בעידן שבו משבר האקלים והביקוש הגובר לחשמל דוחפים את האנושות לחפש פתרונות אנרגיה חלופיים ונקיים, נראה כי פריצת הדרך הגדולה הבאה כבר נמצאת מעבר לפינה. משרד האנרגיה והתשתיות חושף כעת דוח אסטרטגי חדש ומקיף, שגובש על ידי אגף תכנון מדיניות ואסטרטגיה יחד עם יחידת המדען הראשי, המצביע על כך שישראל ניצבת בפני חלון הזדמנויות היסטורי וקריטי. מטרת הדוח היא להציג מסגרת פעולה לתוכנית לאומית שאפתנית בתחום ההיתוך הגרעיני, ולקרוא לפעולה מיידית כדי לשלב את התעשייה המקומית בתוך שוק עולמי מתפתח, שעתיד לגלגל מאות מיליארדי דולרים בעשורים הקרובים. התחום, שעד לפני שנים ספורות נחשב למדע בדיוני או לחזון רחוק, הופך בימים אלה למציאות טכנולוגית וכלכלית שהולכת וקורמת עור וגידים, וישראל, כך מסתמן, לא יכולה להרשות לעצמה להישאר מאחור ומוכרחה לתפוס מקום משמעותי בשרשרת הערך העולמית.
כדי להבין את גודל ההבטחה, כדאי להבין מהו בכלל היתוך גרעיני. מדובר למעשה בניסיון לשחזר את התהליך שמייצר את האנרגיה בליבת השמש והכוכבים. בניגוד לביקוע גרעיני המוכר לנו מתחנות כוח מסורתיות, שבו אטומים כבדים מתפרקים, בהיתוך גרעיני מתמזגים איזוטופים קלים של מימן כדי ליצור הליום. תהליך מורכב זה משחרר כמויות עצומות של אנרגיה נקייה, ללא פליטת גזי חממה וללא יצירת פסולת גרעינית מסוכנת וארוכת חיים שמאפיינת כורי ביקוע ישנים. יתרה מכך, תהליך ההיתוך בטוח מטבעו, שכן הוא אינו מבוסס על תגובת שרשרת, וברגע שהתנאים הקפדניים הנדרשים לקיומו מופרים, התגובה פשוט נפסקת מעצמה. למרות שהעקרונות הפיזיקליים מוכרים למדע כבר עשרות שנים, רק בשנים האחרונות הבשילו הטכנולוגיות המאפשרות ליישם אותם הלכה למעשה, מה שהוביל לזינוק חסר תקדים בהשקעות ובתחרות העולמית להקמת תחנות כוח מסחריות בטכנולוגיה זו במהלך שנות השלושים של המאה הנוכחית.
המרוץ העולמי להיתוך גרעיני צובר תאוצה מסחררת, מלווה בכניסה דרמטית של הון פרטי ושל ענקיות הטכנולוגיה. מאז שנת 2021 הוזרמו לתעשייה יותר מ-14 מיליארד דולר, כאשר בשנה האחרונה לבדה נרשם זינוק של 69% עם השקעות בהיקף של 4.5 מיליארד דולר. הנתונים המרתקים מהשטח מתכתבים בצורה ישירה עם מהלכים אסטרטגיים של חברות ענק המחפשות מקורות חשמל יציבים ונקיים עבור חוות השרתים ומרכזי הבינה המלאכותית שלהן. דוגמה בולטת ומובהקת לכך מתרחשת ממש בימים אלה, כאשר חברת הסטארט-אפ האמריקאית הליון אנרג'י השלימה בספטמבר 2026 סבב גיוס ענק של 465 מיליון דולר שנועד להאיץ את בניית תחנת הכוח המסחרית שלה במדינת וושינגטון, פרויקט המכונה "אוריון". התחנה המתקדמת הזו עתידה לספק 50 מגה-וואט של חשמל נקי לחברת מיקרוסופט כבר בשנת 2028 במסגרת הסכם רכישה מחייב שהינו הראשון מסוגו בעולם, בזמן שבכירי תעשיית הבינה המלאכותית מנהלים מגעים מתקדמים לחוזים דומים. התפתחויות אלו ממחישות כי תעשיית ההיתוך יוצאת מכותלי מעבדות הניסוי ועוברת לפסים מעשיים של מסחור ואספקת חשמל בקנה מידה רחב.
הדוח של משרד האנרגיה והתשתיות שם דגש מיוחד על האופן שבו ישראל יכולה וצריכה להשתלב במהפכה הזו, תוך שהוא מזהה יתרונות יחסיים מובהקים של הכלכלה והאקדמיה הישראלית. הניתוח מראה כי למדינה יש תשתית איתנה של ידע וטכנולוגיה שעשויה להיות קריטית לפיתוח ולייצור של כורי היתוך חדישים. בין התחומים הבולטים ניתן למנות פיתוח מערכות לייזר עתירות הספק, שידורי תדרי רדיו מתקדמים, אלקטרוניקת הספק, יצירת סימולציות מורכבות המבוססות על בינה מלאכותית, עיבוד חומרים מתקדמים ושילוב רובוטיקה מתוחכמת. רבות מהיכולות הללו התפתחו במשך עשרות שנים בתוך התעשיות הביטחוניות המובילות ובמגזר ההיי-טק הישראלי התוסס, וכעת ניתן לעשות בהן שימוש אזרחי ולהסב אותן לטובת שרשרת הערך של ההיתוך הגרעיני. המטרה היא להפוך את ישראל מספקית של טכנולוגיות צבאיות ותוכנה מסורתית, לספקית מובילה של רכיבים חיוניים וידע קריטי עבור פרויקטים גרעיניים אזרחיים ברחבי העולם.
כבר היום אפשר למצוא בישראל ניצנים מבטיחים של פעילות בתחום המרתק הזה. משרד האנרגיה פועל מזה כארבע שנים באמצעות המכון להיתוך גרעיני ופלזמה חמה שהוקם במטרה לעודד ולממן מחקרים באקדמיה המקומית. במקביל, צומחות בישראל חברות הזנק חלוציות אשר פורצות דרך ברמה הבינלאומית, כמו חברת אנטי-טאו המפתחת מודל חדשני לכור היתוך קומפקטי וזכתה לתמיכת המשרד בשלביה הראשונים, או חברת פיוז'ן מנטל המתמקדת בפיתוח וייצור של רכיבים מתקדמים המיועדים במיוחד לליבת הכור. יתרה מזאת, ברחבי המדינה פרושות תשתיות מחקר מתקדמות בעלות פוטנציאל אדיר לשמש ככר פורה לניסויים ופיתוח. דוגמאות בולטות לכך הן מאיץ החלקיקים הלאומי הממוקם במרכז למחקר גרעיני שורק, יחד עם מערכות לייזר ייחודיות ופעילות מחקרית ענפה באוניברסיטאות. הדוח גם מציין כי ישנו כר רחב להרחבת שיתופי פעולה בינלאומיים, כפי שכבר קורה במסגרת בריתות מחקר חדשות בין חוקרים ואנשי מדיניות מישראל ומגרמניה, וכן קשרים הולכים ומתהדקים עם ארצות הברית במטרה לקדם במשותף את הטכנולוגיה הנדרשת לחציית הרף המסחרי.
עם זאת, הדרך אל היעד עדיין רצופה באתגרים משמעותיים שיש לתת עליהם את הדעת, הן ברמה העולמית והן בזו המקומית. בזירה הגלובלית, מהנדסים ומדענים עדיין מתמודדים עם משוכות טכנולוגיות כבירות, ובראשן הצורך לייצר ולנהל את דלק ההיתוך בצורה יעילה, לשמור על יציבות הפלזמה בטמפרטורות קיצוניות של מיליוני מעלות, ולהצליח להמיר את אנרגיית ההיתוך לחשמל ברשת בצורה רציפה, יציבה והכי חשוב כלכלית ותחרותית. בישראל, האתגרים מקבלים גם גוון מבני ורגולטורי. הדוח מזהה פערים מהותיים הכוללים מחסור ניכר בתשתיות ניסוי ייעודיות שיאפשרו לחברות מקומיות לבחון את הפיתוחים שלהן באופן עצמאי, מצוקה הולכת וגוברת בכוח אדם מיומן המתמחה בפיזיקת גרעין ובחקר הפלזמה, והיעדר מוחלט של מסגרת רגולטורית לאומית וחדשנית שתתמוך בהקמה ובתפעול של מתקני היתוך ניסויים ומסחריים בגבולות המדינה. הפעילות התעשייתית והאקדמית בארץ נותרה לעת עתה מוגבלת בהיקפה בהשוואה למעצמות המערביות שמובילות את התחום ומשקיעות בו משאבי עתק.
על מנת לגשר על הפערים ולהפוך את הפוטנציאל ההיסטורי למציאות, הדוח פורס שלוש חלופות מרכזיות לתוכנית לאומית ישראלית, אשר נבדלות בהיקף ההשקעה וברמת השאפתנות. החלופה הראשונה והמתונה ביותר, המכונה חבילת הבסיס, מתמקדת בשימור היכולות הקיימות ובהרחבה של מכון ההיתוך. במסגרתה תבוצע השקעה ממשלתית מדודה המוערכת בטווח שבין 50 ל-100 מיליון שקלים על פני תקופה של חמש שנים, השקעה שתופנה בעיקר למתן מלגות לעידוד המחקר האקדמי ולהכשרת חוקרים חדשים בתחום. החלופה השנייה, המוגדרת כחבילת מיקוד בתשתיות, דורשת קפיצת מדרגה משמעותית עם השקעה ציבורית ופרטית משולבת בסך חצי מיליארד עד מיליארד שקלים למשך חמש עד שבע שנים. מטרתה של חלופה מורחבת זו היא לפתח מרכז מתקדם למחקרי היתוך ולייצר מסלולי מימון ייעודיים לחברות הייטק ישראליות, תוך פתיחה והנגשה של תשתיות לאומיות קיימות, כמו המאיץ בשורק, עבור יזמי התעשייה והאקדמיה באותם תחומי ידע שבהם לישראל ישנו יתרון תחרותי יחסי ומוכח.
החלופה השלישית והשאפתנית מכולן היא החבילה הרחבה, המציעה לגבש אסטרטגיה לאומית מלאה ומקיפה בהשקעה ממשלתית ופרטית שעשויה להגיע עד לשני מיליארד שקלים לאורך השנים הבאות. חזון גדול זה כולל בנייה הוליסטית של כל האקוסיסטם המקומי בראייה ארוכת טווח. הפעולות הנדרשות במסלול זה יחלו בהקמת מנהלת לאומית ייעודית שתתאם את כלל הפעילות בארץ, ימשיכו לשדרוג מסיבי של מתקני המחקר הציבוריים ובניית תוכניות הכשרה אקדמיות מעמיקות, ויגיעו עד לבחינת האפשרות המעשית להקים מתקן הדגמה גרעיני ישראלי, ככל הנראה בשותפות אסטרטגית עם גורמים בינלאומיים מובילים. השנים הקרובות מהוות פרשת דרכים אמיתית עבור הכלכלה הישראלית, שכן בימים אלו ממש מתעצבים התקנים הבינלאומיים, נחתמות הבריתות העסקיות ומוקמות שרשראות האספקה של טכנולוגיית העתיד. הימנעות מפעולה יזומה והיעדר השקעה ממשלתית עלולים להותיר את התעשייה המקומית מחוץ למשחק בשלב שבו דלתות הכניסה ייסגרו, בעוד שניצול נבון של היכולות הטכנולוגיות האדירות שכבר טמונות בחברות הישראליות עשוי להפוך את ההיתוך הגרעיני לקטר הכלכלי הבא של ישראל ולספק לה מעמד של כבוד במהפכת האנרגיה שתשנה את פני העולם.
