מהותיים ואף עומדים בסתירה מוחלטת לעמדתו המוצהרת של הנשיא טראמפ עצמו בנוגע לרמת הגולן. העימות הנוכחי אינו נשאר בגבולות השיח הדיפלומטי המסורתי, אלא גולש לתוך המעגלים הפנימיים של המפלגה הרפובליקנית. פעילת הימין לורה לומר, הידועה בקרבתה ההדוקה לנשיא וביכולתה להשפיע על סדר היום בסביבתו, הצטרפה למתקפה ודרשה את התפטרותו המיידית של באראק. לומר נשענת על ההצהרה הנשיאותית ההיסטורית משנת 2019, שבה הכירה ארצות הברית בריבונות הישראלית בגולן, וטוענת כי התנהלותו של השליח משקפת חוסר הבנה בסיסי של מדיניות החוץ האמריקאית.

הביקורת מבית אינה מסתכמת רק בסוגיית הגולן. לאחר שבאראק גינה באופן פומבי את התקיפה הישראלית על בסיס אבו א-דוחור בשטח סוריה, לומר החריפה את הטון והגדירה אותו כאחת הבחירות הגרועות ביותר של הממשל הנוכחי, תוך שהיא מאשימה אותו בהתייצבות עקבית לצד הגורמים הבעייתיים באזור. על פי המידע שהציגה, אשר זכה לאישור מגורמים המעורים בפרטים ששוחחו עם הג'רוזלם פוסט, טורקיה מנסה לקדם פריסה של מערכות הגנה אווירית רוסיות מתקדמות בבסיסים סוריים, לקראת הצבה אפשרית של מטוסי קרב טורקיים במדינה. מדובר במהלך שעשוי לשנות את כללי המשחק במזרח התיכון, שכן הצבת מכ"מים ומערכות יירוט המופעלות על ידי חיילים טורקים עלולה לייצר מציאות ביטחונית חדשה לחלוטין.

מנגד, באראק מציג תמונת מצב שונה בתכלית, המשקפת גישה פייסנית יותר כלפי המתרחש בדמשק. השליח האמריקאי מתאר את ממשלו של הנשיא הסורי אחמד א-שרע כגורם שאינו נוקט בקו תוקפני, וגורס כי אנקרה אינה מחפשת עימות צבאי מול ישראל. בהתייחסו לתקיפה הישראלית בבסיס הסורי, הוא בחר להגדיר אותה כהסלמה מיותרת שעלולה הייתה להוביל לתוצאות הרסניות. לטענתו, העובדה שטורקיה לא קיבלה התרעה מוקדמת על התקיפה הייתה יכולה להוביל להזנקת מטוסי קרב טורקיים לעבר מטוסי חיל האוויר הישראלי, תרחיש בלהות שהיה מעמיד את ישראל במסלול התנגשות ישיר מול חברה מרכזית בברית נאט"ו. החוקר סינאן ג'ידי פרסם מאמר דעה בניו יורק סאן בו תיאר את באראק כאדם הפועל לעיתים במנותק ממחלקת המדינה, בעוד שמערכת העיתון הרחיקה לכת וטענה כי הוא נתפס יותר כאיש של ארדואן בוושינגטון מאשר נציג אמריקאי. הפער הזה בולט במיוחד לאור העובדה שבעוד השליח מיהר לגנות את התקיפה, הנשיא טראמפ נמנע מלעשות זאת כאשר נשאל על כך ישירות.

מאחורי חילופי ההאשמות הפומביים מסתתר מאבק אסטרטגי רחב היקף על עיצוב פניה של סוריה ביום שאחרי חילופי השלטון. טורקיה ביססה את מעמדה כאחת מבעלות הברית החשובות ביותר של המשטר החדש בדמשק, והיא מעורבת עמוקות בהכשרת הצבא הסורי, בשיקום מוסדות המדינה ובפיתוח תשתיות אזרחיות וצבאיות. בירושלים עוקבים בדאגה אחר ההתפתחויות, מתוך חשש ממשי שהנוכחות הטורקית הזמנית תהפוך לפריסה צבאית של קבע, מה שיפר את מאזן הכוחות העדין בזירה הצפונית. הדאגה הישראלית חוצה את גבולות סוריה ונוגעת בליבת הביטחון הלאומי. מערכות מכ"ם והגנה אווירית, בין אם מתוצרת רוסית או בניהול טורקי, עלולות לצמצם באופן דרמטי את חופש הפעולה של חיל האוויר הישראלי במרחב האווירי הסורי. אזור זה נחשב לנכס אסטרטגי קריטי עבור המערכה שניהלה ומנהלת ישראל נגד ההתבססות האיראנית.

באראק עצמו התייחס למורכבות הזו בראיונות שהעניק לאחרונה, כאשר אישר כי המרחב הסורי משמש בפועל כנתיב אווירי חיוני עבור ישראל בדרכה להתמודד מול איראן. מנקודת המבט הישראלית, התבססות צבאית טורקית בסוריה אינה רק ויכוח על עתידה של מדינה שכנה, אלא סוגיה בעלת השלכות ישירות על היכולת המבצעית לבלום את האיום מטהרן. למרות זאת, באראק ממשיך לצייר את המעורבות הטורקית בצבעים חיוביים בהרבה. הוא מדגיש כי אנקרה אינה חותרת להשתלטות טריטוריאלית על סוריה, ואף שיתף אנקדוטה שבה טראמפ שאל את ארדואן מדוע טורקיה לא לקחה את סוריה לעצמה לאחר שסייעה לכוחות שהפילו את משטר אסד. על פי התיאור, מנהיג טורקיה השיב כי חזונו הוא לראות סוריה ריבונית ועצמאית לחלוטין.

ההצדקה הישראלית לתקיפה נשענה על המודיעין שלפיו סוריה נערכת להפר את הסטטוס-קוו הביטחוני ולאפשר פריסה טורקית בבסיס, וזאת לאחר שהתעלמה מאזהרות חוזרות ונשנות. באראק, לעומת זאת, טוען כי בדיקות שערכו האמריקאים העלו כי לא תוכננה פריסה כזו בפועל. הוא אף העלה השערה שנויה במחלוקת ולפיה מטרת התקיפה הייתה לפתות את הטורקים להיכנס לעימות ישיר, מהלך שאולי קשור לשיקולים פוליטיים פנימיים לקראת מערכת הבחירות בישראל. הוויכוח סביב הנוכחות הטורקית עמד גם במרכזה של שיחה נדירה שהתקיימה ימים ספורים לפני התקיפה בין ראש המוסד רומן גופמן לבין שר החוץ הסורי. התוצאה של השתלשלות האירועים הזו היא מציאות חריגה שבה נציג בכיר של הממשל האמריקאי מנהל עימות פומבי מול ממשלת ישראל, בזמן שגורמים במחנה הפוליטי שלו עצמו מאשימים אותו בקרבת יתר לארדואן, ועמדתו סותרת את ההכרה האמריקאית הרשמית בריבונות הישראלית בגולן. המתיחות הגוברת בין ירושלים לשגריר האמריקאי חושפת סדקים משמעותיים בתיאום האסטרטגי הנוגע לעתיד המזרח התיכון. בעוד שישראל רואה בנוכחות הטורקית והרוסית בסוריה איום ישיר על חופש הפעולה שלה מול איראן, נראה כי גורמים בממשל האמריקאי מעדיפים להכיל את ההשפעה של אנקרה באזור, מה שעלול לאלץ את מקבלי ההחלטות בישראל לחשב מסלול מחדש בכל הנוגע לניהול הסיכונים בחזית הצפונית.