שוק ההון הישראלי וענף החיסכון ארוך הטווח נמצאים באחת התקופות המרתקות והמותחות ביותר שידעו בשנים האחרונות. מערכת הבחירות הסוערת שהתרחשה ממש לאחרונה שלחה גלי הדף מיידיים לתוך חדרי המסחר, והמטבע המקומי הגיב בתנודתיות חריפה שגרמה לא פעם לדפיקות לב מואצות בקרב החוסכים. במהלך 48 השעות האחרונות בלבד היינו עדים לרכבת הרים של ממש בשער הדולר. המטבע האמריקאי, שנסחר ברמות של כ-3.12 שקלים לפני פתיחת הקלפיות, צנח בחדות ביום הבחירות עצמו לשפל של 3.02 שקלים, רק כדי לתקן חזרה לאזור ה-3.06 שקלים מיד לאחר מכן. התנודתיות המטבעית הזו אינה רק נתון יבש על מסכי הבורסה, אלא גורם בעל השפעה דרמטית וישירה על הכיס של כל חוסך ישראלי, ובמיוחד על אלו שבחרו לנתב את כספי קרנות ההשתלמות וקופות הגמל שלהם למסלולים העוקבים אחר מדד ה-S&P 500 האמריקאי.

הבחירה במסלולים מחקי מדד, ובפרט אלו הנצמדים לבורסה האמריקאית, הפכה בשנים האחרונות לברירת המחדל של חוסכים צעירים רבים שחיפשו חשיפה לכלכלה הגדולה בעולם ולענקיות הטכנולוגיה. אלא שהתקופה האחרונה בחנה את עצביהם של אותם משקיעים. למרות שהמדד עצמו רשם עליות נאות, התחזקות השקל אל מול הדולר בתקופות מסוימות חתכה באכזריות את התשואה השקלית של החוסכים המקומיים. משקיעים רבים, שנכוו מפערי התשואות ומאובדן הרווחים בשל פערי המטבע, החלו להסיט הון החוצה מהמסלול המחקֶה. אולם, נראה כי מגמת היציאה הזו עשויה להתברר כטעות קלאסית של תזמון שוק. הנתונים העדכניים של תחילת חודש אוקטובר מלמדים כי למרות כל התהפוכות והדרמות הפוליטיות המקומיות, מסלול ה-S&P 500 מצליח לשמור על יציבות מרשימה ומציג תשואה שקלית חיובית של כ-1% מתחילת החודש, נתון התואם פחות או יותר את התשואה הדולרית, וזאת כאשר הדולר מתייצב סביב 3.06 שקלים.

המאבק על ליבו וכספו של החוסך הישראלי אינו מסתכם רק בשאלת המטבע, אלא מציף מחדש את הוויכוח הנצחי בין הניהול הפסיבי לניהול האקטיבי. מנהלי ההשקעות של המסלולים הכלליים בגופים המוסדיים אינם ממהרים להספיד את הניהול המסורתי, וטוענים בלהט כי הניהול האקטיבי הוא חגורת ההצלה האמיתית של החוסך בימים של סערה. לטענתם, היכולת לשלב בתיק ההשקעות נכסים שאינם סחירים באופן יומיומי בבורסה, כמו פרויקטים עצומים של תשתיות לאומיות, נדל"ן מניב מעבר לים, והשקעות ישירות בקרנות הון סיכון, לצד רכיב חוב קונצרני מחושב, היא זו שמאפשרת לרכך את המכות כששוקי המניות צוללים. נכסים אלו אינם משוערכים מדי יום לפי גחמות המסחר, ולכן הם מספקים עוגן של יציבות. עם זאת, כאשר בוחנים את תוצאות האמת של חודש ספטמבר האחרון, המציאות טופחת על פניו של הניהול האקטיבי. מסלול ה-S&P 500 הציג בחודש זה תשואה גבוהה משמעותית הן מהמסלול הכללי והן ממסלול המניות המנוהל, והוכיח כי לפחות בטווח הקצר, היצמדות למדד המוביל בעולם יכולה להשתלם בגדול.

הצלילה אל תוך המספרים של חודש ספטמבר חושפת תחרות צמודה ומרתקת בין בתי ההשקעות וחברות הביטוח. התשואה הממוצעת במסלול מחקה ה-S&P 500 עמדה על 2.13%, זינוק מרשים לעומת ממוצע של 0.98% בלבד בחודש שקדם לו. את צמרת הטבלה החודשית כבשו בתי ההשקעות כלל ואנליסט, שהציגו כל אחד תשואה חודשית מצוינת של 2.20%. במקום השני, בפער זעיר, התמקמה חברת מגדל עם תשואה של 2.17%, בעוד שבתחתית הרשימה, אך עדיין עם תשואה חיובית נאה, נמצא בית ההשקעות אלטשולר שחם עם 2.03%. הנתונים הללו ממחישים כי למרות שמדובר במסלול שאמור לכאורה "רק" לחקות מדד, עדיין קיימים פערים של עשרות מאיות האחוז בין הגופים השונים, פערים הנובעים משיטות שונות של עקיבה, דמי ניהול פנימיים ואופן ההתמודדות עם תנועות המטבע, ולכן ההשוואה הצרכנית עדיין קריטית. במבט רחב יותר מתחילת השנה, התשואה הממוצעת במסלול זה מגיעה ל-7.86%, כאשר כלל מובילה את התעשייה עם נתון פנטסטי של 8.05%.

הראייה ארוכת הטווח היא המבחן האמיתי של כל מכשיר חיסכון, וכאן התמונה הופכת למורכבת יותר. בשנה האחרונה התשואה הממוצעת במסלול המחקֶה עמדה על 7.31%, כאשר כלל שוב מובילה עם 7.60%. אולם, כאשר מסתכלים על טווחים של שלוש וחמש שנים, מתגלה כוחו העצום של הריבית דריבית ושל שוק המניות האמריקאי. התשואה המצטברת הממוצעת לשלוש שנים זינקה ל-46.46%, כשאת הקטגוריה הזו מוביל בית ההשקעות מיטב עם נתון יוצא דופן של 47.60%. בטווח של חמש שנים, שבו רק ארבעה גופים מציגים נתונים מלאים למסלול זה, התשואה הממוצעת מאמירה ל-76.49%, כאשר חברת הפניקס קוטפת את המקום הראשון עם תשואה מדהימה של 78.70%. למרות המספרים המסנוורים הללו של מדד ה-S&P 500, חשוב לציין שבחתכי זמן ארוכים מאוד, המסלולים הכלליים ובמיוחד מסלולי המניות המנוהלים עדיין מצליחים להציג לעיתים תשואות עודפות, מה שמסביר את נהייתם המחודשת של חלק מהמשקיעים חזרה לניהול האקטיבי לאחר שהבינו את סיכוני המטבע.

ההתנהגות העדרית הזו של החוסכים מדירה שינה מעיניהם של מנהלי ההשקעות הראשיים בישראל. בשיחות סגורות ובאזהרות פומביות, המסר של המוסדיים אחיד וברור: ניהול חיסכון פנסיוני מתוך דחף רגשי או ניסיון לתזמן את שוק ההון הוא מתכון כמעט בטוח לאסון פיננסי. אנו רואים פעם אחר פעם כיצד חוסכים נוטים להעביר את כספם למסלולים מנייתיים ברמת סיכון גבוהה בדיוק לאחר גלי עליות ממושכים, כשהמחירים כבר בשיא, או לחלופין נתקפים בחרדה ובורחים למסלולים סולידיים וחסרי תשואה דווקא בשיאו של תיקון כלפי מטה בשווקים, ובכך מקבעים את ההפסד ומונעים מעצמם להשתתף בהתאוששות. ההמלצה המקצועית החד-משמעית היא לנתק את הרגש מתהליך קבלת ההחלטות. בחירת המסלול, בין אם הוא מחקֶה מדד, מנייתי מנוהל או כללי, צריכה להיגזר בראש ובראשונה מגיל החוסך ומטווח השנים שנותרו לו עד למועד משיכת הכספים. אדם בשנות השלושים לחייו יכול וצריך לספוג תנודתיות גבוהה יותר כדי ליהנות מפוטנציאל הצמיחה ארוך הטווח של שוקי המניות, בעוד שחוסך המתקרב לגיל הפרישה חייב לדאוג להגנה יציבה על הקרן.

ההקשר הגלובלי ממשיך לשחק תפקיד דרמטי בעיצוב התשואות של החוסך הישראלי, ויש להתייחס לאירועים הכלכליים הבולטים שמניעים את הכלכלה העולמית כעת. תעשיית הבינה המלאכותית ממשיכה להיות מנוע הצמיחה המרכזי של שוקי המניות בארצות הברית, כאשר דו"חות של חברות ענק בתחומי השבבים והתוכנה ממשיכים להכות את תחזיות האנליסטים בוול סטריט בעקביות, מה שמתדלק את המשך טיפוסו של מדד ה-S&P 500 למרות סביבת הריבית שנותרה מאתגרת. במקביל, שוק העבודה האמריקאי ממשיך לשדר אותות של חוזקה החורגת מהציפיות המוקדמות של הבנק המרכזי בארצות הברית, מה שמוביל להערכות כי תהליך הורדת הריבית יהיה מדוד ואיטי משקיוו בתחילה. שילוב הכוחות הזה, של רווחיות תאגידית חזקה מחד ומדיניות מוניטרית זהירה מאידך, מבטיח כי התנודתיות שליוותה אותנו בחודשים האחרונים אינה עומדת להיעלם בקרוב. מנהלי ההשקעות מבינים היטב כי בעידן שבו כספי הפנסיה של הציבור המקומי חשופים בשיעורים חסרי תקדים לדולר האמריקאי ולמניות הטכנולוגיה, ההתמודדות האמיתית אינה רק מול השקל התזזיתי והפוליטיקה המקומית, אלא בעיקר מול היכולת של החברות הגדולות בעולם להמשיך לספק את הסחורה למשקיעים ולהצדיק את רמות התמחור בשוק.