עולם קרנות הגידור בנוי על הבטחה יוקרתית וברורה: לגבות מהמשקיעים דמי ניהול ודמי הצלחה נדיבים תמורת היכולת להכות את השוק, לייצר אלפא חיובית ולהגן על ההון גם כשהרוחות סוערות. אלא שאינדיקציות ראשונות לביצועי הקרנות הבולטות בישראל בתשעת החודשים הראשונים של שנת 2026 מלמדות כי הרבעון השלישי חולל מהפך לא מחמיא עבור התעשייה. הקרנות מוטות המניות הציגו בינואר־ספטמבר תשואה ממוצעת נטו של 9% בלבד, לאחר ניכוי דמי הניהול, בשעה שמדד הייחוס ת"א־125 עלה באותה תקופה בכ־11%. מדובר במחיקה כואבת של היתרון שנבנה בעמל רב במחצית הראשונה של השנה, אז הובילו הקרנות עם תשואה ממוצעת של 11% מול עלייה של 9% בלבד במדד.

הסיפור מאחורי האכזבה של הרבעון השלישי נעוץ בתרחיש שנחשב לאויב הגדול ביותר של מנהלי הגידור: שוק מדשדש וחסר כיוון ברור. קרנות גידור פורחות ומוכיחות את ערכן המוסף בעיקר בסביבה תנודתית וסוערת, שבה פערי המחירים מאפשרים לייצר רווחי ארביטראז' ומהלכי שורט רווחיים. כאשר השוק נע בעצלתיים, אסטרטגיות הגידור – הכוללות רכישה שוטפת של הגנות ואופציות פוט יקרות – הופכות לנטל תזרימי כבד ששוחק את התשואה נטו. בסיכומו של הרבעון השלישי, מדד ת"א־125 עלה בכ־1% בלבד, תוצאה של פיצול פנימי חריף בין מניות השורה הראשונה במדד ת"א־35, שעלו ב־3.3%, לבין מדד מניות השורה השנייה ת"א־90, שספג ירידה בשיעור דומה.

בתוך התמונה הממוצעת המאכזבת בלטה לטובה תופעה חריגה במיוחד: קרן ספרה לונג מקבוצת ספרה הוותיקה, שמנהלת כ־700 מיליון שקל. הקרן, שהוקמה רק בשנה שעברה, רשמה תשואה פנומנלית של 41% בתשעת החודשים הראשונים של השנה, וזאת בהמשך לתשואה של 16% בחודשי פעילותה ב־2025. אחריה דורגו קרן חצבים לונג של יורם הדר עם עלייה של 17%, ושתי קרנות מקבוצת נוקד – נוקד לונג ונוקד אקוויטי – שהניבו 14% כל אחת. מנגד, בתחתית הטבלה נרשמו ביצועים צורמים: קרן אלפא ערך מקבוצת אלפא מחקה 7% מתחילת השנה, קרן ראם אקוויטי מבית אי.בי.אי ירדה ב־1%, וקרן טוטאל לונג סיימה את התקופה ללא שינוי, וזאת לאחר שנת 2025 חלומית שבה רשמו אותן קרנות עליות של 40% ומעלה.

החולשה היחסית לא פסחה גם על האפיק הסולידי של קרנות הגידור מוטות האג"ח. תשע הקרנות המובילות בקטגוריה הציגו בינואר־ספטמבר תשואה ממוצעת של 2% בלבד, בעוד שמדד התל בונד 60 הניב עלייה של 3%. הרקע לביצועי החסר באג"ח קשור ישירות לטלטלה בעקום התשואות האמריקאי, שבו זינקו תשואות איגרות החוב לשיאים של שני עשורים וגררו הפסדי הון למשקיעים. אף שבישראל האינפלציה נותרה מרוסנת יחסית וסביבת הריבית לטווח הקצר הפגינה יציבות, לעליית התשואות מעבר לים הייתה השפעה פסיכולוגית ומעשית ישירה על ענפים מקומיים רגישי ריבית, ובראשם הנדל"ן המניב והנדל"ן למגורים שספגו לחצי מכירות כבדים הן במניות והן בסדרות האג"ח.

במקביל לעלויות המימון, הרבעון השלישי התאפיין במימושים אגרסיביים בענפים מרכזיים שהכבידו על המדדים המקומיים. סקטור השבבים וציוד המוליכים למחצה, שכולל מניות כבדות משקל באחד העם כמו נובה, קמטק וטאואר, חווה ירידות חדות של עשרות אחוזים עקב התכווצות מכפילים ותיקון רוחבי בוול סטריט. לצד זאת, מניות האנרגיה המתחדשת חטפו חבטה קשה במיוחד, ומדד ת"א אנרגיה מתחדשת צלל ב־22% ברבעון השלישי לאחר אופטימיות מוגזמת שקדמה לו. מנגד, מי שהמשיכו להחזיק את השוק המקומי עם תוצאות חזקות וצמיחה עקבית היו מניות הבנקים וחברות הביטוח.

הפער שנפער בין התשואות של קרנות הגידור למדדי השוק מחזיר לשולחן את הדילמה הנצחית של המשקיעים הכשירים והמוסדיים. גם בשנת 2025, שבה קרנות הגידור המנייתיות הציגו תשואה ממוצעת מרשימה ביותר של 41%, הן נותרו מאחור ביחס למדד ת"א־125 שזינק ב־51%. כעת, כשהשוק הכללי מפגין דשדוש והקרנות מתקשות לייצר יתרון עודף על פני תעודות סל פסיביות וזולות, מנהלי הקרנות יצטרכו להוכיח ברבעון האחרון של השנה שדמי הניהול הגבוהים שהם גובים עדיין שווים את המחיר.