התקופה שבה לוח השנה מורה על תחילת חודש נובמבר מתאפיינת בדרך כלל בהתרחשות קבועה במסדרונות השלטון בירושלים. בימים כתיקונם משרד האוצר מעביר לכנסת את הצעת חוק התקציב לשנה הבאה, ואיתה נפתחים קרבות בלימה פוליטיים וציבוריים על גובה ההוצאות ונטל המסים. הפעם התמונה שונה לחלוטין. במקום ספר תקציב מסודר ומאושר, באגף התקציבים בחרו להכין ארגז כלים מפורט הכולל שלל צעדי התכנסות פיסקליים עבור הממשלה שתקום, מתוך הבנה שהפוליטיקאים הם אלה שייאלצו בסופו של דבר לבחור מאיזה כיס לחלץ את המיליארדים החסרים. הסיבה לכך פשוטה אך כבדה ביותר: הוצאות המדינה מזנקות לשיאים היסטוריים, בראש ובראשונה בשל צורכי מערכת הביטחון וההתעצמות הצבאית, לצד תפיחת החוב הלאומי ותשלומי הריבית עליו. כשבור התקציב נפער וצד ההוצאות ממשיך להתרחב, ברור לכל בר דעת שאין הוקוס פוקוס. כדי למנוע הידרדרות של דירוג האשראי, המדינה תהיה חייבת להטיל מסים חדשים, לבטל פטורים היסטוריים או לחתוך באופן עמוק בשירותים האזרחיים.
אם בוחנים את תפריט הגזירות שהונח על השולחן, מגלים שלא מעט מההצעות מוכרות היטב ונשלפות מהמגירה מדי כמה שנים רק כדי להיבלם שוב ושוב על ידי הלחצים הפוליטיים. אולם הפעם מרווח התמרון הכלכלי הצטמצם עד למינימום, וכל סעיף נבחן מחדש לפי פוטנציאל ההכנסה שלו מול מחיר ההתנגדות הציבורית שהוא מעורר. אחד הצעדים הדרמטיים ביותר שעולים לדיון הוא האפשרות להעלות את מס ערך מוסף מעבר לשיעור של 18%. עבור הקופה הציבורית מדובר במנוע גבייה אדיר, שכן כל נקודת אחוז נוספת של מע"מ מזרימה לקופת המדינה כ־8 מיליארד שקלים מדי שנה. למרות כוחו של הצעד הזה, הסיכוי הפוליטי להעלאה נוספת נחשב נמוך בשל הפגיעה הישירה שלו ביוקר המחיה ובצריכה הפרטית של כלל האזרחים, אם כי במצב של היעדר הכרעה פוליטית או משבר תקציבי חמור, הלחץ להשתמש בנשק הכבד הזה עשוי להתגבר.
צעד נוסף שעולה שוב ושוב בוועדות הכנסת נוגע לפטור ממע"מ על חבילות ומשלוחים מחו"ל עד לסכום של 75 דולר. באגף התקציבים רואים בפטור הזה עיוות שפוגע בעסקים המקומיים וגורע מהקופה בין 700 מיליון ל־1.2 מיליארד שקלים מדי שנה. בעבר נעשו ניסיונות לשנות את המצב, כולל יוזמות ששאפו דווקא להעלות את תקרת הפטור ל־150 דולר, אך אלו נבלמו תחת לחץ כבד של ארגוני המסחר והיבואנים בישראל. הסיכוי לביטול מלא של הפטור על חבילות עדיין אינו גבוה, במיוחד כאשר הציבור רואה ברכישות אונליין גלגל הצלה מרכזי מפני מחירי המוצרים המקומיים. במצב דומה נמצאת גם ההצעה הוותיקה להטיל מע"מ על פירות וירקות טריים. צעד כזה אמנם יכול להכניס לקופת המדינה בין 4 ל־5 מיליארד שקלים, אך בתקופה שבה מחירי המזון וסל הקניות כבר שוברים שיאים, הסיכוי שפוליטיקאי כלשהו יסכים לאשר גזירה שמייקרת במישרין את הירקות והפירות נחשב כמעט אפסי.
לעומת זאת, ישנן גזרות שנתפסות כבעלות סבירות מימוש גבוהה במיוחד, ובראשן העלאת דמי הביטוח הלאומי. מדובר בהפרשות חובה המשולמות ישירות משכר העבודה ומשמשות למימון קצבאות הזקנה, הנכות והשירותים הסוציאליים. פקידי האוצר רואים בהעלאת שיעורי ההפרשה פתרון מהיר, קל לגבייה ובעל השפעה מיידית על צמצום הגירעון, ולכן הסיכוי שסעיף זה יעבור לביצוע נחשב לגבוה ביותר מבין כל האפשרויות שעל הפרק. זירה רגישה נוספת היא שוק הנדל"ן, וספציפית מיסוי השכרת דירות למגורים. כיום נהנים משכירי הדירות מפטור מתשלום מס כל עוד ההכנסה החודשית משכר דירה אינה עולה על 5,654 שקלים. באוצר מונחות שתי חלופות מרכזיות, ביטול גורף ומוחלט של הפטור או חיוב כלל המשכירים בדיווח שוטף לרשות המסים על הכנסותיהם. בעוד שהסיכוי לביטול מוחלט של הפטור נמוך עקב החשש מגלגל פיצוץ שיתגלגל ישירות אל שוכרי הדירות בדמות זינוק במחירי השכירות, חובת הדיווח נחשבת לתרחיש סביר בהרבה שעשוי לסלול את הדרך למיסוי עתידי.
אחת הפרות הקדושות המרכזיות ביותר בשיח הכלכלי הישראלי היא קרן ההשתלמות, מכשיר החיסכון הפופולרי שבו עובדים ומעסיקים מפקידים מדי חודש אחוזים קבועים מהשכר, ומאפשר משיכה של כלל הקרן והרווחים בפטור מלא ממס רווחי הון לאחר שש שנים. באוצר מציעים מזה זמן רב פשרה שלפיה הפטור ממס יינתן רק על הרווחים שנצברו עד תום השנה השישית, בעוד שכל רווח שייווצר לאחר מכן יחויב במס רווחי הון בדומה לשאר אפיקי ההשקעה בשוק. המהלך הזה מעורר התנגדות מסורתית עיקשת מצד ההסתדרות וארגוני העובדים, שרואים בפגיעה בקרנות ההשתלמות קו אדום ופגיעה ישירה במעמד הביניים, כך שסיכוייו מוגדרים כבינוניים ותלויים בעוצמת המשא ומתן הקיבוצי הכולל.
תחום נוסף שמסמן שינוי גישה מהותי הוא המעבר לרכב חשמלי. עם הגידול המרשים במספר המכוניות החשמליות על הכבישים, המדינה מתמודדת עם אובדן הכנסות ענק מבלו על דלק ומסי קנייה. כדי לגשר על הפער הפיסקלי הזה, מתגבשת תוכנית להטלת מס נסועה על רכבים חשמליים, שיחושב לפי מספר הקילומטרים שהרכב נוסע בפועל. מדובר בצעד שמסוגל להניב לקופה הציבורית בין 1.35 ל־2.4 מיליארד שקלים, והסיכוי למימושו בעתיד הקרוב הולך וגובר ככל שמצבת כלי הרכב החשמליים בישראל מתרחבת. לעומת זאת, יוזמות מרחיקות לכת אחרות, כמו העלאת גיל הפרישה לגיל 70, נחשבות לבעלות סיכוי אפסי ליישום בשל ההשלכות החברתיות, הבריאותיות והתעסוקתיות הנרחבות שלהן. המפה הפיסקלית מבהירה כי מאחורי כל המספרים וההערכות עומדת מציאות אחת בלתי נמנעת: החשבון הלאומי על צורכי הביטחון תפח בצורה חסרת תקדים, והאזרחים ירגישו את השפעתו הישירה על הכיס כבר בשנה הקרובה.
